סוד ישרים (ליינר)/סוכות/מה
ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. במדרש (אמור) וכי ראשון הוא והלא חמשה עשר הוא ואתה אמרת ביום הראשון אלא ראשון הוא לחשבון עונות וכו'. והענין הוא כי כל הסדר מהבריאה הציב השי"ת חרוב ובנוי היינו שכל תקופה נגד חברתה הבאה אחריה נחשבת כמו עלמין דאתחרבון נגד עולם התיקון ועיקר עולם התיקון הוא שיהיה גבי צורת האדם הבחירה חפשית וזאת לא היה באפשרי כי אם ע"י כמה וכמה צמצומים והתלבשות האור כדאיתא בזוה"ק (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קב"ה הוי נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה מה עביד קב"ה עבד נהורא לנהורא לאתלבשא דא בדא וכו' ואחר זאת ההתלבשות האור נקרא השי"ת ראשון כדאיתא בזוהר חדש (דף ב) בגין דקב"ה נקרא אחד ונקרא ראשון וכו' ואחד מורה על חד ולא בחושבן וראשון מורה על חד בחושבן כדאיתא בתזוה"ק (תיקון יב) כד איהו בדרגין עלאין היינו קודם התלבשות נקרא אחד חד ולא בחושבן וכד איהו בחושבן שאר דרגין נקרא ראשון חד בחושבן ועל זה הענין איתא במדרש שם ראשון הוא לחשבון עונות כי מקודם היה מנהיר הרצון עליון ית' שנקרא אחד ומחמת רצון עליון כזה המשולל התלבשות אין שייך כלל חשבון עונות מאחר שאפס בחירה אין מקום לשכר ועונש כדאיתא בתזוה"ק (תיקון סז) באצילות לית תמן לא חטא ועון ולא עונש ולא מיתה וכל החשבון מחטא ועונש מתחיל רק מזה הרצון ית' הבא בהתלבשות שיהיה נקרא ראשון וחד בחושבן שאר דרגין של סדר השתלשלות מצורת אדם כי מזאת הדרגא הנקרא ראשון מתחיל כל סדר השתלשלות עד הצורת אדם והתלבשות הרצון בזה הסדר נגמר בשלימות בזה היום לזה נקרא ראשון וכמו שביארו ז"ל ראשון הוא לחשבון עונות כי ביום ראשון של סוכות נגמר בשלימות עולם התיקון לזה נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' כי אלו הארבעה מינים רומזים על תכלית השלימות של הצורת אדם כדאיתא בזוה"ק (אמור קד) ודא הוא רזא דלולב ומינין דביה דאיהו רזא דיוקנא דאדם ובזוה"ק (ויחי רכ.) דכלהו אחידן בשמא קדישא וכו' וכמבואר בגמ' (ר"ה יד:) אתרוג גדל על כל מים להורות על גידול שלימותו שיש בו המעלה הנמצא באילן וגם המעלה הנמצא בירק כי המעלה של אילן הוא שאינו מהצורך לזרעו בכל שנה כמו ירק אלא שבכל שנה ושנה עולה השרף מעצמו ומשקה אותו להצמיח פירות. וזה מורה על תפלה בקביעות כי כל זריעה הוא לבוש בזה העולם לתפלה וכמו זריעה שצריכין לזרוע בכל שנה מחדש כך צריכין לעורר בתפלה כל פעם מחדש אכן זריעת אילן הוא לבוש לתפלה בקביעות שלב האדם הוא מלא תפלה אף בלא דעתו כענין הכתוב ויתפלל בעדו תמיד וגו'. אכן מצינו נמי מעלה גבי ירקות מה שאין באילן כדכתיב והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה וגו' למטר השמים תשתה מים וגו' הרי שהכתוב משבח את ארץ ישראל בזה שצריכין לבא בכל פעם מחדש למטר השמים כי מחמת זה לא נתיישן גבי האדם מלהכיר שצריך בכל פעם להשי"ת וזאת המעלה הוא נמי גבי ירק שצריכין כל פעם למים מה שאין כן באילן. אמנם גבי האתרוג יש באמת אלו שתי המעלות כי לענין קיום גופו יש בו המעלה של אילן שהשרף עולה מעצמו להשקותו ולענין הוספה יש בו מעלה שגדל על כל מים כירק וכל מה שיורד עליו מטר ביותר מגיע לו הוספה וזה מורה על עוצם הכרתו בהשי"ת שנקרא חי לזה יש בו ג"כ כ"כ חיים כי חיים מורה שנתוסף בכל פעם ואינו נפסק ונעדר לעולם: כפת תמרים הוא כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכ) כד"א כסיתי בסרבליהן היינו שכל שרשו הוא נמי בהכף שלו ולזה אמרו ז"ל (תענית כה.) על תמר שאין גזעו מחליף. משום שאינו יונק מתחת הקרקע כשאר אילנות אלא שורש ינקותו הוא מלמעלה. וזהו שכתב אעלה בתמר אוחזה בסנסניו היינו כשאחזו רק בהלבוש שהוא הכף שלו אזי אוחזה נמי בהשורש. וענף עץ עבות הוא כדאיתא בזוה"ק (בשלח מו.) על הפסוק ושלשים על כלו שהוא ברזא עלאה תרי וחד היינו שרומז על גודל הכרה כי רק מסבת שני הפכיים יכולין להכיר שיש אחד על גביהם המאחד כל ההפכיים. וערבי נחל הוא כמבואר בזוה"ק (קדושים פה:) מאן דתיאובתא למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה מגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההיא מלה וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא ואתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל וכו' היינו כי זאת התשוקה של מאן דלעי ומגמגם וכו' נוגע במה הרצון עליון ית' הנקרא רוכב בערבות ביה שמו היינו שנוגע בזה הרצון ית' שהציב שלא יהיה נגמר שום שלימות גבי כביכול ית' בלתי עבודת ישראל כמאמרם ז"ל על הפסוק כי יד על כס י"ה (ש"ט ט) שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו' והחיבור מהתשוקה של אדם עם זה הרצון ית' נקרא ערבות ועל זה אמרו ז"ל שמהרקיע הנקרא ערבות ממנו יורדים לזה העולם כל השפעות טובות גנזי חיים וגנזי פרנסה וכו' וטל שעתיד להחיות בו את המתים: