סמ"ע על חושן משפט צח

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט צח |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

ולא כתב למלוה רק קרקע כל שהוא כו'. דאף ע"ג דמהני כה"ג בכתובת אשה כמ"ש הטור והמחבר בא"ע סימן ק"ו הא אמרינן בגמרא דוקא בכתובה הקילו לומר כן כיון דחלק לה כבוד לחלק לה עם הבנים ואע"ג דלא ניתן לה חלק גדול כל כך כמו לבנים אמרינן דמחלה אכתובת' כיון דשתקה אבל בשאר בע"ח לא הקילו מן הסתם לומר כן:

אם החייב מודה. וכ"כ ג"כ הטור ור"ל שמוד' שעדיין לא פרע לו אלא שטוען דמחל לו וע"ל סי' מ"א דכ' הטור והמחבר דאם השטר יוצא מתחת יד אחר וטוען פרעתיהו וממני נפל דנאמן כו' ומה"נ כתב כאן והחייב מודה לאפוקי אם אינו מודה וק"ל:

סעיף ב

דרישה וחקיר' בשטרות ישנים. עמ"ש הטור והמחבר בסימן ס"א וס"ט מזה:

סעיף ג

עד שיודיעוהו תחלה. הטעם משום דנכסי דאינש המה ערבים שלו ואין נפרעין מערב עד שיתבעו להלוה תחלה וכמ"ש הטור והמחבר בסימן קכ"ט:

או במקום קרוב. בסימן ק"ו יתבאר דהיינו כשיעור שיוכל השליח לילך אליו ולחזור בשלשים יום ומ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ה דאין נותנין לו זמן אלא יום או יומים שאני התם דמיירי שכבר הודיעוהו וגם נתנו לו כבר זמן וכמ"ש שם:

סעיף ד

ועדים במקום פלוני פי' כך טוען שיש לו עדים כו':

קובעים לו זמן להביא עידיו סתם ולא כתב כמה זמן נותנים משום שהוא לפי ראות הב"ד כמה צריך לו והטור שכתב ל' יום היינו מן הסתם כשאין הב"ד יכולין לשער הזמן וז"ש מור"ם לבסוף ז"ל ומן הסתם נותנים לו ל' יום ועפ"ר:

מניחין ע"י שליש. פי' כשאינו ממש בדברי הלוה אלא שבא בעלילות דבאדם אחר צריך לשלם מיד אבל באלם מניחין ביד שליש ונותנים לו זמן ל' יום עד שיביא ראיה כדסיים בהג"ה דקאי גם אזה ואם לא יביא ראיה אזי יתן השליש ליד המלוה משא"כ אם יש ממש בדברי הלוה והמלוה אלם אזי נותנין לו מתחלה זמן צ' יום ואין מוציאין ממנו כלום עד שיגיע הזמן וכ"כ ב"י ס"ו בשם בע"ת והד"מ בסימן ט"ו בשם הרשב"א:

סעיף ה

ממתינין לו שני וחמישי ושני. ומתרין לו בכל פעם בב' ובה' ובב' עפ"ר:

כותבין עליו פתיחה. פי' כתב נידוי נקרא פתיחה וי"מ דנקרא כן על שהוא כתב הראשון שאחר כתב זה אם לא יפרע כותבין אדרכתא ושומא ואחלטתא וכמ"ש בטור בסימנים שיבואו והמחבר כתבו בסמוך סעיף ט':

והוא בנידויו תשעים יום לשון הגמרא שלשים יום הראשונים מן התשעים לא נחתינן לנכסי' דאמרי' דילמא קטרח בזוזי דניזף לי' מצעאי לא נחתינן לנכסיה דאמרי' דילמא לא אשכח למיזף וקטרח ומזבין בתראי נמי לא נחתי' לנכסיה דאמרי' לוקח שרוצה לקנות נכסיו קטרח בזוזי ועפ"ר ושם כתבתי דמהאי טעמא לחוד לא הוה ממתינין לו צ' יום שהרי בסימן ק' יתבאר דהמבקש זמן כדי לטרוח ולפרוע אין נותנין לו זמן יותר מל' יום ואם לא בא כותבין אדרכתא על נכסיו מיד ושאני הכא דטוען ואומר שאינו חייב ושיש לו עדים ששטר זה מזוייף הוא וכ"כ ב"י ה"ט ואף שאין אנו מאמינים לו ומנדינן ליה מ"מ מועיל טענתיה להאי דאין יורדין לנכסיו עד בתר צ' יום ע"ש. גם כתבתי שם דמיד אחר ס' יום מהנידוי מן הצ' יום "מחרימין ליה ובסוף צ' כותבין אדרכתא ע"ש:

יום אחד כו'. היינו טעמא כיון דהיה תחילה לפני הב"ד וגם נתנו לו זמן ל' יום להביא ראיותיו מש"ה אין נותנין לו לבסוף אלא יום א':

ויש מי שאומר ב' ימים. טעם פלוגתתן תלויה בגירסת הגמרא דהב"ד יושבין ביום ב' וביום ה' מ"ד יום א' גרסי' בגמרא דכשלא יבא לב"ד ביום ב' שבסוף צ' "שולחין אליו ביום "ג' והוא "יבא ביום ד' וביום ה' עומד לפני ב"ד ומ"ד ב' ימים גרסי' דשולחין אחריו ביום ב' וביום ג' ואתא "ביום ד' וביום ה' "ועומד באותו יום ה' לערב בב"ד וכ"כ המ"מ וב"י:

סעיף ו

בד"א כשהיה כו'. אדלעיל קאי אמ"ש ממתינין לו צ' יום:

מיד כותבין אדרכתא עפ"ר שם כתבתי דהאי מיד מיד ממש הוא ואפי' ל' יום הראשונים דלפני צ' יום אין נותנין לו מאחר שמסרב מלבא לב"ד וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ק' אבל מ"ש המחבר אחר זה ז"ל וכן אם השטר על פקדון כו' "עד כותבין על נכסיו "מיד האי מיד ל"ד הוא אלא ממתינין לו ג"כ ל' יום הראשונים מאחר דאמר יש לי ראיה לבטל השטר של פקדון זה ומ"ש הטור והמחבר ל' "וכן היינו שגם בפקדון אין ממתינין לו צ' יום ומטעם שאכתו' בסמוך ע"ש ודו"ק:

וכן אם השטר על פקדון כו'. דפקדון לא שייך להני טעמי הנ"ל שממתינין עבורן צ' יום שהרי ניתן בידו להדרא בעינא:

סעיף ז

שמא תכסיף או תשתדף נקט הני שני חששות שהן בידי שמים שיש לחוש להן וא"כ ממאי יגבה דמי המטלטלין אבל אקרקע כותבין לו אדרכתא וליכא למימנעי מהני שני חששות דהא גם בנשארה בידו היתה נלקה במכה זו שבא משמיא וליכא למיחש שימנע ויפשע בעבודת הקרקע ויקולקל ע"י זה דלא יעשה זה בשביל אכילת פירותיו שסבור שתשאר בידו ועפ"ר:

סעיף ח

שצריך לשהות שנים עשר חדש. כן היה המעשה בגמרא ועד"ר שם כתבתי מדסתם הטור מוכח דלפי המסקנא דקאמר שם הגמרא ולא "היא כו' חזר ממאי דס"ד שם מעיקרא ואי בעי' טפי מי"ב חדש נותנין לו זמן יותר ארוך וגם לא תלה הדבר בדשכיח שיירות ודלא כב"י ע"ש:

סעיף ט

עד שיפסקו המוסיפין כו'. כ"כ הטור בשם הרמב"ם בסימן ק"ג ס"ח וכ' עליו ז"ל יראה מל' שא"צ להכריז ל' יום כ"א בשל יתומים ונראה שאין לחלק כיון שנמכר שלא מדעתו ע"פ ב"ד צריך שומא והכרזה כמו בשל יתומים עכ"ל גם הבע"ת כ' כן בשם כמה גדולים וב"י הביאו שם ומן התימא שסתם כאן המחבר ומור"ם בדברי הרמב"ם ולא הזכירו כלל דעת החולקים:

וקורעין שטר חוב. וכותבין בשטר שקרעוהו וכמ"ש המחבר בסעיף שאח"ז שכל אדרכתא שאין כתוב בה כו' וקאי נמי אכשגובין מבנ"ח ומן התימא על הרמב"ם והמחבר שכתבו בסעיף זה כן אמשועבדים ולא כתבו כן כאן בגביית מבנ"ח:

וחצי השבח. טעמו יתבאר בר"ס קט"ו ע"ש. גם כתבתי מזה לעיל ר"ס ס' ע"ש:

אם היה הלוה עמנו במדינה כו'. עיין בסי' קי"ד שם נתבאר דין זה:

את זה הטורף ואת הב"ח. ר"ל המלוה הבא לטרוף את הלוה ששדה הי' שלו וכמ"ש לפני זה שגם להלו' משביעין ליה כשהוא במדינ' וכמ"ש הטור והמחבר ג"כ לקמן סי' קי"ד:

סעיף י

שאין כתו' בה קרענו כו'. בסי' ק"ג כתבתי הטעם דשמא ישכחו הב"ד בידו השט"ח והמלוה ילך לבית דין אחר ויבקש מהם אדרכתא על שדה אחר משא"כ כשכותבין קרענוהו לשטר דאז ודאי לא יכתבו כן עד שכבר קרעוהו גם בסי' מ"א כתבתי מעין זה ע"ש: