סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/מג
איתא בגמרא (פסחים קיז) עשרה מיני שבחים אמר דוד בספר תהלים וגדול מכולן הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת וכו' ענין הללו הוא אור מלשון הכתוב ועטישותיו תהל אור וי"ה הוא כדכתיב בי"ה ה' צור עולמים היינו שכביכול ית' הציב רצון שכל השלימות ממלכות שמים יהיה ע"י עבודת ישראל וע"י עבודתם יהיה אור לכל הבריאה וזהו שכולל שם ושבח בבת אחת. שם. רומז על הרצון ית'. ושבח רומז על עבודה שבתפיסת אדם. ונקרא שבח מלשון הכתוב בשוא גליו אתה תשבחם היינו שמעמיק אותם. כך כמה שמעמיק האדם בעבודתו למצוא בכל הדברים כבוד שמים כך ממשיך את האור לכל הלבושים. וזהו שכולל שם ושבח בבת אחת היינו שנתאחדו ביחד הרצון ית' עם התפיסה של אדם. ואיתא שם הללו בריש פרקא והללו בסוף פרקא. הללו בריש פרקא מרמז על אור עתיקא שפתח השי"ת ביציאת מצרים. שטרם כל עבודות עלו ישראל במחשבה. והללויה בסוף פרקא רומז על האור שמנהיר השי"ת להאדם אחר כל ברורי עבודתו וכענין דאיתא בזוה"ק (פקודי רנח) וכדין כד יסתיים גלותא במשוכא דרגלין כדין ועמדו רגליו ביום ההוא וגו' עד דמאטין רגלין ברגלין וכו' ולזה איתא בגמ' (שם) פלוגתא רב חסדא אמר הללויה סוף פרקא רבה בר ר"ה אמר הללויה ריש פרקא. אמר ר"ח חזינא להו לתילי דבי רב חנין דכתיב בהו הללויה באמצע פרקא אלמא מספקא ליה ור"ח סבר משום זה שהוא סוף פרקא. אבל בהללויה דבתריה ראשית חכמה יראת ה' אין שם שום פלוגתא כלל והכל מודים שהוא ריש פרקא כי כיון שפותח השי"ת מראשית חכמה זה האור אינו צריך לשום ברורין מהאדם כי הוא מעתיקא. וזהו שנאמר בפ' ראה וגו' ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו' ולהבין איך שייך פנים הלא על המלאכים נושאי הכסא ונושאי המרכבה נאמר ולא יסבו בלכתן וארבעה פנים לאחת. ואיך שייך אצל כביכול ית' פניו. אמנם זה הוא כמו שמצינו בזוה"ק האי בזעיר אפין אתמר היינו מצד האדם הציב השי"ת תפיסה שיש גילוי פנים וממילא מוכרח שפעמים אינו כ"כ בגילוי פנים. וזהו רק מצד האדם אבל בעתיקא שם הוא תמיד אור בהיר בלי שום הסתרה. ולזה כאשר האדם מברר עצמו בזעיר אנפין היינו כשחוזר האדם בתשובה שלימה ומכיר היטב שכל ההסתרה שהיה אצלו מקודם זה היה משום שלא היה בו אז דעה מיושבת ולא היה לבו עליו על דרך שמצינו בגמ' (נדרים) ששאל לו לבך עליך והשיב לו לאו ושרי ליה רבא את הנדר וכן הוא בכל הדברים אם מכיר האדם שכל ההסתרה שהיה אצלו מקודם משום שלא היה אז לבו עליו ואם היה אז לבו עליו כמו עכשיו בשעת התשובה שעומד בדעה מיושבת בודאי לא היה מכניס עצמו להסתר כזה. וזהו תשוב ה' לגבי וא"ו (זוה"ק נשא קכב) אז מנהיר לו השי"ת מעתיקא וזהו ויעבור ה' על פניו כלומר שעבר השי"ת על התפיסה שהציב בזעיר אנפין שיש גילוי פנים ויש הסתר פנים. ומנהיר מעתיקא שאין שם מקום כלל להסתר פנים רק הכל הארת פנים ויקרא ה' ה' וכמבואר בזוה"ק (נשא קלח) ה' ה' חד בעתיקא וחד בזעיר אנפין ובאר האר"י הק' ז"ל שכאן השם הנאמר בתחלה הוא בזעיר אנפין והשם הנאמר אח"כ הוא בעתיקא כי אחר שמברר האדם א"ע בזעיר אנפין מנהיר לו השי"ת מעתיקא שכל ההסתר שהיה אצלו מקודם היה רק כדאיתא בזוה"ק (בא לד) אית למנדע טב ואית למנדע רע והדר להדרי לטב וזה ההסתר שהיה אצלו מלפנים היה רק משום שחפץ השי"ת להראות אותו את המכוון מהרצון ית' הנמצא בעומק זאת ההסתרה ג"כ וכל אותו ההסתר שהיה אצלו מקודם היה על דרך סלקא דעתו שעל ידו יצא המסקנא יותר בריוח ובלעדי זה הסלקא דעתך לא היה יתכן כלל שיגיע לזאת המסקנא כ"כ בריוח כענין שמצינו בגמ' (ב"מ פד) דאקשי ליה כ"ד קושיות ועל ידי זה ממילא רווחא שמעתתא וכל הקושיות שהיה מקודם היה רק בדרך סלקא דעתך למען שאחר כל התרוצים יהיה המסקנא יותר בריוח ככה מנהיר השי"ת להאדם אחר התשובה שכל ההסתרה שהיה גבי האדם מקודם זה היה משום שהשי"ת היה חפץ להראות לו מסקנת הקא משמע לן יותר בריוח לזה היה מוכרח שיהיה מקודם כ"כ בחושך והרבה קשיות ועי"ז יהיו תרוצים ג"כ ביותר וממילא רווחא שמעתתא: