סמ"ג לאו רסב
מצוות רנט–רסד: הלכות מעשר שני
האוכל מעשר שני בטומאה לוקה שנ' ולא בערתי ממנו בטמא בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא. והוא שיאכל אותו בירושלים קודם שיפדה שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו מ"מ [בשבת דף כ"ה] ואפי' להדליק בו את הנר אחר שנטמא עד שיפדה אסור שנ' ולא בערתי ממנו בטמא' ומפרש ביבמות [דף ע"ג] היכן הוזהר שלא לבערו בטמא ומסיק דכתיב במקום אחר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו ומפרש שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת ומה שהתרתי לך שם אסרתי לך כאן מלא תוכל לאכול בשעריך, משמע שלא בערתי אינו לאו שהוצרך למצוא לאו במקום אחר על כן צריך להתיישב על לא אכלתי באוני ממנו ועל לא נתתי ממנו למת היכן הוזהר שיהא ראוי למנותו בחשבון הלאוין וגם על זה הלאו דלא תוכל לאכול ראוי להסתפק אם נמנהו ללאו יתר שכבר מנינו לא תוכל לאכול בשעריך ללאוין אחרים או שמא לוקה עליו כמו שלוקה על דגן ותירוש ויצהר על כל א' לבד כמו כן לוקה על בשעריך לבד וראוי למנותו. בסמ"ע [מ"ע קל"ו] בארנו שמעשר שני שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ואוכלין דמיו בטהרה בתורת פירות מעשר אפי' נטמאו הפירו' כולן כשהן טבל מפריש מעשר שני בטומאה ופודה. [מיימו' דמעשר שני] הערל כטמא ואם אכל מעשר שני לוקה מה"ת כדרך שלוקה על אכילת תרומה שהתרומה קרויה קדש ומעשר שני קרוי קדש שהרי נאמר בו קדש לה' [שם דף ע"ד ובפ' בתר' דנגעי' דף מ"ה] וטמא שטבל אוכל במעשר שני אע"פ שלא העריב שמשו, [עיקר סוגיא מיימו' דפ"ג דלעיל ממשמעו' מתני' דבכורים דף פ"ד כמבואר שם בפירושו ועי' לקמן בסוף המצוה]