ספר סיפורי מעשיות/ממלך שגזר שמד
מעשה ניסים:
פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד, שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו, ואם לאו, יהיה נתגרש מהמדינה. והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים, וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם, ונשארו שם והיו אנוסים. בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים (לנהג כמו יהודים). ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה, וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול.
ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו. והיה בין השרים אחד מהאנוסים, וישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס, מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי. עכשו שיהיה המדינה בלא מלך, יהיה איש את רעהו חיים בלעו, כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך. על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם .והלך והגיד למלך שנתקשרו עליו כנ"ל. והלך המלך ונסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת, והעמיד שומרים. באותו לילה שנפלו עליו תפסו אותם ודן אותם כל אחד כפי משפטו.
ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי; אם אמר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר. ואם לתן לך מעות, יש לך. אמר איזה כבוד אתה רוצה ואעשה לך. ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאמר. אמר המלך: הן. אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך. ונשבע לו. ענה ואמר, האנוס הנ"ל: עקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפלין בפרהסיא. וחרה להמלך מאד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים, אבל לא היה לו בררה מחמת השבועה. בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפלין בפרהסיא.
אחר כך מת המלך ונעשה בנו מלך. והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות, מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל. וכבש מדינות רבות, והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו כדי שישמר מזה, ואמרו לו שזרעו לא יכרת, רק שישמר משור ושה. וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת.
ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג ביד רמה ובחזק כמו זקנו, וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה, וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו, על כן אין לו מורא משום דבר, ונהג מדינתו ברמה, ונעשה חכם גדול מאד.
ונפל על חכמה לכבש את כל העולם בלא מלחמה, כי יש שבעה חלקי עולם, שהעולם נתחלק לשבעה חלקים. ויש שבעה כוכבי לכת שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם. ויש שבעה מיני מתכות שכל אחד משבעה כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד. והלך וקבץ כל השבעה מיני מתכות, וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין (ארמון) שלהם ועשה מזה אדם. ראשו של זהב וגופו של כסף וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל השבעה מיני מתכות, והעמיד אותו על הר גבוה. והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירין באותו האדם. וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו, היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השיך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו. וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האיבר ואם לאו, היה נחשך האיבר, (כל זה עשה המלך הנ"ל), ועל ידי זה היה כובש כל העולם, ואסף ממון רב. ואותו הדמות אדם לא היה מסגל להנ"ל, רק, (באפן ובתנאי), שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים. והלך ושלח פקדות (היינו אוקאזין) עבור כל היעדניראלין (קציני צבא בכירים) ושאר השרים שיש להם התמנות ואורדירש (אותות הצטיינות וזכויות מיוחדות), ובאו כלם. והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם. אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקנו, לקח מהם. והגביה שפלים, והעמיד אותם תחתיהם. בתוכם היה השר האנוס הנ"ל, (היינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם), ושאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך. השיב לו: השררות שלי הוא, שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותו הטובה שעשיתי לזקנך כנ"ל, ולקח מאתו זאת. וחזר ונעשה אנוס.
פעם אחת שכב המלך לישן, וראה בחלום שהשמים זכים, וראה כל השנים עשר מזלות, וראה ששור ושה שיש בין המזלות, הם משחקים ממנו. והקיץ בכעס גדול ונפחד מאד. וצוה להביא את ספר הזכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו. ונפל עליו פחד גדול. וספר להמלכה ונפל עליה ועל בניה גם כן פחד גדול. ותפעם רוחו מאד, וקרא לכל הפותרי חלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו ולא היה קולן נכנס באזניו. ונפל עליו פחד גדול מאד. ובא אליו חכם אחד ואמר לו שיש לו קבלה מאביו, היות שיש שלש מאות ששים וחמשה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השלש מאות ששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם, ושם גדל שבט ברזל. ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל נצל מהפחד.
והוטב להמלך, והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל. ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממנה על כעס, כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית, ואותו מלאך הנ"ל הוא ממנה על כל המשחיתים. ושואלין אותו הדרך, כי יש דרך ישר לפני איש, ויש דרך שהוא מלא טיט, ויש דרך שהוא מלא פתחים ובורות, וכן שאר דרכים. ויש דרך אחד שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים, (ושאלו לו הדרך, ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש), והיו הולכים. והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש, כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל. בתוך כך ראה האש, וראה שהיו הולכים דרך האש מלכים ויהודים מעטפים בטלית ותפלין, וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם, על כן היו יכולים לילך דרך האש. ואמר החכם להמלך: באשר שיש קבלה בידי, שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים, על כן אין אני רוצה לילך עוד. והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך. וענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל, על כן איני רוצה לילך. אתה אם רצונך לילך, לך. והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כלם.
כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים. הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו. ענה האנוס ואמר: על ידי נכרת, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, כי שור עושין מעורו תפלין, ושה עושין מצמרו ציצית לטלית, ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו, כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפלין היו הולכים דרך האש ולא היו נזוקים כלל, והוא נכרת על ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפלין לישב במדינתו ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו כנ"ל:
"למה רגשו גוים וכו'. תרעם בשבט ברזל: פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער וכו'"(תהילים ב'): והדברים עתיקים וסתומים מאד: כל זה שמעתי: עוד מצאתי קצת רמזים מהמעשה זו בקפיטל הנ"ל: "ננתקה את מוסרותימו", מוסרות הם של עור, בחינת תפלין: "עבותימו", עבות הם חבלים, בחינת ציצית. כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה פסוק זה במסכת עבודה זרה (דף ג') על ציצית ותפלין: "יושב בשמים ישחק": כי השור ושה שבשמים שחקו ממנו: "אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו": הכעס והבהלה והפחד הנ"ל: "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי": אפשר הרמז בזה, כי הדמות אדם שהעמיד המלך הנ"ל על הר גבוה, את זה לעמת זה כי הוא כנגד המלך על ציון הר הקדש. כי שם כלולים כל חלקי עולם וכו' וזהו הר כנ"ל: "נסכתי", לשון "נסך ויצק": "שאל ממני", כל העצות כנ"ל: "גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ". לאחז יחד כל אפסי ארץ, היינו כל שבעת חלקי עולם וכל המלכים והגוים לנחלה תחתיו: "עבדו, זה ציצית". "ביראה", זה תפלין. וגילו ברעדה, רעדה הנ"ל: