סמ"ע על חושן משפט יט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
וגדול שבדיינים אומר כו': הטעם שלא ירגיש הבע"ד מי זיכה ומי חייב משא"כ אם אחד משאר הדיינים היה אומרו דנתחייב יעלה על דעתו שדיין זה חייבוהו ולכך הקדים נפשו לאמר לו הפסק כמתנקם ממנו ועפ"ר ששם כתבתי בשם ב"י טעם אחר ודחיתי אותו.
סעיף ב[עריכה]
לעיל סי' י"ד סעיף ד': כצ"ל וט"ס הוא מה שנדפס בסי' ה' ששם לא נזכר כלום מכתיבת פסק וגם שם בסי' י"ד לא איירי מסתם פסק שכותבין הדיינין לזכרון מה שפסקו אלא איירי כשהא' אומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כו' ורוצה לילך עם הפסק לב"ד הגדול מהן ולסותרו וכותבין בו טענותיהן ושעל פיהן פסקו מה שפסקו וק"ק מ"ט דמור"ם שהראה מקום לאותו פסק שמבקש האחד לילך עמו לב"ד הגדול ואפשר דהי' קשה לי לשון הטור והמחבר שכתבו שאל א' מבע"ד כו' ואי אפסק דין דעלמא קאי לא הל"ל שאל א' מבע"ד אלא הל"ל באו לכתוב פסק דין וס"ל למור"ם דדוקא בכה"ג מדקדקין בכתיבת הפסק לכתוב ומדבריהן יצא פלוני זכאי דלא יהא מיחזי כשיקרא וגם יהא קפידא לדיין שלא הסכים עמהן לחייבו שיאמרו הב"ד הגדול מהן שכולם טעו משא"כ עתה שידעו שלא הסכימו כולם לחייבו ולא ידעו מי הטועה אבל בפסק דין דעלמא ס"ל דא"צ לכתוב לו אלא פלוני נתחייב לפלוני כך וכך וק"ל אבל בגמרא פ' ז"ב (דף ל' ע"א) משמע ומוכח דעל כל ב"ד שכותבין. הדייני' בדין דלא הסכימו עליו כולם קאי ע"ש וכן פרש"י ונ"י ע"ש וצ"ע (הגה וכתב בד"מ ס"ס ך' בשם תשובה שבסוף חזה התנופה ז"ל ראובן ושמעון שבאו לדין ויצא א' מהן זכאי ושוב חזר בעל דינו ותבעו בפני ב"ד אחר אין זקוק לו לירד עמו לדין ולא להשיב על טענתו וגם אין הב"ד רשאי' לשמוע דבריו כלל אחר שכבר יצא זכאי מב"ד הדאשון עכ"ל וכ"כ בד"מ בר"ס כ"ה בשם תשו' הרא"ש כלל פ"ה סי' ה' דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכ"כ שם בשם ר' ירוחם נ"א ח"א דאין רשאין התלמידי' לקרוע הפסק דין אף שיראה שהוא שלא כדין עד שיבא הרב שפסקו שהוא יודע יותר מהם עכ"ל:
ומדבריה' יצא פלוני זכאי: אבל אין כותבין פלוני בא עם פלוני בעל דינו לפני ב"ד ויצא פלוני זכאי ופלוני חייב דמיחזי כשיקרא דמשמע דכולם הי' להם דעה אחת בזה ומשום הכי כתבו ומדבריה' כו' דמשמע דהוה מחלוקת ביניה' כן איתא בגמ' ואשר"י ומזה דקדקתי וכתבתי בפרישה דאם השוו בדיעה א' לזכות זה ולחייב זה דאין כותבין לשון ומדבריהן דמשמע דהי' ביניה' מחלוקת ומחזי כשיקרא ע"ש ודו"ק:
סעיף ג[עריכה]
ואם עמד ל' יום וכו' מחרימין אותו: עד"ר שם כתבתי טעם למה כתבו הרמב"ם והטור בדין זה דמחרימין אותו מיד אחר ל' יום וגם לא כ' דכותבין על נכסיו אדרכתא ולקמן בסי' ק' בהמסרב מלקיים פסק דינם כתב דכותבין מיד אדרכתא על נכסיו ואם לא מצאו לו נכסי' מתרין בו בה"ב ואח"כ מנדין אותו ב"פ כל פעם ל' יום ואח"כ מחרימין וחלקתי דשאני הכא דמאחר דקיבל עליו את הדין והלך ולא אמר תנו לי זמן עד שאלוה מעות או אמכור או אמשכן נכסי נראה מיניה דאית ליה מעות מזומנין או מטלטלי' לפרוע בהן וכן הי' דעתו מתחלה כשקיבל עליו הדין ויצא מהב"ד אלא שאח"כ נשתנה דעתו ואינו רוצה לשלם משום הכי אין כותבין אדרכתא על נכסיו דכיון שיש לו מזומני' או מטלטלי' הן קודמין להתפרע מהן וכמ"ש לקמן ר"ס ק"א משא"כ לקמן בסי' ק' דמיירי במסרב לקיים פסק דינם ואין הב"ד יודעי' אם יש לו מעות או מטלטלי' או לא משום הכי כותבין עליו אדרכתא תחילה ואף אם לא נמצא לו נכסי' ממתינין מלהחרימו ס' יום דאמרי' בל' ימי' הראשוני' טרח לאוזיף זוזי ולפרוע ובל' האחרוני' דילמא אוהביו הרוצי' להלוות לו טורחי' עצמן להשכין נכסיהן ולהשתדל לו מעות והבאתי ראיה לסברא זו מהגמרא וממ"ש הטור לקמן בסי' נ"ה ע"ש ודו"ק:
ואם אינו רוצה לקבל עליו הדין מנדין אותו מיד: כ"כ ג"כ הב"י מדקדוק ל' הרמב"ם והטור שכתבו ואחר שקבלו דמשמע הא אם לא רצה לקבל מנדין אותו מיד וכתב הב"י דכן משמע קצת מהגמרא בפ' הגוזל בתרא ודבריהן תמוהין בעיני דהא כתב בעל התרומות בהדיא בשער ג' ח"ח [והטור והמחבר בעצמו הביאו בקצרה לקמן סימן ק'] דלעולם אין מנדין לו לאלתר בלי המתנה והתראה שני וחמישי ושני כי אם באפקרותא דהיינו שאינו רוצה לבא כלל לדייני' מלהשגיח על הזמנתן או אם פיקר ועבר על א' מהאיסוי' שאסרה התורה וכמ"ש הטור בי"ד ריש סי' של"ד ע"ש. אלא נראה שאדרבה מש"ה כתבו הרמב"ם והטור ואחר שקבלו וכו' הא אם סירב ולא רצה לקיי' פסק שלהם אז אין מחרימין אותו עד אחר ס' כמ"ש לפני זה מילת' בטעמא ואף שלשון הרמב"ם והמחבר קצת לא משמע הכי דא"כ לא הוה ליה למימר קיבל עליו הדין וכו' אין מנדין אותו עד וכו' אלא הל"ל קיבל עליו הדין וכו' מתרין בו שני וחמישי ושני ומנדין וכו' י"ל דלא בא אלא לאפוקי שלא לנדותו מיד ומה"ט נמי א"ש שהטור שינה את ל' הרמב"ם ולא כתב ל' זה דאין מנדין וכו' אלא כתב ממתינין ליה בה"ב ור"ל דכה"ג א"צ לכתוב לו אדרכתא ולא להמתין לו הנידוי ס' יום ומטעם שכתבתי וק"ל עפ"ר מ"ש עוד מזה:
מנדין אותו: ע' ד"מ שם כתבתי ל' הפתיחה היאך הוא: