סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/טו
איתא בספרי ותקעתם בחצוצרות וגו' אלו שופרות והיו לכם לזכרון אלו זכרונות לפני אלהיכם אלו מלכיות והיו צריכין לומר שופרות מקודם אלא מאחר שזוכרהו המליכהו תחלה וכו'. הענין הוא כי בכל המקומות ששכיח שם שכחה ביותר שם העמיד השי"ת מצוה להזכיר על ידה את האדם כמו שמצינו בגמ' (ביצה טו.) גבי שבת זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו מאחר שבא להשכיחו, היינו כי ביום ג' נכפל בו כי טוב וביום הששי נכפל ג"כ כי טוב ואז נגמר בתפיסת אדם כל הטובות וכל מה שבא בתפיסת אדם נופל תחת שכחה לכך אמרו ז"ל זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו מאחר שבא להשכיחו כי מאחר שנגמרים בו כל הדברים לבוא בתפיסת אדם לזה יהיה יתכן בהם ביום השביעי שכחה שיראה להאדם בשבת כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה לכן זוכרהו מאחר שבא להשכיחו כי יום שבת יען שמתחיל תיכף אחר שנגמר כל הטובות בתפיסת אדם לזה שכיח בו גודל שכחה כמו שמצינו בגמ' (מגילה יב:) יום השביעי שבת היה שאומות העולם אוכלים ושותים בו ומדברים דברי תפלות וכו' ומה זו שמחה לאומות ביום השביעי יותר מבשאר הימים. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שיומא קא גרים לגודל שכחה כמו שביארנו לעיל, לכך האומות עו"ג מתפשטים בו באכילה ושתיה ודברי תפלות יותר מבשאר הימים, לכן נאמר לישראל זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו. וכן הוא נמי הענין מבחדש השביעי באחד לחדש שנאמר בו זכרון תרועה יען שבו הוא זמן אסיפה לבית ומה שמאסיף האדם אל תפיסתו נופל תחת שכחה שידמה האדם ח"ו כחי ועוצם ידי וגם יומא קא גרים בזה החדש לשכחה כי האתוון הם בו למפרע כ"ד בזוה"ק (תצוה קפו.) שביעאה דילי איהי מסיפא דאתוון תשרי וכו', לזה צריכין אז לזוכרהו ולהמליכו תחלה, וכמאמרם ז"ל (ר"ה ט"ז) אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. היינו כי מלכיות רומז על זאת התפיסה שהעמיד השי"ת בעולם שיהיה נראה להאדם אשר בבחירתו הטובה הוא ממליך עליו את השי"ת וברצונו הטוב הוא מואס ברע ובוחר בטוב, וזהו אמרו לפני מלכיות שימליך אדם את השי"ת עליו בבחירת רצונו הטוב כדי שתמליכוני עליכם, היינו שע"י זה יכיר האדם אח"כ אשר בזה המקום בעצמו שהיה נראה לו מלפנים שברצונו הטוב המליך עליו את השי"ת ובחר בטוב ומאס ברע שם היה מוכרח באמת גם בלי בחירתו להמליך עליו את השי"ת ולמאוס ברע, וזהו כדי שתמליכוני עליכם כלומר כדי שתכירו שהשי"ת מולך באמת גם על בחירתכם ולכן קבעו חכמז"ל בנוסח המלכיות הפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וגו', היינו כי אחר שממליך האדם את השי"ת עליו ברצונו ובבחירתו הטובה אזי יראה מפורש כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד. וכמאמרם ז"ל (חולין ז:) ואין עוד מלבדו אמר ר"ח ואפילו כשפים, כי באמת כל מה שנראה להאדם שיש איזה כח בעולם הוא מטעה את עצמו כדאיתא בזוה"ק (בא לג) ותסיתני בו בי' בדעתי קיימו דאיהו חשיב וכו', כי באמת אין שום כח בעולם בלעדי כחו ית' ולכן תקנו לומר סדר מלכיות בהתחלה וכמבואר בספרי מאחר שזוכרהו המליכהו תחלה כי בהתחלה צריך האדם להמליך עליו את השי"ת בבחירת רצונו הטוב והסיום מסדר מלכיות הוא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד להורות שבאמת אינו תלוי כלל זאת המלוכה בבחירת רצונו של אדם כלל כי אחר כל עבודת אדס בבחירתו אזי מכיר כענין דאיתא בזוה"ק (הקדמה א) כיון דשאל ב"נ ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין כיון דמטי תמן מה ידעת מה אסתכלתא מה פשפשתא וכו', אולם האומות אין להם שום חלק בזאת המלכיות אף שהוא באמת בלי בחירת אדם כי רק ישראל אחרי שהם ממליכין את השי"ת מתחלה בבחירתם הטובה לכן אף שמראה להם השי"ת אח"כ יותר הכרה הנקרא ה' אחד שהוא למעלה מבחירתם בכל זאת כבר הרויחו קנין וחלק בזאת המלוכה ע"י יגיע כפם, משא"כ האומות מהיכן יהיה להם חלק בזאת המלוכה אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. והנה באמת זוכר השי"ת תמיד ואין שכחה לפני כסא כבודו, אלא זה הוא כענין דאיתא בזוה"ק (וירא צג:) נודע בשערים בעלה דא קב"ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכול לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה ובגיני כך נודע בשערים וכו', היינו כפי מה שקובע האדם בלבו השגחתו ית' שהשי"ת משגיח בכל פרט כך מראה לו נמי השי"ת השגחתו בכל פרט, וזהו אמרו לפני זכרונות, היינו שיזכור האדם תמיד בהשגחתו ית' כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, היינו שעל ידי זאת הזכירה שיהיה בכם יהיה באמת השי"ת ג"כ משגיח עליכם להשפיע לכם כל הטובות. ובמה, היינו איך קובעים בלב אותה ההכרה. בשופר, היינו לא שתעמידו כלי מדה להנהגתו ית' שינהיג עמכם רק כפי רצונכם ודעתכם אלא שתכללו בקול פנימאה, היינו שתצמצמו את עצמכם לבטל כל רצונכם אל הרצון הפשוט ית' וזה הצמצום נקרא שופר: