סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/כה
ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו'. וביארו ז"ל במדרש אשר אמרת לי הנה אנכי שולח מלאך אין זה הודעה שאין אני חפץ בה וכו' ובזוה"ק (משפטים קכה) באתר דא לא אמר משה מידי ולא אתיב מלה לקבליה מאי טעמא משום דהכא לא אשתכח פרישותא מניה וכו' אימתי אתיב משה בזמנא דאמר ושלחתי לפניך מלאך וגו': והענין בזה ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כי שם קודם החטא היה ניכר בהמלאך כל הארת פנים ממנו ית' וכאן לאחר החטא נתעלם האור בלבושים עד שהיה נראה שכל קבלת אור הוא רק ע"י האמצעי והגם שנאמר שם בפ' משפטים כי שמי בקרבו וגו' וזה נמי מורה על התלבשות אורו ית' בקרב לבושים וכמו שהיה באמת אח"כ בארץ ישראל שנתלבש אורו יתברך בקרב המצות מעשיות וכל הפעולות. אכן החילוק הוא כי שם נאמר ג"כ כי ילך מלאכי לפניך וגו' וזה מורה שיהיה ניכר דרך כל הלבושים עוצם הארת פניו יתברך כדאיתא בזוה"ק (חיי קלא:) מלאכי דא מלאך הברית וברית הוא כמבואר שם כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא היינו שניכר מפורש אור רצונו ית' בתוך כל הלבושים כי ענין מלאך מבואר בתקוני זוה"ק (הקדמה ג) דהכי סליק מלאך כחושבן תרין שמהן כחדא ובג"ד אתקרי מלאך שר הפנים הן הן מעשה מרכבה וכו' ופניהם וכנפיהם פרודות לפימו לקבל אלין אזכרות דאינון וכו' וליחדא לון כחדא ביחודא וכו' היינו שהמה רוצים לשמוע היחוד מהני תרין שמהן שם הויה ושם אדני שישראל מיחדין. כי האחד מאלו השני שמות רומז על הכרת אורו ית' בכל הלבושים וזה האחד נקרא מעשה מרכבה כמבואר בזוה"ק (פקודי רס.) וכד אשתלים דא בדא ואיהו כלא חד עובדא זינא בזיניה דנפק מהאי שלימו ההוא אקרי מעשה מרכבה. ורזא דא וייצר ה' אלהים את האדם שם מלא. ואדם איהו עובדא דהאי מרכבה דארכיב דא בדא וכו'. היינו שהאדם בהיחוד מקבלת עומ"ש שלו מעמיד בחזרה כל הלבושים פב"פ נוכח השי"ת עד שמכירין בהם מפורש את אורו ית' השוכן בתוכם ועל זה רומז מלאכי דא מלאך הברית דאחיד בשמיא ובארעא ונקרא שר הפנים כי מראה אור פניו ית' בכל הלבושים ואיתא נמי בזוה"ק (פנחס רכח:) על זה המלאך ?דהיה כל ספיראן מתלבשין וכו' היינו כי כל ספירה הוא כלי פעולה להשי"ת באותו המקום שמכרת בבהירות עצים דלית לה מגרמיה כלום בלעדי השי"ת שם נעשית כלי פעולה להשי"ת כמבואר שם (דף רנז) אדני קא סהיד עליה וכו' וכל הוויין דיליה סהדין על מארי עלמא וכו' שם אל סהיד על מארי עלמא וכו' אלהים סהיד וכו' היינו בזה המקום שמכרת בעוצם בהירות שלימותו ית' שם נעשית זאת הספירה והדרגא כינוי ולבוש לאורו ית' ומלאך הברית מכיר בכל המקומות כי יש בו הכרה כללית לזה כל שמהן וכל ספירין מתלבשין ביה ולזה נקרא זה המלאך נער מהלשון וינערו הרשעים ממנה היינו שמנוער ומופשט מהסתרת לבושים כי ע"י התלבשות זה המלאך מנהיר אורו יתברך בהכרה מפורשת לכן מזה המלאך היה מ"ר שפיר בנייחא. אמנם לאחר החטא שוב נתעלם האור ונסתר בלבושים עד שהנהגתו ית' ע"י מלאך היה נראה כמו שמקבלים ח"ו ע"י אמצעי לכך התפלל מ"ר ואתה אמרת ידעתיך בשם ואם תנהיג אותנו ע"י מלאך אין זו הודעה כי ידעתיך מורה על זווג וחיבור כדכתיב והאדם ידע את חוה וגו' ועל זווג איתא בתקוני זוה"ק (תיקון סט) והאדם ידע את חוה אשתו דלית זווג אלא בדעת וכו' וכאשר כל החיבור והזווג עם אורו ית' יהיה על ידי אמצעי א"כ אין זה הודעה. והשיב לו השי"ת פני ילכו והנחותי לך וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה עד שיעבור הפנים של זעם כמו אליהו בשעתו היינו כמו דאיתא במכילתא (פ' בא) אליהו תבע כבוד אב ויונה בן אמיתי תבע כבוד הבן והקב"ה לא הוסכם לשניהם וכו' היינו הגם שהרצון יתברך הוא שיעשה לו האדם בתפלתו סדר בהנהגה כמבואר בזוה"ק (תזריע מו) על הפסוק ויפח באפיו נשמת חיים ומתרגמינן והוות לאדם לרוח ממללא דיכול למלל קדם מלכא היינו שיכול לומר דעה בהנהגתו ית' על ידי תפלתו ובקשתו. אולם רק באופן שיהיה תובע שניהם ביחד כבוד האב וגם כבוד הבן כדאיתא במכילתא שם על ירמיה הנביא שהסכים עמו השי"ת משום שהיה תובע שניהם ביחד כבוד האב וגם כבוד הבן וזהו פני ילכו כגון אליהו בשעתו שתבע רק כבוד אב. והנחותי לך היינו שפעמים מראה השם יתברך פנים מאירות בהבריאה שיכירו שהוא חפץ בזה שיהיו תובעין רק כבוד הבן וזה הפנים מראה השי"ת במועדים טובים שנקראו פני ה' וכדאיתא בירושלמי שיונה בן אמיתי השיג רוח נבואתו בשמחת בית השואבה היינו כי שמחת בית השואבה הוא בזמן החג שנקרא פני ה' שאז עומד השי"ת כביכול בגודל הארת פנים אז ישר בעיני השי"ת לתבוע גם כבוד הבן בלבד ולא כבוד אב לכן בחר אז גם יונה לנביא כי באותו הזמן אומר השי"ת שזה שתבע כבוד הבן בלבד הוא יען שבוער בלבו כ"כ אהבת השי"ת עד שכבוד הבן נחשב נמי אצלו כבוד אב: