סוד ישרים (ליינר)/סוכות/יט
בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת וגו'. כתיב כי שמש ומגן ד' אלהים וגו' ומבואר בזוה"ק (פקודי רכד:) שמש דא הוא רזא דשמא קדישא ידוד ומגן דא איהו רזא דשמא קדישא דאקרי אלהים ורזא דא דכתיב אנכי מגן לך וכו'. היינו כי כמו שאי אפשר להסתכל בנהורא דשמשא בלי מגן ונרתק כך אי אפשר לקבל האור משם הוי' בלי ההגנה משם אלהים כי השם אלהים הוא מגן ונרתק לשם הוי' כי אחר שהאור משם הוי' בא בהתלבשות מגן ונרתק זאת ההתלבשות נקרא אלהים דמנה דינין מתערין היינו כי בשורש המקור משם אלהים ניכר מפורש שאף המגן והנרתק הנקרא אלהים הוא ג"כ עצמות רצונו ית' שכל ההתלבשות משם אלהים הוא רק לבוש להרצון ית' אכן מהתפשטות זאת ההתלבשות נסתעפו דינין היינו האומות שאומרים שמסר השי"ת כח ההנהגה להטבע כמאמרם ז"ל (מנחות קי) דקורין ליה אלהא דאלהיא משא"כ ישראל מכירין רצונו ית' גם בכל התפשטות הלבושים שהם רק מסכים ונרתק לאורו ית' כדי שיוכל לבא בתפיסת אדם על דרך הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא היינו כי באמת התה שוכן השי"ת בישראל גם במצרים כמאמר הנביא (הושע ט) אנכי ד' אלהיך מארץ וגו' אלא שבמצרים היה זאת הקדושה גבי ישראל שלא בתפיסת דעתם לכן אח"כ כשעלה ברצונו יח' שירגישו ישראל זאת הקדושה גם בתפיסת דעתם היינו שינחלו את הארץ אשר שם היה ניכר מפורש אור קדושתו ית' בכל הסתעפות הלבושים של עוה"ז כגון בחרישה ובזריעה וקצירה עד שהיו מרגישים אור קדושתו ית' בכל פעולתם נמצא שהליכתם ממצרים לארץ ישראל היה מהיפך להיפך בלי שום הדרגה ועל הליכה כזאת מצינו בגמ' (כתובות קי) אף לא מנוה רעה לנוה יפה מפני שנוה היפה בודק ולכך נאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא היינו כי מאחר שבמצרים היה רצונו ית' משולל לגמרי מלבושים עד שלא היה כלל בהבנת תפיסת אדם ובארץ ישראל בא רצונו ית' בהתלבשות כל הלבושים של פעולת עוה"ז לכן אם היו נכנסים תיכף ממצרים לארץ ישראל אזי היו יכולין לטעות ח"ו וליתן כח הוי' להלבושים בעצמם ובאמת כל כח הלבושים רק מחמת אור רצונו ית' המתלבש בתוכם אבל מצד עצמם בלתי הרצון המתלבש בתוכם אין להם שום כח ולזה לא נחם אלהים וגו' כי קרוב הוא אלא שהנהיג אותם מקודם דרך המדבר בכדי שישיגו שם הקדושה בקביעות גמור כי במדבר היו מכירין את אורו ית' בבהירות עצום גם בהבנת תפיסת דעתם וממילא כשבאו אח"כ לארץ ישראל ונתלבש האור בכל הלבושים הכירו ג"כ היטב בכל הדברים איך שהם לבושים לאור קדושתו ית' כי מחמת הקדושה שהיה אצלם מהמדבר בקביעות היו יכולין להכירה גם בכל הלבושים של הארץ ולזה כתיב ולא נחם אלהים וגו' כי כל ההדרגות הם מצד זה השם אלהים שהוא מגן ונרתק לשם הוי' כדי שיהיה בכח האדם לקבל את האור לתפיסתו הנמוכה ועל אותה הדרגה דשם אלהים רומז נמי מצות סוכה כי סוכה היא ממוצע בין בית וחוץ כי בבית אין אדם מרגיש הגנתה מרוחות רעים וטללים רעים כי מחמת עובי התקרה אינו מרגיש את האויר שמבחוץ וזה רומז על זאת ההגנה שמגין השי"ת גם על האומות למעלה מדעתם שאינם מרגישים כלל איך שהשי"ת יקיף אותם ומגין עליהם וחוץ לבית תחת אויר השמים אין שום הגנה כלל וסוכה הוא ממוצע שהאדם היושב בתוכה מרגיש איך שמגינה עליו מרוחות רעים וטללים רעים וזה רומז על זה שישראל מרגישין היטב איך שהשי"ת מגין עליהם תמיד וע"י שהאדם קובע בלבו הכרה בחג הסוכות בזאת המצוה יכול לקבל הגנה על כל השנה. חן וכבוד יתן ד'. חן רומז על מתנת חנם כמו שמצינו גבי נח ונח מצא חן ומבואר במדרש שם אעפ"י שאינו כדאי אלא שמצא חן ולזה כתיב חן וכבוד יתן ד' היינו כשהאדם הוא בוטח בד' יתן לו השי"ת חן שיהיה גם בכבוד היינו שיראה השי"ת שראוי לו זה החן ע"י מעשיו הטובים. לא ימנע טוב להולכים בתמים. תמים הוא כדכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך כי מי שנמשך אחר רצונו ית' בכל הלבושים זה נקרא תמים וכענין שמצינו בגמ' (שבת פח) שאמר לי' עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו' והשיב לו אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם היינו כי מי שנמשך בכל דרכיו אחר השי"ת לא יפחד משום מניעה וזהו לא ימנע טוב להולכים בתמים כי השי"ת משפיע מצדו תמיד כל הטובות אך המקטריגים מונעים מלקבל השפעתו ית' אבל להולכים בתמים לא יהיה שום מניעה מלקבל כל השפעות טובות: