לדלג לתוכן

סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/כח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

איתא בזוה"ק (שלח קסט) ת"ח תלת קלין אינון דלא אתאבידי לעלמין וכו' קול חיה בשעתא דאיהי על קלבוטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא וכו' קלא אתער בתר קלא זינא בתר זינא ועל דא ביומא דראש השנה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זינא אזלא וכו'. והענין הוא כי כשהאור מתחיל לכנוס בלבושי העוה"ז יש לזה האור צעקה גדולה וכן הוא הצעקה בכל הולדות כי בעת שהנפש מתחיל לירד ממקומה הרמה אל הגוף הגשמי אז עולה ממנה צעקה גדולה מאד כי אין נוח לה לכנוס לתוך אילנא דספיקא כמאמרם ז"ל (עירובין) נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וכו' ודייק אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה למה לא אמרו ז"ל טוב לו לאדם וכו' אלא נוח לו וכו' משמע מזה שבאמת טוב לו יותר לאדם שנברא כי כיון שרצונו ית' הוא שתהיה הנפש בגוף האדם בודאי הוא טובה גדולה להנפש כי בטח יודע השי"ת שהנפש יגמור בכי טוב את רצון המשלחה לעוה"ז רק כל הפחד הוא מצד האדם שמתירא מאד לכנוס במקום ספק לכן נוח לו שלא נברא משום שהנפש היא במקום טהרה כמאמר אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא לכן אין ברצונה לירד לעוה"ז שהוא אילנא דספיקא שהוא מסופק במציאות הבורא ית' לכן הנפש אינה בנייחא ויש לה צעקה גדולה מאד כי תתירא פן תפסיד ח"ו מסבת הספיקות והסתרות וזה נקרא בזוה"ק קול חיה דיתבא על קלבוטא וזאת הצעקה מתעורר נמי בר"ה לכן בהתחלת הגבול שהאור מתחיל להתלבש שם הוא המקום של יצחק אבינו כדאיתא כאן בזוה"ק שיצחק אתדבק ביה בהאי נהר היינו שמקומו הוא בהתחלת הגבולים ושם מראה אילו של יצחק ע"י השופר כי קול שופר אתער שופר אחרא ומנהיר שלא ידח ממנו נדח ח"ו ולא יאבד ח"ו שום לבוש מישראל וממילא מכירים שטוב לו באמת לאדם שנברא: