סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/נד
לא הביט און ביעקב וגו'. היינו כשמביטין בעומק לבבם של ישראל יכולין שפיר להכיר מפורש איך שהם נקשרים בשורש רצונו ית' וכמו שמעיד הכתוב על ישראל כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי וגו' וענין לכתך אחרי מבואר בהאר"י הק' ז"ל שמורה על זווג פנים באחור שהוא שלילת הארת פנים ולזה משבח אותם הכתוב כ"כ כי לירד למקום נמוך כדי לישר העקומה זה יתכן שפיר אף לנפשות היקרים ביותר שישפילו עצמם למקומות הנמוכים למען לחפש וללקט מה שנאבד מאתם אכן כל עוד שלא נאבד מהנפש כלום מי הוא זה שיחפוץ להשפיל עצמו לכנוס במקום סכנה ולא יפחד אולי יפסיד ח"ו ולכך משבחם כ"כ הכתוב זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי וגו' כי מהיכן השיגו רצון כזה שיהיו כ"כ נמשכים אחר רצונו ית' אף בעת הסתרת הארת פנים כדכתיב לכתך אחרי וגו' שהזווג היה אז בבחינת פנים באחור ומהגם שאז היה אצלם ההתחלה כדכתיב חסד נעוריך בכל זאת לא השגיחו כלום על עצמם דלמא יפסידו ח"ו אף שהיה נראה בשעת מעשה שירדו למקום סכנה ומזה הרצון מוכח אשר בעומק לבבם נקשרים המה בשורש רצון העליון ית' לכך היה להם כ"כ עוצם בטוחות שלא יפסידו כלום ולזה מסיים שם הכתוב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו' וזהו כענין דאיתא (זוהר חדש ב') בגין דקב"ה אקרי ראשון ואקרי אחד ואחד מורה שאין לו שום התחברות ומזה נמשך הענין הנאמר מושל בגוים כי בחינת ממשלה היינו בע"כ שמנהיג עמהם שלא מדעתם כי בדעתם אין להם שום התחברות לאור רצונו ית' אמנם גבי ישראל נאמר ה' אלהינו ה' אחד היינו אחר שמקבלים עליהם עומ"ש בתפיסת דעתם ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וה' אלהינו מורה שאורו ית' מאיר בכל הלבושים שלהם אזי אומרים אח"כ ה' אחד להורות על התחברות שיש להם בה' אחד שהם בעבודתם פועלים אותו היחוד הנקרא ה' אחד וזהו כל החילוק בין ישראל לעכו"ם אף שגבי העכו"ם נקרא נמי השי"ת אחד אכן הוא כענין הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד היינו בלי שום התחברות עמהם אבל אצל ישראל הוא ה' אחד ע"י פעולת עבודתם בתפיסת דעתם ולכך נאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו היינו שאחר כל עבודתם נצמח אצלם מפורש הארת הראשית פב"פ כי באמת נקראו ישראל ראשית עוד בהשורש אלא בהתחלה אינו ניכר עדיין זאת הארה פב"פ רק בבחינת פנים באחור כדכתיב וראית את אחורי ופני לא יראו וגו' ואחר שנתבררו כך בלכתך אחרי אזי נתגלה הארת הראשית בבחינת זווג פב"פ כי כפי סדר השתלשלות מזה העולם הוא הכל בבחינת וראית את אחורי כדאיתא בתזוה"ק חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא וכן הרוצה להחכים ידרים היינו שינטה לצד ימין הרי שהכל הוא בבחינת וראית את אחורי היינו אחורי פני אורו ית' והרי אחר שמקבל עליו האדם עומ"ש ומסדר שבחו לפני הקב"ה עד שמגיע לברכת כהנים אזי מצינו בגמ' (יומא נז) רבא חזייה דכרע לימינא אמר ליה מי סברת לימין דידך שהוא שמאל רבך לשמאל דידך שהוא ימינא דקב"ה וכמו שפירש רש"י ז"ל שם שהקב"ה עומד כנגדו פב"פ הרי שאחר כל עבודת אדם מנהיר אצלו הזווג פב"פ וכענין שנותנים לכהן הראשית משום שהכהן נקרא ראשית לכך מגיע לו הראשית וכן אחר כל עבודת אדם בבחינת אחורי מגיע לו התגלות ראשית שרשו והארת זאת ההתגלות נקרא זווג פב"פ וממילא הוא כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם היינו שישארו ברע אבל ישראל שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות היינו שמוסרים עצמם להשי"ת ע"י זה נכלל כל מגמת חפצם ברצונו ית' להשפיע להם כל הטובות. וזהו דאיתא שם במה בשופר היינו לא שילכו מפרט לכלל כדאיתא במדרש (בהעלותך) מלך ב"ו כשהוא יוצא תוקעין לפניו כי א"כ היה צריך שיהיו שופרות קודם למלכיות וזכרונות אלא שצריכין לילך מהכלל להפרט היינו שמתחלה יקבלו עליהם עומ"ש ואח"כ שופרות וכמאמרם ז"ל (בספרי) המליכהו תחלה ואח"כ בקש מלפניו היינו כי אחר שמקבלים עומ"ש אזי נעשה כל בקשתם וחפץ לבבם רק רצונו ית' ועל זה רומז שופרות שכל חפץ לבב ישראל נכללו ברצונו ית', ועל זה הענין אומרים בסדר מלכיות הפסוק אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, אני ראשון היינו קודם שרחש עדיין שום עבודה בלב אדם ואני אחרון ואיך שייך גבי השי"ת שהוא למעלה מהזמן לומר חילוק בין ראשון לאחרון אלא אני אחרון היינו אחר כל עבודת ישראל וזהו אני אחרון כלומר שאחר כל העבודות מראה השי"ת אשר מבלעדי אין אלהים. והענין הוא כי מה שהוא חוץ מהמכוון שהניח השי"ת בהבריאה זאת הוא מעלמין דאתחרבון ואין בזה שום מקום לתפלה. אולם כפי מה שמנהיר אדם בעבודתו באותו המכוון שהניח השי"ת בהבריאה כך בונה לו השי"ת קנין גם בעלמין דאתחרבון כי באמת יש באותן כחות מעלמין דאתחרבון גודל היקרות כי הם נמשכין עוד מאותו המאמר שהיה מתפשט והולך כשתי פקעיות של שתי עד שאמר הקב"ה לעולמו די (חגיגה יב) כי כל הבריאה עומדת בין אלו שני המאמרים בין המאמר הראשון שהיה בלי גבול ובין המאמר די כי זה המאמר הראשון אינו נפסק ח"ו ע"י המאמר די אלא שזה המאמר הראשון מתפשט עדיין והולך בלי גבול אלא שזה המאמר השני שהציב השי"ת ואמר די היה רק למען שיהיו גבולים ג"כ אכן הגבולים בעצמם הם נמי בידו ית' וכפי מה שהאדם מצמצם א"ע באלו הגבולים של המאמר די כך מרחיב לו השי"ת את גבולו להנחיל לו קנין גם במאמר הראשון המתפשט עדיין והולך בלי גבול כי זה המאמר די נקרא בזוה"ק צדיק יסוד עולם ונקרא רקיע המבדיל בין עליונים לתחתונים וכפי מה שקובע האדם אצלו השם שדי כך מרחיב לו השי"ת את הגבול להלן לקנות בהכחות ומראה לו מבלעדי אין אלהים היינו שגם אותן הכחות מעלמין דאתחרבון ברא אותם נמי השי"ת ויש בהם גודל יקרות וזה ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים היינו שאחר כל עבודות האדם מנהיר לו השי"ת מבלעדי אין אלהים כי אחר שמקבל עליו האדם עומ"ש ואומר אדני שפתי תפתח היינו שאינו חפץ בשום דבר אם הוא בלתי רצון השי"ת ובסוף אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' ה' צורי וגואלי היינו שאחר תפלתו שמבקש גם על צרכי הגוף אזי מבקש מהשי"ת אולי הוא נגד רצונו ית' שיגאל אותו מזאת התפלה ואינו חפץ בה כלל ועל זה הענין כתיב מלך ישראל וגואלו כי זה הכח לבלתי יחפוץ בשום דבר רק מה שהוא רצונו ית' אין בשום אומה ולשון רק בישראל ואחר שמוסר האדם כל רצונו להשי"ת אזי מנהיר לו השי"ת שגם צרכי הגוף שלו המה ג"כ רק כבוד שמים כי מבלעדי אין אלהים שהכל הוא רק כבודו ית' אף צרכי הגוף של אדם הוא ג"כ כבוד שמים כי כפי שהולך האדם בהשם שדי כך מנהיר לו השי"ת גם הכחות מעלמין דאתחרבון וזה שמסיים הכתוב כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם היינו שהם בתפיסתם ישארו ברע כי זה אילנא דטוב ורע מזה העולם הוא בעצמו למעלה מזה העולם עץ חיים רק אחר שירד בהשתלשלות לזה העולם מתערב בו טוב ורע וכיון שהעמיד השי"ת גוון בזה העולם שיהיה נקרא רע א"כ מוכח שכל כוונתו בהגוון הנקרא רע שיתבטל בתפיסתו לגמרי אכן מצד השי"ת נקרא זה אילנא דטוב ורע עץ חיים כי מצד הש"י מתפשט כ"ש גם מזה שיאבד הגוון הנקרא רע כדכתיב כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה וכענין דאיתא בזוה"ק (צו לא) אל בכל אתר נהורא דחכמתא אף שנאמר אל זועם וגו' אכן זה בעצמו הוא רב חסד כי הוא זועם על אותן שרוצים למנוע שפע חסדו ית' ואין לך חסד גדול מזה שמאבד ומבטל אותן המונעים את החסד. ולזה נמי איתא בגמ' (שם) שמלכות זכרון שופר של פורעניות עכו"ם אומרים אף שבריש שתא ריתחא לא מדכרינן אכן זה הפורענות עכו"ם אמרינן כי אינו ריתחא כלל רק אדרבה הוא גודל חסד שמאבד ומבטל אותם הרוצים למנוע שפע חסדו ית' וזהו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם משום שהם מתנגדים לזאת הנקודה הדבוקה בשורש רצונו ית'. ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו וזאת הכל העיד על ישראל השונא אותם ביותר (מדרש תנחומא בלק) א"ל בלק לבלעם אינך יכול ליגע בהם מפני משה שמשמרן ראה יהושע שעומד אחריו א"ל אף הוא קשה כמותו ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו תוקע ומריע ומפיל חומה היינו כי פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה ולגבי משה לא היה נגדו שום חומה שיהיה מסתיר בעדו כדאיתא במדרש שהענן היה מקדיר מנגדו כל ההרים אכן פני יהושע כלבנה היינו שנגדו היה חומה והיה צריך לגודל צמצום כדי לבטל הסתרת החומה לזה כאשר כבש יהושע חומות יריחו אמר עלינו לשבח לאדון הכל היינו שיש חיוב עלינו להעמיק בצמצומים עד שיהיה לנו הכרה בהשי"ת איך שהוא אדון הכל אף על העכו"ם ואחר כל הצמצומים שלו הגיע לחלקו של מ"ר שאמר אין עוד מלבדו אפילו בחללא דעלמא כמבואר במדרש (שם) משה המליכהו אפילו בחללא דעלמא היינו שאין שום הסתרת חומה שיעכב את רצונו ית' וזהו תוקע ומריע ומפיל חומה. וזהו דאיתא במדרש משה רבינו השתמש בחצוצרות כי מ"ר היה מוסר בכל רגע הכל להשי"ת לזה היה נצרך לחצוצרות שמורין על הפסקות שהקול יוצא דרך חצירות ומתעכב במחיצות הכלי לזה נאמר גבי מ"ר וחצוצרות התרועה בידו היינו שהיה צריך שישאר אצלו מעט כח לקיום הוויתו לבלתי יעלה הקול באורח מישור ולא יתעכב בזה העולם כלום. ויהושע השתמש בשופרות ושופר מורה על אתר עקא היינו צמצום כי היה צריך לצמצם עצמו עד שהגיע לחלקו של מ"ר להיות תוקע ומריע ומפיל חומה היינו להכיר שאין עוד אפילו בחללא דעלמא ומי שמעכב ועומד נגד רצונו ית' אזי מוכרח להתבטל וישראל שדבוקים ברצונו הפשוט ית' יהיו חיים וקיימים לעולמי עד: