סמ"ג לאו שט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · שט · >>


מצות לאו שט - שלא יעבוד זר במקדש

שלא יעבוד זר במקדש, שנאמר "וזר לא יקרב אליכם והזר הקרב יומת". תניא בסנהדרין [דף פ"ג] אלו הם שבמיתה זר ששימש מנא הני מילי דכתיב בפרשת קרח והזר הקרב יומת [בספרי שם] בעבודה אתה אומר בעבודה או אינו אלא שלא בעבודה אמרת ק"ו ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה אינו דין שלא יענש בו אלא לעבודה אתה אומר בטומאה או אינו אלא אפי' בטהרה אמרת ומה הנכנס בטומאה שלא לעבוד חייב קל וחומר לעבודה ומה ת"ל והזר הקרב יומת אפי' עבד בטהרה, יומת בידי שמים [היינו כר' ישמעאל בסנהדרין דף פ"ד] שלא מצינו מיתת ב"ד בקדש ומקדש ובספרי [דלעיל] נחלקו על זה דתניא רבי שמעון אומר נאמר כאן יומת ונאמר במקלל אביו ואמו מות יומת מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה ור' יוחנן בן נורי לומד מנואף ונואפת דכתיב יומת שהוא בחנק [שם] ותניא עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל וזר לא יקרב אליכם.

מסקינן במסכת יומא [דף נ"ד כל הסוגיא ודרב הונא בפ"ק דף י"ב בשבועות דף י"ז] שאין הזר חייב מיתה אלא על הזריקה ועל ההקטרה ואמר רב הונא שמהפך בצינורא בכלל הקטרה ועל ניסוך המים בחג ועל ניסוך היין תמיד שהם עבודה תמה, ומרבה עוד שם מכלל דבר המזבח שבע הזאת של פר כהן משיח ופר העלם דבר ולוג שמן של מצורע, ואומר שם ר' יוחנן זר שסדר שני גזרי עצים חייב הואיל והיא עבודה תמה, אבל כל עבודה שיש אחריה עבודה אע"פ שפסל ולוקה כמו שאומר בזבחים [דף ט"ו] אינו חייב מיתה, תניא בזבחים [דף ל"ב] ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן זו קבלת הדם ללמדך מקבלה ואילך זו מצות כהונה מכאן שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאין ואפי' בקדשי קדשים ומסיק דאפי' לכתחילה שוחטין חוץ מן הטמאים דלכתחילה לא שמא יגעו בבשר, [משמעות כל הסוגיא ביומא, דף כ"ד] הולכת עצים אינה צריכה כהונה וכן אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר הזר להדליקן, הרמת הדשן צריכה כהן שנ' ולבש הכהן מדו בד וגו' ואם הרים ישראל לוקה ואינו חייב מיתה אע"פ שאין אחריה עבודה שנ' עבודת מתנה אתן את כהונתכם עבודת מתנה היא שתהיה בכהן לבדו ואם קרב לה זר חייב מיתה, אבל עבודת סילוק חייבין עליה מיתה, וכן אם דישן מזבח הזהב והמנורה אינו חייב מיתה [בזבחים במשנה דף קי"ב ?ובברייתא שם דף קט"ו]

הטמא ובעל מום ושלא רחצו ידים ורגלים ששמשו במקדש אין חייבין מיתה אלא על העבודה שהזר חייב עליה מיתה ועל שאר עבודות באזהרה, הנה שנינו בזבחים [בדף כ"ג] שיושב פסול, דת"ר [בדף כ"ד] לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שם שנה עליה הכתוב לעכב, וכן עומד על גבי כלים פסול, דתנא דבי ר' ר' ישמעאל [בדף כ"ד] הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת מקודשין מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף הרצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה, וכן קבל בשמאל פסול, דת"ר [שם] ולקח באצבעו מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין, דאמר ריש לקיש [שם] כ"מ שנ' אצבע או כהונה אינה אלא ימין דגמרינן ממצורע דכתיב וטבל הכהן את אצבעו הימנית, וכל אלו הפסולים שעבדו חללו ואינם לוקין, שנינו במנחות [דף ק"ט] כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלם ואין צ"ל לדבר אחר פירוש לע"ז שנ' אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם הרי אלו כבעלי מומין וחולקים ואוכלים ולא מקריבים מכאן פסק רבינו גרשון שכהן שנשתמד ועשה תשובה אע"פ שפסול לעבודה הרי הוא כבעל מום ונושא את כפיו כאשר בארנו [מ"ע כ'].