לדלג לתוכן

סוד ישרים (ליינר)/סוכות/פה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כתיב התמלא בסוכת עורו ובצלצל דגים ראשו וגו' (איוב מ) איתא בירושלמי (שם) בזכות מצות סוכה זוכין ישראל לסוכת עורו של לויתן וכו'. וזהו כענין דאיתא בש"ס (ב"ב עה) אמר רבה אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסוכת עורו ובצלצל דגים ראשו וכו' היינו כי לויתן רומז על החיבור והזווג בהצנע שיש להשי"ת עם ישראל אף בזרם התפשטותם אשר זה החיבור והזווג בהצנע לא יופסק ח"ו ע"י שום הסתר שבעולם כדאיתא בזוה"ק (תצא רעט.) לויתן אתקרי על שם אורייתא דאתמר ביה כי לוית חן הם לראשך ובך אדם ובהמה תושיע ה' אדם דאתמר ביה אדם כי ימות באהל ואוקמוה מארי מתניתין אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ולית מיתה אלא עניותא ובהמה אלין עמי הארץ דאינון מתכפיין כסוס כפרד וכו' והנה על הפסוק ואד יעלה מן הארץ איתא בזוה"ק (בראשית כו) א"ד מן אדני היינו הצעקה שעלה מסבת עלמין דאתחרבין בקדמיתא כמו שביאר האר"י הק' ז"ל את הפסוק כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ וגו' שלא היה עדיין גערת המבול על הארץ וכל עוד שהיתה משוללת גערת המבול לא נתלמדה עדיין הבריאה ביראה ובדרך ארץ וכמאמרם ז"ל (חגיגה יג) בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת וכו' ובגערה וכו' ובגערה היינו גערת המבול כי ע"י גערת המבול נתלמדה הבריאה ביראה ובדרך ארץ שיהיה אצלה בקביעות גמור וע"י זה כרת השי"ת ברית עם נח כדכתיב את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. והנה אף שנראה שנעלם זה הברית שכרת השי"ת עם נח כמו שמצינו במדרש רבה (במדבר ב) תהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קבלו את התורה אכן גבי ישראל נשאר זה הברית בשלימות ולא נעלם אלא מן העכו"ם ואף שנתגלגל זה הברית של נח דרך כמה וכמה דורות מהאומות עד שבא אצל ישראל מ"מ לא היה להאומות שום חלק בו כענין שמצינו גבי אאע"ה בזוה"ק (לך עח:) וימנע מרשעים דא תרח. אורם דא אברהם. אף שכל אורו של אאע"ה נתגלגל ויצא דרך תרח. מ"מ אין לתרח שום חלק בו. כך הברית שהיה עם נח. אף שעבר דרך כמה דורות מהאומות בכל זאת אין להם שום חלק ושייכות בו. כי הוא שייך רק לישראל וגבי ישראל נקבע זה הברית בשלימות ועל זה הברית איתא בזוה"ק (שלח קסד:) ההוא יונה דשדר נח בימי טופנא דכתיב וישלח את היונה היונה ההיא דאשתמודע ולא מלילי בה קדמאי ולא ידעי מה הוא וכו' היינו שמתמיה מאד בזוה"ק היתכן כזאת שיתעלם זה הברית של נח שנקבע בהבריאה ע"י הסבלנות מגערת המבול וזהו שכתב הזוה"ק וישלח את היונה היונה ההיא דאשתמודע היינו כי היונה רומז על אהבת הזווג שיש להשי"ת עם ישראל ורמזו ז"ל זאת במדרש רבה (שיר ד) יונה מכרת בן זוגה וזה שמתמיה שם הזוה"ק וכתב ולא מלילי בה קדמאי ולא ידעי מה הוא וכו' ובשעתא דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד ולא ידע בר נש לאן אזלת וכו' היינו איך יתכן שיתעלם ח"ו הזווג והכריתת ברית כ"כ עד שלא ידעו מה הוא ולא ידע בר נש לאן אזלת כי לפי הנראה דומה שנתעלם זה הברית גם מישראל ח"ו כמו שמצינו גבי אליהו הנביא שאמר כי עזבו בריתך בני ישראל, ומאחר שאמר השי"ת את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית וגו' וא"כ איך אפשר שיתבטל ח"ו לגמרי זה הברית עד שלא ידעו מה הוא ולאן אזלת. ועל זה מבאר שם הזוה"ק אשר באמת לא נתבטל מעולם זה הברית ובהצנע נשאר תמיד גבי ישראל ההתקשרות מזה הברית וזהו דאיתא שם בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההוא יונה דשדר נח בימי טופנא וכו' היינו שע"י קריאת המלך פרשת הקהל נתעורר תמיד גבי ישראל זה הברית שהוא בהצנע עמהם תמיד וזה שמסיק שם הזוה"ק והיא תבת לאתרהא ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישא דמלכא משיחא וכו' עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומא דנח דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה וגו' וזהו כמו דאיתא (שם תצא רעט.) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב ואוקמוה דהאי קרא נוקב ויורד עד תהומא רבא מאן הוא דנחית לתהום רבא וכו' ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפל תמן לא הוה סליק ומשיח בן דוד נפל תמן וכו' וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייעא לך וכו' בגין דאנת לויתן דימא דאורייתא מאריה דכל נונין לויתן אתקרי על שם אורייתא דאתמר ביה כי לוית חן הם לראשך ובך אדם ובהמה תושיע ה' וכו' ובהמה אלין עמי הארץ דאינון מתכפיין כסוס כפרד וכו' היינו שיתברר ע"י מלך המשיח אשר בכל הנפילות והסתרות ואף בכל זרם התפשטותם בעניני עוה"ז מ"מ לא נפסק מהם מעולם זה הזווג בהצנע שיש להשי"ת עמהם וזהו דאיתא שם והיא תבת לאתראה ותטול עטרה בפומהא ותשוי על רישא דמלכא משיחא היינו שע"י מלך המשיח יתגלה גם למפרע אשר מעולם לא נתבטל הברית של נח והיה תמיד גבי ישראל בקביעותא ולא עזבו אותו מעולם עד היכן שאליהו הנביא בעצמו שהיה אומר מקודם כי עזבו את בריתך בני ישראל היה מברר הוא בעצמו אח"כ אשר מעולם לא עזבו בני ישראל את בריתו ית' ח"ו כי דוקא ע"י תפלת אליהו נולד בעולם נפש יונה בן אמתי וגם החיה אותו מחליו ע"י תפלתו כד' בפרקי דר"א (פרק ג) בן הצרפתי הוא יונה בן אמתי שעליו איתא במכילתא יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב והלך תרשישה להמית את עצמו בשביל ישראל וכו' היינו כי זה שמסר נפשו תמיד על זה שיהיה ניכר מפורש החיבור בהצנע שיש להשי"ת עם ישראל זאת נקרא בזה העולם תבע כבוד הבן ולא כבוד האב ומהמסירת נפש של יונה ניכר עוצם אהבת ישראל שהיה בעומק הלב של אליהו אף שאמר כי עזבו בריתך בני ישראל כי אליהו הוא הברית האמתי של ישראל והגם שזה הוא אמת אשר שמירת הברית בכ"כ גודל בהירות עד שיהיה נחשב נמי גבי אליהו הנביא לשמירת הברית זאת אי אפשר כלל בזה העולם לסבול לזה אמר לו השי"ת לית עלמא יכיל למסבל לך כד' בזוה"ק (ויגש רט) בכל זאת נתברר אח"כ גודל אהבתו לישראל בזה שהאיר בעולם נפשו של יונה בן אמתי שהיה מוסר תמיד את נפשו לגלות אהבה המסותרת והתקשרות הברית שיש להשי"ת עם ישראל בהצנע והמסירת נפש של יונה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שכל אחד מישראל מוכן למסור את נפשו בעד כבוד שמים כך נתבררו הכלל ישראל ע"י המסירת נפש של יונה בן אמתי וזהו דאיתא בתזוה"ק (תיקון כא נט) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה וגו' בדוחקא דדאגה דלהון דדאגין מן עניותא מדוחקא יפקון מן גלותא הה"ד ואת עם עני תושיע דא נבואה דיונה דנתנבא דיפקון ישראל מן גלותא בדאגה דעניותא וכו' והאי יונה איהי יונה דתיבת נח וכו' היינו שהכריתת ברית שהיה עם נח הנשאר גבי ישראל מאד בהצנע עד שנראה על הגוון מחמת גודל הסבלנות של ישראל שנעדר מהם ח"ו לגמרי יתגלה ע"י יונה בן אמתי אשר מעולם לא נעדר ח"ו זה הכריתת ברית מישראל ומעולם לא נפסק החיבור והזווג שיש להשי"ת עמהם בהצנע. וזהו דאיתא במדרש (תנחומא ויקרא) שאמר יונה ללויתן בשבילך באתי לראות מדורך בים ולא עוד אלא שאני עתיד ליתן חבל בצוארך ולהעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים הראהו חותמו של אאע"ה הביט לברית וכו' היינו שהראהו במסירת נפשו את התקשרות הברית שיש להשי"ת תמיד עם ישראל וכדאיתא נמי בגמ' (ב"ב עה) אשר נדרתי אשלמה עתיד אני להעלותך בחכה ולעשות ממך סעודה לצדיקים וכו'. ולהבין זאת מדוע נתייחס הסעודה של לויתן אל יונה בן אמתי שהוא דוקא יעשה אותה אמנם יען שזה היה כל עסקו של יונה בן אמיתי בזה העולם רק לתבוע כבוד הבן במסירת נפשו ולגלות מפורש הזווג שיש להשי"ת עם ישראל בהצנע, וזאת ההתגלות נקרא סעודה של לויתן, ולכן כאשר יתגלה לעתיד מפורש זה החיבור, יהיה נקרא זאת ההתגלות על שם יונה בן אמיתי שהוא טרח באותה הסעודה ועשה אותה במסירת נפשו, כי סבל הרבה בשבילה כי במסירת נפשו היה לגמרי ההיפך מהישוב הדעת של זה העולם לכן איתא בירושלמי (מובא בתוס' סוכה) שיונה בן אמיתי קבל נבואתו בשמחת בית השואבה והוא כי באמת לא בחר השי"ת בעוה"ז כי אם בעבודה שהוא בישוב הדעת כמו שמצינו בתפלת חנה ונתתה לאמתך זרע אנשים וביארו ז"ל בגמ' (ברכות לא) מאי זרע אנשים זרע שמובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ ולא קטן ולא אלם לא חכם ולא טפש וכו' וכמו שהיה שמואל באמת מובלע בין אנשים כמו שמצינו בעת שאמר לו השי"ת למשוח את דוד השיב איך אלך ושמע שאול והרגני היינו שהשיב להשי"ת מאחר שרצונו ית' הוא שיהיה כבוד מתחתונים א"כ אין נכון להאדם שיעמיד עצמו במקום סכנה שיכול להפסיד ח"ו כל קיום הוייתו וזהו איך אלך ושמע שאול וגו' וזאת התשובה נשאה חן מאד בעיני השי"ת והא ראיה שלמד לו השי"ת עצה כמו שנאמר שם ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו' הרי שנתקבלה מאד תשובתו לפניו ית' כי השי"ת בוחר באמת בעבודה שהיא בישוב הדעת ושיהיה מובלע בין אנשים. ולא בעבודה שאינו מובלע בין אנשים רק שהוא תמיד לגמרי במסירת נפש. ולזה מצינו נמי שהשיג את נבואתו אף בזמן שדבר ה' היה יקר בימים ההם כמו שנאמר אצלו ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, אבל ביונה בן אמיתי מצינו כשאמר לו רבו אלישע לך ומשח את יהוא ובזה היה באמת יותר סכנה ממה שהיה גבי שמואל בכל זאת לא עיכב עצמו מלהלוך ולא השיב איך אלך וגו' אלא שתיכף ומיד רץ בזריזות לעשות מצות אלישע ולא ביקש אז אפילו שום עצה לעשות מצותו בסתר. והוא יען שהיה תמיד כן בטבעו למסור את נפשו בעד ישראל ולתבוע תמיד כבוד הבן ולזה מצינו שנאמר שם ויהוא יצא אל עבדי אדוניו ויאמרו לו השלום מדוע בא המשוגע הזה אליך ויאמר אליהם אתם ידעתם את האיש ואת שיחו וגו' ואף שהיה נחשב בעיניהם הנהגתו של יונה בן אמיתי לשגעון כי היו קורין לו משוגע מ"מ היו מכירין אותו היטב לנביא ה' כי הרי תיכף כשנתוודע להם שמשח את יהוא למלך נאמר שם וימהרו ויקח איש בגדו וגו' ויאמרו מלך יהוא וגו' הרי שהכירו את יונה לנביא ה' ומ"מ אמרו מקודם מדוע בא המשוגע הזה אליך וגו' אלא שזה היה משום שהיו מכירין אותו שהולך תמיד בגודל מסירת נפש ובזה העולם אין בוחר השי"ת בעבודה חזקה כזאת שהוא חוץ מסדר הויות עולם. אכן בשמחת בית השואבה שנתגלה אז הארה מהזווג שיש להשי"ת בהצנע עם ישראל וכמו שאמרו ז"ל מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא היה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה מבלאי מכנסי כהנים רומז על מכנסי בד לכסות בשר ערוה מהן היו מפקיעין ומהן היו מדליקין רומז על שמירת הברית ולא היה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה היינו שהיה מאור מפורש בכל נפש מישראל שלא פגם ח"ו בשום פעם בשמירת הברית עד שהיה בכחם לומר אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו היינו שנתברר גבי כל נפש מישראל ההתקשרות שהיה לו עם השי"ת אף בעת פחזותו לכן היה יתכן אז לבחור גם בעוה"ז ביונה בן אמיתי כי עיקר התגלות מהזווג שיש להשי"ת עם ישראל גם בעת ?פחזותא יהיה דוקא ע"י יונה בן אמיתי כמבואר לעיל ועל זה הענין נאמר התמלא בסוכת עורו ובצלצל דגים ראשו וכמבואר בגמ' (שם) התם נמי לסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וכו' היינו כי דגים הם הבריאה הקודמת לכל הנבראים ולזה הוא זרם התפשטותם בגודל פריצות וזהו שכתב ובצלצל דגים ראשו היינו בעת שתטיל היונה עטרה על רישיה דמלכא משיחא אז יתגלה אשר גבי ישראל אף בגודל זרם התפשטותם שהיה נראה על הגוון לגודל פריצות מ"מ לא נתעלם מישראל מעולם הכריתת ברית שכרת השי"ת עם נח כי ע"י הזווג בהצנע שיש להם עם השי"ת היה בהם תמיד שמירת הברית ולכך נקרא הארת זאת ההתגלות זמן שמחתנו כי ענין שמחה מתעורר רק מזה שהיה נראה להאדם מלפנים שכבר איבד ואח"כ כשנתוודע לו שלא נאבד הימנו מעולם מחמת זה נתעורר גבי האדם שמחה בלבו ע"ד שמצינו בירושלמי ששאל לר' אבא מדוע צהבו פניך והשיב לו תוספתא עתיקתא מצאתי היינו כי מלפנים חשב בדעתו שכבר נאבד ממנו זאת התוספתא כי שכחה לגמרי כיון שנזכר ומצא אותה מחדש נתעורר שמחה בלבו עד שצהבו פניו כמו דכתיב חכמת אדם תאיר פניו כך הוא הענין מאור בית השואבה שנקרא זמן שמחתנו כי עיקר הויות הבריאה הוא זה המאמר שאמר השי"ת יהי אור כי מצדו ית' הוא כדכתיב לילה כיום יאיר וא"כ היה צריך להיות תמיד הוספה באור שיהיה בכל פעם להבריאה יותר אור ולפי הנראה נתעלם האור בכל פעם יותר כי עיקר ענין אור הוא שמירת הברית וירד כ"כ זה האור בהסתר והעלם עד שנאמר כי עזבו בריתך בני ישראל ונראה שנאבד ח"ו כל התקשרות הברית לכן בזה הזמן שלא היה חצר בירושלים שלא היה מאירה מאור בית השואבה שאז נתגלה מפורש אשר גם מלפנים לא נאבד מישראל כלום כי מאמרו ית' ויהי אור לא נפסק מעולם כענין הכתוב קול גדול ולא יסף ומתרגמינן ולא פסק ואדרבה שמוסיף בהבריאה כל פעם יותר אור ומזה ההתגלות נתעורר גבי ישראל כל מיני שמחה לכן נקרא בית השואבה זמן שמחתנו: