סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/א
כתיב תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים (תהלים ס"ח) בזוה"ק (ויקרא דף ח') אמר קב"ה בני לא תדחלון הא אנא קאים על פתחא אבל אזדרזו בהאי יומא והבו לי חילא ובמה בשופר וכו' ובזוה"ק (לך פד.) עוזך דא עוז עלאה וכו' כי כמו שהשי"ת כשמראה עוזו היינו עוז עלאה שמראה להאדם כי הוא עלה במחשבה קודם כל הוית הבריאה וכ"ד ישראל עלו במחשבה וזהו עוז עלאה כי כאשר יראה השי"ת אור הזה לאדם יסתלקו ממנו כל המקטריגים וכאן צוה השי"ת ליתן לו עוז לכל מה שברא במעשה בראשית שכל הבריאה הוא רק התלבשות לרצון השי"ת בגוונים שונים אכן בעת שפנימיות הרצון הוא בהסתר ובלבושים ואז יהיה האדם אחוז בכל הלבושים שלא יטה כחוט השערה זה הוא אין צדיק בארץ. אכן כאשר נתגלה מקור החיים שהשי"ת נקרא חי ואינו מנהיג כמכונה מלאכותיית רק ממקור החיים וממילא כשהוא דן את הלבבות ובעומק לבות ישראל הם מקושרים ברצון השי"ת. וזהו דאיתא בזוה"ק בני לא תדחלון וכו' אלא הבו לי חילא ובמה בשופר וכן איתא בזוה"ק (בא ל"ב:) ר"א פתח ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ויהי היום דא ר"ה דקוב"ה קאים למידן עלמא כגוונא דא ויהי היום ויבא שמה (מלכים ב' ד') ויבואו בני האלהים אינון רברבין ממנן שלוחין בעלמא לאשגחא בעובדין דבני נשא וכו' וכד עבדין עובדין דכשרין יהבין תוקפין וחילין לקוב"ה ועל דא כתיב תנו עוז לאלהים: להיות היום הזה נקרא בכסה ליום חגנו חג שהלבנה מתכסה בו שזה רומז שאין אור השמש משפיע על הירח היינו שאין אור השי"ת מתראה על שום מעשה ופעולה כי אף שהקב"ה הלביש אורו בפעולות ומצות מעשיות מ"מ נתן אור טמון שהוא מלובש בכל פעולה שעל ידי עבודה יוכל להתעורר וכן בזמנים שנקראים מקראי קודש היינו שע"י עבודה יוכל להתעורר האור שיראה האדם איך יש אור מרצון השי"ת בכל מצוה מעשיית אכן בזה היום הוא בהסתר גדול עד שאין בכל פעולה ממצוה מעשיית כח לעורר אור החיים רק בסיועת מצות שופר וכדאיתא בזוה"ק (תצוה קפ"ד.) בגין לתברא ההוא כסיא דאתחפיא סיהרא וכו' שביום הזה חוזר כל הבריאה להתעלם ברצון הקדום שקודם בריאת העולם שהיה קודם התלבשות מאמרי הבריאה באותיות מעשה בראשית ולכן נמצא ביום הזה קטרוג מכל התפשטות כחות הבריאה שזה נקרא בני אלהים כי תכלית הבריאה היתה שתוכל להשיב פנים בפנים נגד השי"ת להתכלל ברצון הקדום והוא רק כאשר הבריאה תהיה זכה וברורה בלי שום נטיה מרצון השי"ת אבל באם תמשך אחר לבושים המתרחקים והמוסתרים מהאור איך תוכל לשוב להתכלל ברצון הפשוט, ולזה אומר השי"ת תנו עוז לאלהים היינו שישראל יעבדו את השי"ת בפעולה שתתן עוז לכל כחות הבריאה כי באמת בכל מעשה אף שתהיה בתכלית הבירור והזכות אין למעלה שום מקום לגוף המעשה כי אין שמים יכולים לסבול אף גרעין חרדל מהאי עלמא כדאיתא בזוה"ק (ויקהל) וכאשר ברא השי"ת כל הבריאה באופן שתתלבש בפעולות גם כל היסודות הם מרוחקים מהשורש אכן כאשר יגבירו ישראל כח עבודתם לתקן בשורש יסוד הבריאה שהמעשה נצרכת לתיקון היסוד והשורש שלא היה בהירות ביסוד שורש הבריאה עד שישובו ישראל ע"י מעשיהם ועבודתם להחזיר הבריאה פנים בפנים נוכח השי"ת וזהו רק בשופר. שבתפלה שהיא עבודה שבלב יכול האדם להמליך השי"ת על כח מחשבתו ורצונו וממילא כאשר האדם הוא בדעה צלולה אז ראשו שהוא כח מחשבתו מושל על כל גופו אכן קבלת מלכות שמים שבתפלה הוא בסדר והשתלשלות וידוע כי בכל סדר השתלשלות אף שהוא גם כן נוגע עד למעלה אכן הוא בהדרגה ויש מסך המבדיל בין כל מדרגה ומדרגה אבל בתקיעת שופר הוא שתמליכוני עליכם בשופר היינו שהאדם מוסר מעשיו וכל בנין כחו וממילא גם פנימיות מחשבתו הכל להשי"ת בלי שום התלבשות ולכן יש כח במעשה זאת יותר מכח המחשבה שבזה תתעלה כח הפעולה בלי שום לבוש וממילא כל כחות הבריאה יסכימו לישועת ולהצלחת ישראל בעולם כי יראו שאין שום התעלות להם רק ע"י מעשי ישראל כי בזה היום שהוא ראש השנה ומורה שהוא ראש ועליון לכל השנה והוא כמו הראש שבאדם שכולל השכל והמחשבה וכן ביום הזה נכלל שכל ומחשבה של כל הפעולות מכל השנה ופעולת מצוה של שופר נתנה שתכלול כל הפעולות ממצות וממילא יוכללו בה כל מה שיעשה בכל השנה וזהו על ישראל גאותו כי באומות העולם מראה השי"ת גאותו שכל הכחות מתבטלים כשמראה השי"ת גאותו וכמש"כ כי גאה גאה ומתרגמינן ארי מתגאה על גותניא וגאותא דיליה הוא, אכן על ישראל מתגאה שהם נכללו בגאותו כי באמת ישראל הם חלק ה' עמו והוא עליהם כמלך בתוך עמו שהוא העליון וכולל דעתם ושכלם שהוא דעה הכוללת ושכלם הכללי וכן הם ישראל בעוה"ז כלי פעולה להשי"ת וכמו שבעת שהאדם הוא בדעה שלימה ואינו עוסק בשום פעולה אז נכללו כל כחות גופו ונפשו בכח השכל שבראשו וכן ביום הזה נכלל ישראל ברצון השי"ת וזהו ועוזו בשחקים כי עוזו רומז לההוא עוז עילאה כ"ד בזוה"ק (לך פ"ד:) עוזך האי עוז עילאה והיינו שע"י שישראל מוסרים להשי"ת כל מעשיהם בהכרה שלימה שכל הנהגת העולם הוא רק כפי כח הפנימי הנאצל להם בכל רגע ורגע ובלעדי כח השי"ת אין שום כח פעולה לשום בריה על ידי זה יראה השי"ת כי הכרת כבודו בעוה"ז הוא רק ע"י ישראל שעל ידם יתראה איך גאותו עליהם. ועוזו בשחקים היינו שמצד עבודת ישראל בענין זה ובאופן הכרה שלימה יראה הקב"ה כח עוזו בכל מיני פעילות הפכים שנראים בעוה"ז שהם הפכים כי לזה רומז שחקים שהם מורים לנצח והוד כדאיתא בזוה"ק וכל הנסים הם בנצח והוד כדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון י"ג) תמינאה בהודאה וכו' ודא הוד ודאי למנצח הודו בהון רמיזין נצח והוד ואינון ניסין וכו' כי נצח והוד הם התגלות של כח חסד וגבורה בכח פעולה כמו שנתבאר ענין זה כי הם נראים בעולם הזה כשני הפכים ובאמת הם תרין פלגי דגופא כ"ד בזוה"ק וכאשר השי"ת מסתיר ממנו כח עוזו נתראים כשני הפכים אכן כאשר מאיר השי"ת להם מעוזו ואורו יתראה מפורש שאיי שום התנגדות ביניהם וכ"ד במס' תענית ד' ברחב"ד שאמר מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק כי בעוה"ז שמן וחומץ הם שני הפכים כי חומץ יפה לשרב (שבת ע"ג) אכן יען שרחב"ד בכח עבודתו היה יכול להמשיך משורש המדות מאורם העליון לכן לא היה מצדו שום הפכים והתנגדות בין המדות כלל. וזהו ענין מאמרם ז"ל בגמ' (ר"ה) אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, וזה רומז ששנים אלו הם זה לעומת זה כמו שממליכין את השי"ת בשופר כן יעלה זכרונם לפני הקב"ה וכמו שנתבאר בענין תנו עוז לאלהים החילוק שבין מה שממליכין את השי"ת בתפלה למה שממליכין את השי"ת בשופר וכדאיתא בזוה"ק בענין קרבנות רזא דקורבנא עד היכן סליק עד אין סוף וביאר בה כבוד אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זצללחה"ה אף שכל המצות ועבודת ישראל מגיעין עד אין סוף אבל החילוק בין קרבנות לכל עבודות כי בכל עבודות מגיע כל עבודה עד למקום ועולם שגבוה ממנו ומשם הולך ועולה עוד למעלה עד אין סוף אבל הוא דרך מדרגות ומסכים אבל קרבן הוא שהפעולה הגשמית מתעלה למעלה שהשור הגשמי מתעלה בשור שבמרכבה העליונה בלי שום מסך המבדיל כי הוא בוקע כל המסכים ועולה ומתעלה, אכן בתקיעת שופר הוא ביותר בוקע כל ההסתרות עד שרואה האדם שגם בפעולה השי"ת הוא תמיד הפועל בתוך לבוש נפשות ישראל כי פעולת התקיעה הוא החיבור הגמור כי מצד האדם לא נעשה שום דבר רק שמצמצם סביבות הקול כלי והקול הוא העולה מאליה וכמו שביום הזה נגמר הבריאה ויפח באפיו נשמת חיים וכדאיתא בס' הקנה מאן דנפח מתוכו נפח והיינו שהרוח חיים הוא מה שנעשה מרצון הפשוט שאינו נתפס בשום לבוש וכן הוא מצוה הזאת שהאדם מעלה פנימיותו וממילא יראה שרק השי"ת הוא הפועל וכדאיתא בספרי (בהעלותך פ' ע"ז) אבל איני יודע מי תוקע ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע וכו' כי בקרבן יראה האדם ששרשו הוא למעלה ושם כל מקומו ובתקיעת שופר יראה האדם שהפנימיות נתן השי"ת בבריאת האדם ושוכן בתוך נפשות ישראל והוא שוכן בתוכם וזהו דאיתא בגמ' (שם) שני מקומות באחת מתפללין ובאחת תוקעין הולכין למקום שתוקעין והיינו שבתקיעות נכללין כל התפלות וקבלת מלכות שמים: איתא בזוה"ק (ויחי רכ"ו) תנא ראש השנה דא הוא רישא דשתא דמלכא וכו', היינו שכל השנה נכלל בזה היום כמו שכל אברי הגוף נכללים בדעת הראש כי כל מה שדעת הראש נוטה כך מסכימים כל אברי הגוף ותומ"י המה נמשכין אחריו בסקירה אחת הרי שכל האברים של האדם נכללים בהראש כן נכללים כל התפלות והרצונות וכל הצרכים של אדם מכל השנה באותו היום של ראש השנה וכדאיתא נמי בגמ' (ר"ה) וכולן נסקרין לפניו בסקירה אחת וזהו ראש השנה דא הוא רישא דשתא דמלכא, ולכך הוא המצוה בר"ה לתקוע בשופר שהוא קול פשוט בלי חיתוך אותיות להורות שבזה הקול פשוט מהתקיעה נכללים כל הצעקות והתפלות מצרכי אדם כל השנה אף שאינם עכשיו כלל בהבנת תפיסתו מה שיבקש אח"כ בכל השנה כי מי יודע האדם מה שיחסר לו ומה שעתיד להתפלל ולבקש אחר זמן בכל זאת כל צרכי האדם עם כל מה שיעבור עליו בכל השנה וגם מה שעתיד להתפלל אח"כ הכל נכלל בזה הקול פשוט ואפי' הצירופין מחיתוך האותיות שעתיד להיות אצלו בהתפלות של כל השנה הכל נכלל בזה היום בהקול פשוט לזה נקרא רישא דשתא דמלכא: וזהו דאיתא בזוה"ק (ויחי רמ"ה) רשפיה רשפי אש שלהבת יה מאן שלהבת יה דא שלהובא דאתוקדא ונפקא מגו שופר דאיהו איתער ואוקיד ומאן איהו שמאלי הה"ד שמאלו תחת לראשי וכו'. היינו כי בעתיקא אין שום גבול כלל כ"ד בזוה"ק (שלח) בעתיקא לית שמאלי כלל וכל הגבולים נמשכים רק ממדת הגבורה כ"ד בזוה"ק (שם) תמן פליגין סגיאין טמא וטהור, אסור ומותר, עונשין ואגרין וכו' ילידי הענק דאתילדו מסטרא דגבורה וכו', ובראש השנה מראה השי"ת שמאלו תחת לראשי היינו שכל הגבולים יש להם מקום בהראש שהוא למעלה מכל הגבולים שנקרא עתיקא. ושמאל מורה על מדת הגבורה שנמשך ממנה כל הגבולים. וזאת מראה השי"ת ע"י מצות שופר כמבואר נמי בזוה"ק (שם מצורע נ"ה) מאי קלא דשופר רשפיה רשפי אש שלהבת יה ומאן איהו שלהבת יה דא אשא דנפיק מגו שופר וכו' פירוש כי שלהבת יה מורה על ההתקשרות והחיבור שהתקשר השי"ת עם ישראל כמו השלהבת שאין לה שום אחיזה והויה בלתי התקשרותה עם הגחלת כך העמיד כביכול ית' שלא יהיה שום שלימות לרצון ית' בלתי ישראל כי רק ע"י עבודתם יהיה נשלם רצונו ית' כמאמרם ז"ל בגמ' על הפסוק כי ביה ה' צור עולמים עוה"ב נברא בי"ה ועוה"ז נברא בו"ה ואין השם שלם ואין הכסא שלם. היינו שלא יהיה שום שלימות בלתי עבודת ישראל בהגבולים של עוה"ז, וע"י מצות תקיעת שופר שהוא קול פשוט שרומז ע"ז שהאדם מסיר מצדו כל נגיעותיו וכל חפץ לבו הוא רק רצון הפשוט ית' עי"ז מראה השי"ת שמאלו תחת לראשי שכל הגבולים של ישראל יש להם מקום בהראש שהוא א"ס הנקרא עתיקא המשולל מכל הגבולים וכמו שמצינו בגמ' בראשית נמי מאמר הוא, ואיך שייך לומר על בראשית שהוא נמי מאמר הלא כל המאמרים המה תחת הגבול ובהראש הוא הכל באין סוף בלי שום גבול. אמנם זה שאמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא ג"כ באמת בלי גבול ואין סוף אלא בכ"ז אנו רואים שמזה המאמר בראשית שהוא בלי גבול וא"ס נקחים גבולים ג"כ כי אש ומים ורוח לא נאמר בהם בריאה ומהיכן נבראו הם ע"כ בזה המאמר של בראשית ברא נכללו המה נמי שבראשית נמי מאמר רק שהוא למעלה מהגבולים כמו כן הם כל הגבולים של ישראל שיש להם מקום בא"ס שהוא למעלה מכל הגבולים וזהו שמאלו היינו הגבולים, תחת לראשי שנותן להם השי"ת מקום בהראש שהוא א"ס ובלי גבול היינו עתיקא: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'. הנה החסרון הנקרא אשור מורה על גודל התקיפות שאומר שאין להאדם שום כח הפעולה רק השי"ת פועל הכל כי הכל בידי שמים אפילו יראת שמים ומי שהולך בדיעה כזאת נקרא אובד, ונדח היינו שאומר עזב ה' את הארץ וזאת היא האופיא של מצרים אשר היה כגן ה' שלא היו צריכין כלל להשי"ת וזה נקרא נדח היינו שמטריד עצמו ונדח ממקומו אבל כשיהיה בישוב הדעת וישוב אל מקומו אזי יכיר שהשי"ת הוא מנהיג. והנה מצד השופר קטן היינו מצד התפיסה שהציב השי"ת בעוה"ז דמלכות שמים לית לה עיינין מי שהולך בתקיפות כזה נקרא אובד לגמרי כי הנדח אינו פוגם רק בתפיסתו כענין הכתוב ואביה ירק ירק בפניה וגו' אבל למעלה מתפיסתו אינו יכול לפגום כלל כ"ד בזוה"ק (בראשית) תמן באצילות אין חטא ולא מיתה וכו' אכן זה שהולך בזאת התקיפות שהכל בידי שמים כיון שרצונו ית' הציב בזה העולם שלא יגיע האדם לאור עליון רק בעבודה נמצא שהוא נוגע בהפגם שלו בזה הרצון שהוא למעלה מהתפיסה ע"כ הוא אובד לגמרי מצד שופר קטן אמנם מצד השופר גדול הוא יותר בנקל לאשור להשיג תיקון ממצרים והוא כ"ד בתיקוני זוה"ק (תיקון ס') רע מלגאו ולבושא דיליה שפיר מלבר על האי אתמר ראיתי עבדים על סוסים וכו' וזה רומז על לבושים גסים, והנה אשור הוא רע מלגאו כי מאחר שהציב השי"ת שלא יוכל לבוא לאור עתיקא בנתי עבודה שבזעיר אנפין והתקיפות של אשור שהכל בידי שמים נמצא שחוטא נגד השורש אכן כשיתקע בשופר גדול היינו כשינהיר מן השורש שנקרא עתיקא אז יהיו רואים אשר באמת הוא הכל בידי שמים ואין שום פעולה בלעדי השי"ת וממילא יהיה מיד להחסרון של אשור תיקון כ"ש גבי קרח שכל החטא שלו היה שחשב עצמו נגד משה רבינו וכאשר יפתח לו השי"ת כמו שהוא באמת כי במשה בחר ה' אזי הוא מוכן תומ"י להכניע עצמו תחת משה רבינו ויתוקן אצלו ממילא הכל כאשר יתגלה לו ברור שמשה רבינו הוא הגדול ולא הוא וכך כשינהיר אור עתיקא וזהו השופר גדול אזי ישיג החסרון של אשור תיכף תיקון כי אז יהיה באמת התקיפות כמו שהוא אומר שהכל בידי שמים אפילו יראת שמים אבל מי שהוא מצד השופר קטן רק נדח יהיה קשה לו יותר להשיג התיקון מצד השופר גדול כי יצטרך לברורים ביותר לפעולות הגסים שלו לבררם מהיפך להיפך לזה נאמר מקודם ובאו האובדים בארץ אשור כי כאשר יתקע בשופר גדול היינו כשינהיר הנהגת עתיקא אז יהיה הדעה שלו אמת ואח"כ הנדחים בארץ מצרים כי אצל ישראל חושב השי"ת מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ומכש"כ אובד אינו נמצא בודאי גבי ישראל (עיין לקמן אות ס' ד"ה והיה) (עיין לקמן אות י"ח):