סמ"ג לאו שסא
שלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מזונותיהם וגם לשמח אותם בכל רגל ורגל שנ' השמר לך פן תעזוב את הלוי, מצוה לשמח ברגל בניו ובני ביתו בשלמי חגיגה ושלמי שמחה ולא בניו ובני ביתו בלבד, שנ' והלוי והגר והיתום והאלמנה כמו שבארנו בסמ"ע [מ"ע רכ"ט] ומצוה בלוי ויותר מן הכל לפי שאין לו חלק ונחלה עמו ואין לו מתנות בבשר וכל העוזב את הלוי מלשמחו או ששיהה מעשרותיו ברגלים הר"ז עובר בל"ת שנ' השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך כלומר בזמן שישראל על אדמתן ואמר רבי אילעא [בר"פ אילו הן הלוקין דף י"ג ובבמה מקומות] כ"מ שנ' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת.