סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/פה
ויהי אחר הדברים האלה וגו'. וביארו ז"ל במדרש אחר הדברים של שטן וכו'. היינו כי כל אותן הדורות הקודמין לאברהם אבינו נחשבים נגדו כמו עלמין דאתחרבון נגד עולם התיקון כי גבי אאע"ה התחיל עולם התיקון כמאמרם ז"ל במדרש על אאע"ה שבחרו וקרבו והגם שמצינו שכרת השי"ת ברית עם נח ג"כ אכן לא נשאר מאותו הכריתת ברית שום השארה כי כאשר הראה לו השי"ת שהוא בן עוה"ב הסתפק עצמו מאד ונשאר בנייחא כדאי' בזוה"ק משא"כ אברהם אבינו מיד כשבחרו קרבו השי"ת ולמדו עצה שלא יהיה בנייחא ולא יסתפק עצמו מדבר שהוא לפי שעה כי מה שאינו לדורי דורות עדי עד רק כמו לפי שעה יחשב ולזה מצינו אצלו אף אחר שאמר לו השי"ת אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ויאמר אברם וגו' ואנכי הולך ערירי וגו' הן לי לא נתתה זרע וגו' כי לא רצה להסתפק עצמו מטובה שאינה לדורי דורות ועיקר הזמן ועת רצון להתפלל על בנין עדי עד הוא דוקא מיד בעת שמשיג האדם את הקנין ועל זה נאמר אתה גלית את אזן עבדך להתפלל לפניך ע"כ מצא עבדך את לבו להתפלל לפניך וגו' היינו כי מאחר שמראה השי"ת שרצונו להקנות להאדם ממילא הוא אז נמי הרצון שיתפלל האדם על זה הקנין שיהיה בנין עדי עד ועל זה איתא במדרש (בהר) הקניתי את כל העולם לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה לי היינו שלמדתי אותו בעת שהקניתי לו את העולם שיחזור ויקנה אותה לי וזהו לא הוניתי אותו כי מחמת שידע למסור בחזרה להשי"ת יהיה נשאר אצלו בזה קנין גמור עדי עד כדאיתא בגמ' כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ואחר ברכה היינו אחר שמכיר האדם לה' הארץ ומלואה אזי והארץ נתן לבני אדם אכן נתעורר נגד זה קטרוג אשר כל המבוקש של א"א לבנין עדי עד הוא רק מחמת הנגיעה של עוה"ז לכן היה צריך להתברר בעקדת יצחק ולזה איתא בתנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ בין עבד ובין שפחה כל הקורא המקרא הזה צפונה לפני ה' הקב"ה זוכר עקדת יצחק בן אברהם (תד"א פ"ו) היינו כי ענין הבירור מעקדת יצחק הוא לברר כמו שנאמר הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי וגו' הגם ששניהם שוין בתולדה ויש בכל אחד נקודה יקרה מתולדה כי שניהם מיצחק ורבקה נולדו אכן יען שעשו קיבל תקיפות יתירה מזאת הנקודה כמו שנאמר עליו השוכן בחגוי סלע החומר מי יורידני ארץ לכן אומר השי"ת אף אמנם שיש בו נקודה יקרה מהתולדה אכן הוא בהתפשטות הוספה שלו מטביע אותה לגמרי עד שלא נשאר אצלו אפילו רושם ממנה והמכוון שיש להשי"ת בקיום הוייתו יהיה נגמר שפיר אף בלא דעתו ולמען שיהיה ניכר מפורש אף לעיני אדם ההבדל שיש בין יעקב לעשו לזאת הראה השי"ת הנסיון של עקדת יצחק כי אחר שעברו רוב שנותיו של יצחק ונתגדל אצלו רוב בנין הגוף וכמה פעולות שהוסיף באלו רוב שנותיו ובכל זאת מסר הכל בחזרה להשי"ת את נפשו עם כל ההוספות שלו ולא נשאר אצלו מצדו שום הויה וכל קיום הוייתו היה רק זה הרצון שאמר אל תשלח וגו' נמצא שכל הויית ישראל גם עכשיו נמשך רק מצד הרצון ית' שחפץ בהויית יצחק וממילא נשאר תמיד לישראל טענה חזקה כי מאחר שיצחק אבינו מסר מצדו א"ע לגמרי להשי"ת עם כל התפשטות הוספה שלו אלא שהשי"ת החזיר לו הכל מצדו ואמר שחפץ בהויית יצחק וא"כ בטח היה מחשב השי"ת מקודם אותה הויה עם כל אותן הדורות שיתפשטו ממנו עד סוף כל הדורות אשר בודאי לא יהיה נמצא אצלם שום חסרון כלל כי אם היה יתכן שיצמח מהם ח"ו איזה חסרון מדוע מסר השי"ת חזרה אותה הויה אחר שיצחק מסר אותה לידו ית' לגמרי משא"כ גבי עשו הגם שאף אותו היה מחשב השי"ת מקודם לבלתי יהיה ממנו שום חסרון אולם עשו מחמת התפשטות פעולותיו שהוסיף מדעתו קלקל והאביד גם הנקודה היקרה שהיה בו מתולדה וזה המכוון שיש להשי"ת בו אף שעשו יתבטל עם כל התפשטות שלו מ"מ יהיה נגמר גם בלא דעתו משא"כ יצחק אבינו שהוא מסר גם כל מה שנתוסף אצלו מצדו נמי להשי"ת שפיר יש עכשיו טענה חזקה אם נמצא ח"ו בישראל איזה חסרון מדוע החזיר לנו זאת ההויה אכן לא נשאר עוד שום טענה אחר עקדת יצחק רק זה הקטרוג המובא בזוה"ק (בא ל"ג מובא באות הקדום) דהא דינא הוה ליה על אברהם למתבע מקב"ה בגין דלא אתעביד דינא ביצחק כד אתקריב ע"ג מדבחא דהא לא הוה ליה לאחלפא קרבנא דאזמין על מדבחא באחרא כד"א לא יחליפנו וגו' ומההוא זמנא דאשתזיב יצחק ואתחלף קרבניה זמין ליה קב"ה לההוא מקטרגא האי לחולקיה כד"א הנה ילדה מלכה גם היא וגו' את עוץ בכורו וכו' בגין דאיוב וכו' היינו שנגד זה הקטרוג הראה השי"ת את איוב וכמבואר שם איוב בן יבמה וכו' היינו אף שהיה גבי איוב כל עבודות חזקות כדאיתא בגמ' גדול מה שנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם וכו' אולם בן יבמה היינו שבא מיסודא עקומה כי אף שבהדעה היה מבטל עצמו לגמרי להשי"ת אך לא בעומק לבבו כלומר שזאת לא היה בכחו למסור עצמו להשי"ת אף במקום שלא יהיה הצדק אתו כי זה הכח אינו רק במי שבא מזרע אברהם כי אברהם אבינו היה יכול למסור עצמו ולהיות נמשך אחר רצונו ית' אף במקום כזה שידע שלא יהיה הצדק אתו כמו שמצינו אצלו גבי הנסיון מהעקדה שהיה אצלו המאמר קח נא את בנך וגו' באספקלריא שאינה מאירה והמאמר כי ביצחק יקרא לך זרע היה אצלו באספקלריא המאירה והיו סותרים אלו שני המאמרים זה את זה ואם היה בלבבו שום נגיעה מזה העולם היה יכול שפיר לפשוט לעצמו לבלתי יקיים המאמר השני כי אולי הוא עיקר רצונו ית' במאמרו הראשון כי ביצחק יקרא לך זרע אזי אם יקיים המאמר השני אז יחשב לרוצח ח"ו אמנם הוא לא השגיח על זאת ואמר שכדאי הוא לו להחשב ח"ו לרוצח ג"כ פן יכוון לעיקר רצונו ית' כי יען שהיה באמת מצדו נקי ומבורר לגמרי מנגיעה לכך לא חש ליה גם אם לא יהיה הצדק אתו ולכך האיר לו השי"ת כדכתיב וירא והנה איל אחר וגו' וזה האיל הוא מבין השמשות וכל מה שנברא בין השמשות מבואר בזוה"ק (וירא) דאתפקד חילא דיליה בשעתא דאצטריך וכו' היינו כי בין השמשות לא הכריעו בו חכמים אם הוא יום או לילה וזה רומז על כל הדברים שלא נגמר בהם הפירוש וכל פירושם הוא רק כפי שעתא דאצטריך כי הוא דברי אלהים חיים שדבריו חיים וקיימים מקודם היה הפירוש העלהו שחטהו ועכשיו הוא הפי' אסקיה אחתיה היינו שמסר השי"ת בידו של אאע"ה גם את הזמן שיהיה בכחו לרפאות את הקודם ועל זה רומז בין השמשות והארה כזו נקרא דעת ודעת מורה על חיבור כדאיתא בתזוה"ק לית זיווגא אלא בדעת היינו שיהיה בידו חבור מכל הזמנים ועל זה נאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים וזהו חלקו של יעקב אבינו ומחמת אותה הארה נתבטל ממילא הקטרוג מלא יחליפנו וגו' כי לא היה באמת שום חליפין כי שפיר היה הפי' כך מתחלתו אסקיה אחתיה וזהו דאיתא (בתד"א שם) כל הקורא המקרא הזה צפונה לפני ה' הקב"ה זוכר עקדת יצחק בן אברהם היינו אשר מעתה נוגעים כל עבודת ישראל באותה העבודה של עקדת יצחק: ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו' ובארו ז"ל (במדרש) אחר דבריו של שטן וכו'. והענין הוא כי עד אברהם אבינו היה נקרא השי"ת אל עליון להורות בזה אשר אם מבקש אדם להכיר את השי"ת אזי מוכרח מקודם לבטל א"ע מכל לבושי עוה"ז ואז יהיה יתכן אצלו להכיר את השי"ת אך אברהם אבינו חידש בעולם אשר יתכן שפיר הכרת השי"ת גם בכל לבושי עוה"ז וזהו שנאמר גבי אברהם אבינו ע"ה ויקרא שם בשם ה' אל עולם היינו שבאפשר להשיג הכרת השי"ת גם בהסתרת הלבושים של זה העולם ואין נצרך להאדם לבטל כלום את תפיסתו כי יכול להכיר שפיר מציאותו ית' גם בתוך תפיסתו הנמוכה ועל זאת ההתחדשות שחידש אאע"ה התעורר נגדו גודל קטרוג מי יימר שהאמת אתך שאתה מכיר כך אף בכל הלבושים את מציאותו ית' כי התחדשות כזאת צריכין לברר לעיני כל וזהו אחר דבריו של שטן וכו' ונגד זה הקטרוג היה הנסיון של העקדה שהיה גבי אאע"ה הנסיון האחרון ובזה הנסיון נתברר אשר מכיר באמת מציאות השי"ת בכל הלבושים ובכל פרטי מעשיו כי עיקר הרבותא של נסיון העקדה היה מה שהראה לו השי"ת במאמרו שני הפכים בנושא אחד ובכל זאת לא היה גבי אאע"ה שום קושיא כי מה שנמצא לפעמים שני הפכים בראיית עיני בשר בזה לא היה לו לאאע"ה שום נסיון כלל כי הוא היה יודע שפיר אשר כל מה שהוא נגד עיני בשר זאת היא רק דמיון בעלמא ואין להאמין בזה כלל רק עיקר גודל הרבותא מהנסיון היה בזה שראה במאמרו ית' סתירה מפורשת כי אתמול היה לו מאמר מפורש כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו יש לו מאמר והעלהו לעולה ועל זה המאמר השני איתא בזוה"ק (וירא) שהיה באספקלריא שאינה מאירה ואם היה אצלו איזה נגיעה כמו שיש בטבע רחמנות מאב לבן היה שפיר יכול לפשוט לעצמו להיפך לבל ישחטנו אכן מרוב עוצם אמונתו האמין בהשי"ת אשר בטח אין שום סתירה במאמרו ית' וכל מה שהיה נראה לו בתפיסתו לסתירה תלה הכל בחסרון הבנתו הנמוכה אבל במאמרו ית' האמין שאין שום התנגדות כלל בין שני המאמרים כי שפיר אפשר שיהיו שניהם אמת אף שאיננו מכיר אחדותן בהבנת תפיסתו. וכמו שהראה לו השי"ת אח"כ באמת במאמר אל תשלח ידך אל הנער וממילא נתברר אאע"ה אשר כן הוא באמת כמו שחידש שמכיר גם בתפיסתו אשר השי"ת נקרא אל עולם שכל נפש יכול להכיר כן גם בגבול תפיסתו ואין צריך כלל להאדם שיבטל כל תפיסתו להכרת אורו ית' שיכולין שפיר להכיר את השי"ת גם בכל אלו הלבושים של עולם הזה ועל זה הבירור איתא במדרש רבה (פ' וירא פ' נג) לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של א"א וכו' היינו כי עד אאע"ה היה נולד האדם בתכלית שלימותו ומאאע"ה ואילך התחיל לידת האדם בקטנות הגוף וקוטן הדעת ואח"כ נתגדל הגוף וכל מה שנתגדל הגוף כך מוסיף והולך הדעת אצלו וזאת התחילה בלידת יצחק כי כן העמיד השי"ת כמו שנאמר הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כי מצד הולדה נולדו באמת שניהם בקדושה כי נולדו מיצחק ורבקה אכן עשו בפעולותיו לא טובים שהוסיף מדעת עצמו אח"כ קלקל והפסיד גם את היקרות משורש תולדתו אבל יצחק אבינו במה שהוסיף אח"כ מדעת עצמו נתיפה ביותר היקרות משורש הולדה שלו וכמה שהיה יכול להוסיף בדעתו הוסיף לטוב עד שמסר כל ההוספה שלו לרצונו ית' על העקדה ולא נשאר אצלו מצדו שום חיים כלל רק כל החיים הנשאר אצלו היה מהמאמר אל תשלח ידך אל הנער ומזה נתברר אשר כל קיום הוייתו הוא רק מרצון השי"ת וממילא נתבררו גם כל צרכי בני ישראל הנולדים ממנו שהמה נמי רק רצון השי"ת ולזה קורין בזה היום לידת יצחק ועקדתו להראות אשר כל החיים שלנו הוא רק מיצחק אבינו והוא כבר נתברר שכל החיים שלו הוא רק מרצון השי"ת: וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וגו'. בגמ' (ר"ה) שור שהקריב אדם הראשון היו קרנותיו קודמות לפרסותיו היינו שביטל כל תפיסתו בהקרבת קרבנו אמנם בעוה"ז אין רצון השי"ת שיבטל האדם כל תפיסתו וימסור א"ע לגמרי כי השי"ת נקרא מלך חפץ בחיים וכמבואר בזוה"ק (ויקרא) אדם כי יקריב מכם קרבן לאפוקי קרבנא דקריב אדם קדמאה דלאו הוא מכם וכו' היינו כי עיקר רצונו ית' הוא שיהיה גם תפיסת אדם בעבודת השי"ת ולא שיבטל האדם א"ע לגמרי וזאת הראה אאע"ה אחר העקדה כי עיקר עבודתו ית' הוא שיכיר האדם בתפיסתו רצון השי"ת ע"ד הכתוב נפשי בכפי תמיד היינו שאני מוכן תמיד למסור כל החיים שלי להשי"ת אכן גם ותורתך לא שכחתי היינו מאחר שנתת לנו תורה ומצות ואי אפשר לקיים תורה ומצות כי אם בהחיים של עוה"ז הרי שרצון השי"ת הוא בתורתו שיהיה לנו חיים שהתפיסה שלנו יהיה בחיים וזהו ותורתך לא שכחתי: וירא והנה איל אחר וגו'. בזוה"ק (וירא קכ:) הא תנינן הוא איל דאתברי בין השמשות הוה וכו' והא יצחק לא הוה בעלמא ואת אמרת בין השמשות אלא אתפקד חילא לאזדמנא ההוא אמרא בשעתא דאצטריך ליה לאברהם כמה דכל אינון מילין דבין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה בשעתא דאצטריך וכו'. ביאור הענין כי בין השמשות רומז על זמן הממוצע ומורה על המאמר די שאמרו ז"ל בש"ס (חגיגה) כשאמר הקב"ה יהי אור היה מתפשט והולך כשתי פקעיות של שתי עד שאמר הקב"ה לעולמו די וכו' ואין הפי' שנפסק ח"ו המאמר הראשון להיות בגבול אלא שהמאמר הראשון מרחיב והולך באמת עדיין בלי גבול כי כמו שהשי"ת הוא בלתי גבול כך הוא מאמרו ית' נמי בלתי גבול אלא כל ענין המאמר די הוא לפי שאי אפשר להבריאה לקבל בלי גבול כמאמר (ס"י) אם רץ לבבך שוב לאחד לכך אמר הקב"ה מאמר די שע"י זה הצמצום מהמאמר די שרומז על שם שדי יהיה באפשר להאדם לקבל נמי בלי גבול ולא יתבטל נמצא שהמאמר די הוא ממוצע בין בלי גבול לגבול כמו בין השמשות שהוא ממוצע בין יום ללילה כך הוא המאמר די ממוצע כי דוקא ע"י זה הצמצום של המאמר די אפשר לקבל מבלי גבול וכענין שמצינו בכתוב והריקותי לכם ברכה עד בלי די וביארו ז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די הרי שעל ידי די אפשר לקבל נמי מה שהוא בלי די. וזהו דאיתא שם על האיל שנברא בין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה בשעתא דאצטריך, היינו שעל ידי זה הממוצע אפשר שפיר לקבל בשעתא דאצטריך מה שהוא בלי גבול רק שכל התגלות מבלי גבול בשעתא דאצטריך לבא בתפיסת אדם מוכרח לילך דרך בין השמשות הרומז להצמצום הנקרא די: