סמ"ג לאו קפו
כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה.
ושנינו בפ' המקבל [דף קי"ג] המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו ליטול את משכונו, שנאמר בחוץ תעמוד. [שם דף קט"ו] ותניא לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר חמר, שכר כתף, שכר פונדוק, יכול אפי' זקפן עליו במלוה ת"ל כי תשה ברעך משאת מאומה, ותניא בספרי [תצא דף נ"א ע"ד עי' שם] יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ממשכנו מבחוץ ת"ל לעבוט עבוטו בחוץ.
כשהוא אומר והאיש לרבות שליח בית דין, ואמרינן בפ' המקבל [דף קי"ג] ששליח ב"ד אינו רשאי ליכנס בביתו של לוה למשכנו מבפנים אבל מבחוץ ממשכנו בזרוע ובעל חוב אף בחוץ לא ימשכננו כך אמר שמואל, ואע"פ שיש תנאים [שם] חולקין בדבריו הלכה כמותו, ומה שאנו אומרים והאיש לרבות שליח בית דין זהו לעניין שלא ימשכננו בפנים כבעל חוב שבדבר הנראה יש לנו להעמיד הריבוי. [מיימו' פ"ג דהלכות שכירות וע"ש במגדל עוז]
עבר המלוה ומשכן הלוה, אינו לוקה שהרי ניתק לעשה דהשבת העבוט, ואם אבד המשכון לוקה הואיל ואי איפשר לו לקיים העשה.