סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/טו
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. הבל הבלים אמר קהלת וגו'. איתא בזוה"ק (ויחי רכג.) ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא וכו'. היינו שהיו רואים אז מפורש עומק החיים הצפון וגנוז בכל העבודות הנראין לפעולות גשמיות שהיה ניכר מפורש בקדושת יו"ט דישראל מקדשי ע"י פעולת עבודתם. כל הקדושת שבת דקביע וקיימא מצד השי"ת אשר לפי הנראה איך יתכן שיהיה מקום לקדושת יו"ט שהוא רק מצד פעולת ישראל בקדושת שבת שהוא קבוע וקיימא מצד השי"ת לבד אכן בימי שלמה המלך היו מכירין מפורש בקדושת יו"ט איך ששוכן בה כל הקדושה דקביע וקיימא ועל זה אמרו ז"ל (ר"ה כא) ביקש שלמה להיות כמשה וכו' היינו כי חלקו של משה רבינו הוא שבת כמאמר ישמח משה במתנת חלקו וקדושת שבת הוא קביע וקיימא מצדו ית' ואין בה שום מקום לפעולת אדם. וחלקו של שלמה המלך היו כל העבודות שהם בפעולה כגון בנין בית המקדש וכל הכלים ועבודת הקרבנות. וביקש שלמה להיות כמשה היינו שיפתח לו נמי השי"ת זאת הבהירות כמו שהיה גבי מ"ר בלי שום התלבשות הפעולות והשיב לו השי"ת וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' היינו כי בעוה"ז מוכרח יהיה האור בהתלבשות הפעולות ובגודל הדרגה. ועל זה אמר שלמה המלך לכל זמן ועת לכל חפץ וגו': וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם וגו'. היינו שראה התפשטותא דמ"ר בכל דרא ודרא כדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון סט) ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד שתין רבוא וכו' ומאחר שאורו של מ"ר הוא בלי גבול איך יתכן שיתהווה בגבול. על זה אמר שלמה המלך וזרח השמש ובא השמש מ"מ. ואל מקומו שואף זורח הוא שם היינו אף שלפי תפיסת אדם נכנס האור בגבול מ"מ באמת הוא תמיד בלי גבול וזה שנראה בתפיסת אדם שנגבל האור בהגבול הוא רק כדי שיהיה לפעולת אדם ג"כ מקום כדכתיב באשר הוא עמל היינו אף שבהקף תפיסת אדם רואה הכל נגדו בגבול אכן כשמברר אדם א"ע כפי כחו באשר הוא עמל יזרח לו השי"ת מהרצון שהוא בלי גבול וכמבואר בתקוני זוה"ק (תיקון ס"ט דף קיז:) ורזא דמלה ויבא יעקב שלם ביקו"ק מיד ויבן לו בית דא סוכה כדאי ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וכו' היינו כשמצמצם אדם א"ע בההיקף שלו אף שהוא בגבול ומוסר הכל להשי"ת מנהיר לו השי"ת חלק וקנין אצלו במקום הבלתי גבול ע"ד הכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו: וזהו שקורין קהלת בחג הסכות כי נאמר בו כל השמחות הגדלתי מעשי הרביתי כסף וזהב וגו' אף חכמתי עמדה לי. וזה החג נקרא זמן שמחתנו כי בשיר השירים שם נאמרו כל התפלות שהתפלל שלמה המלך ישקני מנשיקות פיהו שיפתח לו השי"ת הבהירות של מ"ר בכל פעולות הגשמיות. ובקהלת כתיב כל השמחות אשר פעל בתפלתו שפתח לו השי"ת איך שיש לאלו הפעולות חיבור גמור עם הבהירות של מ"ר ועל זה אמר אף חכמתי עמדה לי היינו שהיה מכיר בכל הפעולות שלו את הבהירות של מ"ר הצפון וגנוז בהם וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון י"ג) דרגין דשלמה אינון בית קיבול לדרגין דמשה וכד מתחברן כלא כארץ ש'ל'מ'ה' אתהפך ל'מ'ש'ה וכו' היינו שהראה לו השי"ת החיבור שיש ללבושי הפעולות שלו עם אור החכמה של מ"ר הצפון וגנוז בהם. לא שהלבושים המה נפרדים מהחכמה. אלא שהחכמה הולך עם כל הלבושים וממילא המה ממש לאחדים כענין כל העולמות אינם נפרדים ח"ו רק בלבוש כזה נקרא אצילות ועוד לבוש הוא בריאה ולבוש עוד הוא יצירה אבל המלך הולך עם כל הלבושים וממילא המה הכל אחד כדאי' בתקוני זוה"ק (תקונא קדמאה ליום ב') כההוא חותם דבההוא אתר דאתדבק ביה רשימו דמארי חותמא. לא אתעדי מניה דיוקנא דחותמא לאשתמודעא ביה וכו' וזהו אף חכמתי עמדה לי וגו': כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו'. איתא במדרש (קהלת רבה) על הפסוק והנפש לא תמלא משל לעירני שנשא בת מלך אע"ג שנותן לה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתה למה שהיא בת מלך כך הנפש לא תמלא למה מפני שהיא מן העליונים היינו לפי שהנפש היא ממקום עליון ששם הוא הכל בלי גבול ובזה העולם כשהיא בהגוף הוא בצמצום הגבול לזאת אינה לעולם בנייחא אפילו אם תעשה כל המצות וזהו כענין שהציב השי"ת המים התחתונים בוכין כדאי' (בראשית רבה) אנן בעינן למהוי קדם מלכא וכו' ומצד השי"ת המה המים התחתונים ועליונים אחד כמו שמצינו בהקפיטל הללו את ה' מן השמים חושב המים אשר מעל לשמים ובהללו את ה' מן הארץ אינו חושב המים אשר מתחת לארץ. שכיון שהם מהללים את ה' אז הם הם בעצמם המים אשר מעל לשמים. אכן זאת הציב השי"ת במכוון כדי שיהיו בוכין וישתוקקו תמיד לחזור למקום העליון וע"י זאת התשוקה שהנפש לא תמלא יגיע למקום עליון ע"י יגיע כפו וכמו שמבואר שם במדרש משל לשתי שפחות אחת ניזון מטמיון ואחת ניזון ממעשה ידיה וכו' ומזאת הצעקה שיש לה מעוררה שיפתח לה השי"ת ממקום העליון כמו שהיתה מקודם ירידתה לזה העולם אלא שעכשיו נקרא יגיע כפה: