סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/מב
איתא בספרי כל מקום שנאמר שופר אינו מדבר אלא בטובתן של ישראל. הענין הוא כי כתיב וכנפיהם פרודות מלמעלה וגו' ומבואר בתזוה"ק (תיקון ח') מתפרדין לעילא ומתייחדין לתתא בדרועין מתפרדין ובגופא מתייחדין בשוקין מתפרדין ובצדיק מתייחדין היינו שהעמיד השי"ת התחלקות המדות כמאמרם ז"ל בגמ' שחילק את מעשיו ומלך עליהם היינו שהאדם למטה יהיה מאחד כל ההתחלקות ומהיכן נמשך באמת זה הכח להאדם מלמטה מאחר שמתפרדין לעילא. אמנם יען שישראל בשרשם הם למעלה מכל ההתחלקות ששם בשורש העליון הוא כל ההתחלקות לאחדים ממש באמת לכך יש בכח ישראל אף בתוך ההסתר של ההתחלקות להכיר שורש אחדותם ולאחד אותם. וזהו כל מקום שנאמר שופר אינו מדבר אלא בטובתן של ישראל כי תקיעת שופר הוא קול פשוט בלי חיתוך אותיות כלל וזה מורה שמוסר האדם א"ע להרצון הפשוט ית' לגמרי מזה מוכח שהוא עלה במחשבה למעלה מכל ההתחלקות ומשום שבשרשו הוא כך למעלה לכן יש בכחו לבקוע כל ההסתרות ולעלות מכל ההתחלקות לשרשו העליון ולמסור עצמו לאחדות רצונו הפשוט. וזהו שפתח הזוה"ק (אמור) על הפסוק תקעו בחדש שופר וגו' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וכו' ההוא נהר עולם אקרי וכו'. היינו כי שורש התחלקות שמשם יפרד אקרי נהר ותקיעת שופר מורה שהשורש של ישראל הוא מעבר הנהר היינו למעלה מהאי נהר שממנו מתחיל להפרד כל ההתחלקות. ואיתא שם עוד ומי התוקע הקב"ה שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע. היינו כי שם אלהים רומז על הסתעפות כל הלבושים והסתרות כדאיתא בזוה"ק (משפטים קח:) כמה אלהים יסלקון אודנין לזה נאמר כאן שם מלא וה' אלהים בשופר יתקע כי כל כמה שיכולין עדיין להכיר בתוך ההסתר איך שהוא נקשר בשם הויה ב"ה זה נקרא אלהים קדושים וכאשר מתרחק ההסתר ביותר עד שלא יוכל עוד לחזור ולעלות ממנו להשורש ולהכיר התקשרותו בשם הויה ב"ה הסתר רחוק כזה נקרא אלהים אחרים ולזה נאמר וה' אלהים בשופר יתקע כי השופר מורה שמכירין שפיר בכל הסתרות שורש אחדותן שהרי יכול לחזור ולעלות בקול פשוט מתוך כל ההסתרות ולמסור עצמו ולהתכלל ברצון הפשוט ית'. וזהו דאיתא שם עוד ומהיכן הקול יוצא מהיכל שנאמר קול ה' מהיכל יצא קול ה' משלם גמול לאויביו היינו כיון שישראל יכולין למסור עצמם כ"כ ולהתיצב בקול פשוט נוכח השי"ת עי"ז אומר השי"ת שישראל המה בית דיליה היכל דיליה שהם לבושים לרצונו ית' כי מאן דמקבל מאחרא איהי ביתא דיליה (זוה"ק שמות) וכיון שישראל מבטלים כל רצונם ומוסרים עצמם להשי"ת כי מכירים שאין להם מצדם שום כח בלעדי השי"ת ממילא המה לבושים לרצונו ית' וכל הנאות של ישראל והצטרכות שלהם הוא באמת רק כבוד שמים כי כל חפצם ורצונם נחשב לבוש לכבודו ית' כי כיון שיכולין למסור עצמם כ"כ להיות היכל לרצונו ית' האי עבד אדון כל הארץ נקרא (זוה"ק בהר) כי היכל בגמטריא אדני כדאיתא בתזוה"ק והגם דאיתא בזוה"ק (משפטים פנחס) אדני בהיפך אתוון דינא אך על זה נאמר קול ה' משלם גמול לאויביו היינו שהוא דינא לאותן שהם להיפך ומשלם גמול לאותן שהם מעיקים לישראל אבל ישראל בעצמם נקראים אדונים שהם היכל ולבושים לרצונו ית' להשפיע להם כל הטובות כיון שכל הצטרכות רצונם והנאות שלהם הוא רק כבוד שמים עד שהם בעצמם הקול מהיכל ה' וגו'. ואיתא שם עוד ובמה תוקעין בשופר היינו כי יש שופר גדול ושופר קטן שופר גדול הוא כדאיתא בזוה"ק יובלא עלאה חירו דכלא ששם ניכר בבהירות עצום כמו שהוא באמת שהשי"ת מנהיג הכל ואין שום הסתרה כלל אכן מחמת עוצם בהירות כזאת אין שייך להאדם שום חלק בזה ולכן העמיד השי"ת בזה העולם שופר קטן ושופר קטן רומז על הכרת האדם מתוך ההסתר לחזור ולהתאחד בשורשו וע"י זה יש להאדם חלק וקנין יגיע כפו גם ביובלא עלאה כיון שהוא בוקע את ההסתר להתיצב בקול פשוט נוכח השי"ת מזה נתברר שבאמת הוא אחיד בשורשו בשופר גדול ששם הוא חירו דכלא: