סוד ישרים (ליינר)/סוכות/עו
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי וגו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה יען שהרבה עקרות נפקדו עמה כדאיתא במדרש לזה אמרה שרה כל השומע היינו כל מי שמבין היטב יצחק לי כלומר יכול להכיר שכל הישועה הוא רק בשביל שאנכי הוא עיקר המכוון מהשי"ת. וביאור הענין כי חלקו של יצחק אבינו הוא כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמט) מי ימלל גבורות ה' וכו' מהו ימלל ידבר מבעיא ליה וכו' כדכתיב וקטפת מלילות גבורות ה' בגין דסגיאין אינון וכו' היינו שכל עסק עבודתו של יצחק אבינו היה תמיד לשחוק היטב את הטובה ולהדק אותה על חלקים דקים בכדי שיהיה בכח האדם לקבלה וזהו דאיתא שם כדכתיב וקטפת מלילות גבורות ה' בגין דסגיאין אינון כי לקבל השפעות חסדו ית' כמו שהוא בגודל התפשטות בלתי גבורות הצמצום בטובה כזו אין כלל בתפיסת אדם שום הכרה אולם כשמפרכין את הטובה ומהדקין אותה הדק היטב לחלקים דקים ומקבלים אותה בצמצומים אזי יכולין להכיר בה כל תכלית המכוון ממנה שכל ירידתה לזה העולם הוא רק בשביל ישראל וזהו כל השומע יצחק לי היינו מי שמצמצם עצמו ומבקש להבין יכיר שפיר שכל תכלית המכוון מזה הצחוק הוא רק בשבילי כי כשההשפעה יורדת מהשי"ת בגודל התפשטות אינו ניכר בה כלל למי הוא תכלית המכוון כדאיתא בגמ' (תענית ז) גדול יום הגשמים יותר מתחיית המתים כי גשמים לכל בין לצדיקים ובין לרשעים ותחיית המתים רק לצדיקים היינו כי בזה העולם העמיד השי"ת לבוש מהסתר לבל יהיה ניכר למי הוא עיקר המכוון מהשי"ת בהשפעת חסדו ויוכל לחשוב שהשי"ת שופך כמה טובות לחוץ למקומות הזרים והשממים שאין שם שום ישוב כלל אמנם זה ההסתר הוא רק מצד ההעלם אבל באמת גם בגשמים עיקר המכוון הוא רק לצדיקים וכל מה שאנו רואים שהולכים גשמים גם לרשעים זה הוא משום שכדאי להשי"ת לשפוך כ"כ הרבה טובה לרשעים בכדי שיגיע אח"כ הטובה לאותה הנפש שעיקר המכוון הוא בשבילו וזה הוא באמת הפירוש ממאמרם ז"ל גדול יום הגשמים וכו' היינו שמיום הגשמים ניכר גדולתו ית' שלא אכפת ליה לשפוך כ"כ הרבה טובה למקומות הזרים והשממים אף שנראה להם מחמת אלו הטובות שהשיגו שעזב ה' את הארץ ח"ו בכל זאת אינו מונע השי"ת מלהשפיע להם כדי שיגיע אח"כ הטובה לאותו הנפש שהוא ית' חפץ בו ועיקר המכוון הוא בשבילו וזה התכלית מכוון מהשי"ת נתגלה רק ע"י גבורות הצמצומים של יצחק אבינו לזה הגם שכל הצמצומים המה מצד יצחק אבינו מ"מ מצינו שנכלל בברכתו כל השפעות טובות וכל הישועות היקרים ביותר נצמח רק מצד הזריעה של יצחק אבינו לזה משבח כ"כ הכתוב את זריעת יצחק כדכתיב ויזרע יצחק וגו' כי זריעתו הוא מאד בעומק כדאיתא במדרש (שה"ש) יצחק שנא את הניר היינו שכל הזריעה של יצחק היה בעומק מאד למען שהצמיחה תהיה מבוררת ביותר שיהיה ניכר בה מפורש תכלית המכוון מהשי"ת ולזה לא מצינו גבי יצחק אבינו שיכניס גרים כמו שמצינו גבי אאע"ה והנפש אשר עשו בחרן כי גבי יצחק אבינו לא היה באפשרי לדבק כי אם ע"י גודל הצמצום ולצמצם א"ע אין יכול רק נפש כזה שהוא באמת עיקר המכוון גבי השי"ת ועיקר המכוון הזה אינו ניכר רק ע"י זריעת יצחק ועד היכן מראה יצחק בזריעתו שכל המכוון מהזריעה שעליו נאמר ואזרעם בעמים הוא רק בשביל ישראל וכמאמרם ז"ל (פסחים פז:) כלום אדם זורע כור אלא כדי שיוסיף עליו כמה כורין ואף שנראה בזה ההסתר שישראל ניזונים רק מתמצית מ"מ הוא כל עיקר המכוון מכל ההשפעות רק ישראל ולזה לא היה באפשרי שיתוסף מצד יצחק אבינו שום גר כי כל היקרות והטובות שבונה השי"ת בשביל ישראל מכסה השי"ת בזה העולם בלבוש הנראה לגמרי ההיפך כענין היקרות של שבת שבונה בזה השי"ת לבל יצטרך למעשה ידיו וכמאמרם ז"ל (כתובות קיא:) עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ובזה העולם הוא הלבוש משבת צמצום הגדול ביותר שנאסר בו כל מלאכות אוכל נפש ומי שלא טרח בערב שבת אין לו מה שיאכל בשבת והוא יען שהיקרות שיהיה לעתיד אינו כדאי להשתמש בו בעוה"ז שהוא רק לפי שעה לזה נמשך מאותו היקרות שיהיה לעתיד גודל צמצום בזה העולם ולזה מי שאינו עיקר המכוון מאלו הטובות שבונה השי"ת על לעתיד בורח מאלו הצמצומים אכן מי שהוא עיקר המכוון הוא בנייחא מאד באלו הצמצומים כדכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בו"ז יבוזו לו וגו' וכמבואר בזוה"ק (פנחס רנט:) סימנא דאינון מים בו"ז יבוזו לו וכו' היינו כי מים רומזים על השפעת חסדו ית' ועיקר המכוון מזה החסד אינו ניכר רק ע"י שהולך דרך לבוש השני שהוא מדת הגבורה כדאיתא בזוה"ק (ויקרא ה) גדול ד' וגו' וע"ד תושבחתא דא בשני וכו' היינו שכל המכוון מהחסד ניכר ע"י מדת הגבורה ויום שני רומז על מדת הגבורה ולזה איתא בגמ' (סוטה כא) לא כשמעון אחי עזריה וכו' אלא כהלל ושבנא וכו' ולבסוף אמר לו שבנא להלל תא ונעריב אהדדי יצתה בת קול אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וכו' היינו כי שמעון אחי עזריה מאחר שסבל עמו מההתחלה בכל צמצומיו שפיר יש לו נמי חלק בתורתו ג"כ אבל שבנא שלא חפץ בתחלה לסבול עמו בשום צמצום רק לבסוף היה חפץ שיעריב עמו יצתה בת קול אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. והנה בנסוך היין שרומז על כל היגיעות ועבודות שמצמצם האדם א"ע בעד כבוד שמים זה מודים אפילו הצדוקין ג"כ כי המה מבינים נמי שפיר זאת אשר בזה המקום שהאדם מצמצם א"ע ויש לו יגיע כפים שם הוא זה האדם עיקר המכוון של השי"ת אולם בעבודה של נסוך המים אין הצדוקין יכולין להודות כי נסוך המים רומז על גודל התקשרות שיש להשי"ת עם ישראל למעלה מעבודתם אף בזה המקום שהם משוללי יגיע כפיך כי מים הוא דבר הפקר שהוא חנם בעולם ונסוך המים בחג רומז שאף בלתי יגיעות עבודה הוא ג"כ עיקר המכוון מהשי"ת בכל הבריאה רק ישראל כי ישראל עלו במחשבה בהנקודה עלאה שהוא למעלה מעבודה ובזאת הנקודה עלאה אינו יכול להודות רק מי שהוא משרשא וגזעא קדישא דישראל: