לדלג לתוכן

סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/כ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וגו'. בזוה"ק (שופטים ערה.) מאי בכסה ביומא דסיהרא מתכסת ואמאי מתכסת דהא בגין דכד מטי ר"ה אתי ס"מ למתבע דינו לבנו קמי קב"ה והוא יימא ליה דייתי סהדין והוא ייתי לשמשא עמיה אזיל למייתי סיהרא והוא מתכסא באן אתר מתכסת אלא סליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא והאי הוא דאמר קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו לאתר דביה סליקת שכינתא דאתמר ביה ובמכוסה ממך אל תחקור וחובין באתכסיא תמן צריך למידן בינו ובין קונו וכו'. הזוה"ק מבאר בזה אשר בכל ר"ה קובע השי"ת בישראל את כל הסדר שהיה עוסק עמהם בשנה העברה ומתחיל השתנות מסדר חדש לזה נקראת ראש השנה להורות על שינוי, היינו שנעשה השתנות בעולם ולא שנתבטל ח"ו הסדר שמלפנים אלא שנתהווה ממנו כמו זריעה להסדר החדש וכמו שהזריעה אם היתה מתבטלת לגמרי שוב לא היה יתכן שיצא ממנה צמיחה כי כל הצמיחה שנתהווה מהזריעה הוא רק מזה שנתעורר בתוכה הרצון של התחלת הבריאה כך נתעורר בכל ר"ה הרצון הקדום מהתחלת הבריאה ומתחיל הויה מסדר חדש ויצחק יתיב ביה ברישא כמבואר בזוה"ק (ויחי רכו:) תנא ראש השנה דא הוא רישא דשתא דמלכא ומאן הוא ראש השנה דא יצחק וכו' דהא ברישא דשתא שארי יצחק וכו', היינו כי כאשר נתעורר הרצון הקדום מהתחלת הבריאה שהוא רב חסד לא יתכן שיהיה להבריאה שום הכרה כלל בו מחמת גודל התפשטות החסד לכן צריכין להגביל התפשטות אותו החסד בכלי גבורה שהוא מדת יצחק אבינו בכדי שיהיה יתכן להבריאה הכרה בו, אכן זה לעומת זה עשה אלהים כאשר נתעורר הרצון הקדום מהתחלת הבריאה לעומת זה נתעורר נמי הקטרוג מה אנוש וגו' שהיה בהתחלת הבריאה, וזהו כוונת הזוה"ק כאן שכתב בגין דכד מטי ר"ה ייתי ס"ם למתבע דינא לבנוי קמי קב"ה והוא יימא ליה דייתי סהדין והוא ייתי לשמשא עמיה וכו', היינו שבא לקטרג על כל הויות הבריאה מחמת גודל הסתרה השכוח בה ועיקר התגברות הסתרה הוא ביותר בכח המשפיע הנמצא בהבריאה. וזהו דאיתא כאן והוא ייתי לשמשא עמיה כי שמשא מורה על כח המשפיע הנמצא בהוויית עולם מחמת סדר השתלשלות שהעמיד רצונו ית' בהוויית עולם שכל דרגא יהיה מקבלת מלמעלה הימנה וישפיע למטה הימנה וכל דרגא ודרגא הגם שמכירה היטב בעת שמקבלת דלית לה מגרמיה כלום אכן בגמר קבלתה כאשר מתחלת להשפיע למטה הימנה אזי נסתר ממנה בהירות הכרתה וסוברת שיש לה מגרמיה כח להשפיע כגון הירח בשעת קבלתה בזמן הקובץ שמקבלת אז אור על כל החדש ואז הוא באתכסיא ומכרת שפיר דלית לה מגרמיה כלום ואח"כ בזמן הניגוד שהיא בתכלית הריחוק מהשמש ואז מתחלת להשפיע את אורה לזה העולם אז נתעלם ממנה בהירות הכרתה כדי שיהיה בכחה להשפיע אורה לעולם הזה כי להשפיע אי אפשר כי אם ע"י הסתרה כדאיתא בספר הקנה בשעה שברא הקב"ה את עולמו הפך את אור פניו ממנה כדי שיהיה בכח הוויית עולם להשפיע וזה הכח המשפיע הנמצא בסדר הוויית עולם נקרא שמשא אזיל למייתי סיהרא והיא מתכסיא באן אתר מתכסת אלא סליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא וכו', היינו כי סיהרא איתא בתקוני זוה"ק דא קב"ה ופעם איתא שם דא שכינתא וסיהרא דא קב"ה מורה על רצונו ית' שיהיה כלי קיבול וסיהרא דא שכינתא מורה על הוויות ישראל וזה דאיתא כאן באן אתר אתכסיא באתר דמופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא וכו'. פירוש שמלמדת זכות על ישראל בזאת הטענה בעצמה מדוע באמת העמיד כך השי"ת שיהיה בעולם הסתר כזה הלא כל דרגא מצדה מכירה שפיר בהתחלת קבלתה דלית לה מגרמיה כלום וגם בגמר קבלתה אינה נמי ברצונה לירד במכוון לתוך הסתר כדי שישפיע להלן ועל זאת הטענה איתא והאי הוא דאמר קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו לאתר דביה סליקת שכינתא דאתמר ביה ובמכוסה ממך אל תחקור וחובין באתכסיא תמן צריך למידן בינו ובין קונו וכו', היינו שעל ידי זה הלימוד זכות מראה השי"ת אשר יש בה באותה הסתרה עומק יקר הרבה מהיקרות הנמצא בבהירות ההכרה רק שזה העומק יקר הוא במקום הנעלה מאד שהוא מכוסה ממך אל תחקור וממילא נתעורר מזה כל מיני לימוד זכות וזהו לפייסא על בנהא וזה נתעורר דוקא בר"ה כמבואר כאן שבר"ה חוזרת כל הבריאה להתחלת הרצון מבריאת עולם אז הוא זמן הקיבוץ שהבריאה מקבלת על כל השנה ונקרא בזוה"ק רישא דשתא ובאתר דאית רישא אית גופא כדאי' בזוה"ק (יתרו פ"א:) וממילא נכלל בזאת הנקודה שנקרא רישא דשתא כל מיני השפעות מהשנה ואז הוא עדיין בכסה שהבריאה מכרת שפיר דלית לה מגרמיה כלום רק מה ששופע בה השי"ת, אכן אח"כ כאשר הפך השי"ת את אור פניו כדי שיהיה נגמר תכלית המכוון מבריאת העולם ע"י הסתר כדי שתהיה יכולה להשפיע להוויות עולם וממילא כאשר השפע הוא בהסתר נעשה אח"כ הסתרה גם בהקבלה וזהו הענין מכל הקטרוג שהיה אז מה אנוש וגו' שאינו מסכים להוויית הבריאה ולזה צריכין ישראל להתיצב באותו הזמן בשופר וכמבואר כאן והאי הוא דאמר קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו לאתר דביה סליקת שכינתא דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור וכו'. פירוש כי תקיעת שופר רומז שמסיר האדם מעצמו כל הגוונים ומכליל עצמו בקלא פנימאה דכליל אשא ורוחא ומיא כחדא כדאיתא בזוה"ק וע"י שמתיצב אדם בזמן הכסה, היינו בעת שהוא מקבל על כל השנה ואז הוא מבורר היטב כי מכיר עדיין דלית ליה מגרמיה כלום, ממילא יהיה אח"כ בכל השנה גם התפשטות השפעותיו ג"כ מבוררים כי כאשר מבורר האדם בקבלותיו יתברר ממילא בהשפעותיו וכמו שביאר אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה בס' מי השלוח שמשה רבינו אמר תחלה לישראל הפ' של אכילת מצה קודם פ' קדש לי כל בכור לרמז שאם יהיה אדם נקי בקבלותיו ממילא יהיו השפעותיו נמי מבוררים (יעו"ש פ' בא), וכן הוא כאן שצריכין בעת התחלת הקבלה שהוא ר"ה לעמוד בשופר לרמז שכל מגמת חפצו של ישראל הוא רק לקבל רצונו הפשוט ית' וממילא יהיה אח"כ אצלו כל השפעות השנה ג"כ מבוררים בלי התגברות הסתרה ולא יהיה עוד שום מקום לקטרוג כי כאשר מעמיד אדם מצדו כלי יש מקום לקטרוג אולי חפץ לקבל בחוצפה מה שאין ראוי לו אבל כשאינו מעמיד שום כלי מצדו כי כל מגמת חפצו הוא רק רצונו הפשוט ית' אזי נסתם פיות כל המקטריגים: