לדלג לתוכן

סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/מז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש (שם בגמ' דף ע), הענין השמחה שהיו שמחין כ"כ בצאתו בשלום מן הקדש וגם מה שנחשב כ"כ לנס (באבות פ"ה ובגמ' שם כא) זה שלא אירע קרי לכה"ג ביום הכפורים שהוא אחד מעשרה נסים שנעשה במקדש ולהבין זאת הלא הכה"ג היה נפש המובחר מכל ישראל בחכמה וביראת חטא וגם כמה שמירות שהיה אצלו מקודם הן במאכל ומשתה והן בשינה ומה גם כמה תפלות של ישראל היו מסייעים אותו ומדוע נחשב זאת שלא ראה קרי לנס ואם נאמר שהנס היה שלא נזדמן מעולם שיהיו צריכין לכהן אחר לשמש תחתיו ביוה"כ הלא מצינו בגמ' (שם מז) אמרו עליו על ר' ישמעאל בן קמחית פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו ושוב אמרו עליו וכו' ונכנס יוסף אחיו ושמש תחתיו וכו' הרי שעיקר הנס היה רק גבי טומאת קרי שלא אירע לכה"ג. אכן הענין הוא כי מאחר שכה"ג נכנס בזה היום למקום כזה שמאיר שם מפורש אור רצונו ית' בלי שום גוון ולבוש כלל לכך היה צריך להיות כל עבודתו רק לאתר דלא אתידע ולא היה רשאי לכנוס שם בשום תפיסה וגוון מצדו כדאיתא בירושלמי על הפסוק וכל אדם לא יהיה באהל מועד אטו כה"ג לאו אדם הוא אלא בשעה שנכנס לפני ולפנים היו פניו בוערות כלפידים כמלאך אלהים וכו' היינו שהיה מנושא ומשולל מכל גוון תפיסת הבריאה וכן איתא בזוה"ק כשהיה נכנס הכה"ג לפני ולפנים היה נכנס בנשמה ולא בגוף וכל זה מורה שלא היה רשאי לכנוס שם בשום גוון ותפיסה מצדו וכל ההכנות וגוון העבודות שהיו אצלו מקודם שנכנס היה רק כדי שיהיה לו השארה אח"כ אבל בזו הרגע שהיה לפני ולפנים לא היה נמצא אצלו שום תפלה כלל ואף השם המפורש שיצא מדי הכה"ג נמי לא יצא בתפיסת דעתו כמבואר בכתבי האר"י הק' ז"ל על והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם שיצא מפי כה"ג לא נאמר שם שאמר הכה"ג אלא שיצא מפי הכה"ג להורות שהשם היה יוצא מפיו בלי שום הכנה מצד תפיסת דעתו כלל אלא שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו כי מאחר שהיה יכול לקבל שם כל מיני השפעות לכך לא היה רשאי לעמוד בשום תפלה מצד תפיסת דעתו כי אם היה אצלו איזה רצון שם מצדו אזי היה נחשב זה הרצון לגאות ובאמת הוא עיקר כח הקבלה של אדם רק כששולל מאתו כל הרצונות שהם מצדו כי אם עיקר מטרת חפצו יהיה רק רצון הפשוט ית' וכמו שמצינו גבי משה רבינו שנאמר עליו והאיש משה עניו מאד וגו' והלא באמת ידע מ"ר בטח שהוא הגדול מכל ישראל כי הוא בעצמו כתב התורה מפי הקב"ה הנאמר בה ולא קם נביא וגו' הרי שידע שפיר שהוא הגדול אלא שהכיר היטב שאין באמת שום כח הויה בעולם זולת השי"ת כי אין עוד מלבדו ומאחר שהיה מכיר כ"כ היטב לזה היה הוא הכלי קיבול לקבל כל מיני אורות מהשי"ת כי הכיר היטב שכל אותו הגדלות שיש בו אינו מצדו כלל רק מצד השי"ת שבחר בו וכך אם היה בוחר בנפש אחר מישראל היה יכול להיות הנפש האחר הגדול והמובחר מכל ישראל ועל זאת ההכרה נאמר והאיש משה עניו מאד וגו' ולזה היה הוא הכלי לקבל כל מיני אורות וכמו כן היה הכה"ג צריך לעמוד מצדו מבלי לחפוץ שום דבר מצד תפיסת דעתו כי אם לעמוד בפשיטות ולהכיר מפורש באור רצונו ית' ולהיות מוכן לקבל רק מה שהוא רצונו הפשוט ית' וגם אחר כל זאת היה צריך לידע ברור שאינו נותן השי"ת בדרך וותרנות כמאמרם ז"ל כל האומר הקב"ה וותרן וכו' וגם אינו נותן ח"ו בדרך מקרה כי אם יפול מחשבה כזו בדעתו אזי יהיה הוא בעצמו ח"ו במקרה כי ההיפך מרצון הוא מקרה ולזה היה צריך אז לגודל שמירה נגד הקליפה שהוא תמיד קודמת לפרי כי כך העמיד השי"ת בעוה"ז שהקליפה תהיה קודמת לפרי וכל מה שהפרי הוא יותר רצון הפשוט כך הוא הקליפה נגדה ביותר עקשות וחוצפא כלפי שמיא כמו שמצינו גבי נמרוד שנאמר עליו נמרוד גבור ציד היינו שהעמיד מצדו גוון יפה כדי שירדו אליו כל השפעות ובאמת קבל כל השפעות בעקשות ובחוצפא כלפי שמיא כי עיקר הפרי היה אברהם אבינו היינו שעיקר הרצון היה אאע"ה וקודם זה הפרי היה צריך להיות נמרוד גבור ציד שהוא הקליפה הקודמת לפרי וזה הגוון יפה של נמרוד היה כמו שמצינו גבי בלעם שהעמיד ג"כ גוון יפה בזה שאמר ואם רע בעיניך אשובה לי אבל באמת היה כל כוונתו לגמרי ההיפך מרצונו ית' כי עמד תמיד בעקשות ובחוצפא כלפי שמיא ולזה העמיד גוון יפה כדי שהשי"ת יסכים על ידו לקלל משא"כ ישראל מבטלים לגמרי את רצונם נגד רצונו ית' ואין חפצים מצדם בשום גוון כלל וזאת הקליפה של הרצון נקרא מקרה לילה והנה זה המשקל החזק לבל יחפוץ בשום גוון ולבוש מצד תפיסתו היה צריך להיות גבי כה"ג דוקא בזה היום משום שלא נגמר עדיין הזווג בשלימות כי הזווג של יוה"כ נקרא זווגא דאמא כדאיתא בזוה"ק (אמור הובא לעיל) אבל בגמר הזווג איתא (שם הקדמה ב) ואימתי קשיטא לה בקשיטאה כדקא חזי בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא דכתיב אל פני האדון ה' וגו' היינו כי בחג הסוכות אז נגמר הזווג בשלימות פב"פ שאז מראה השי"ת אור רצונו בכל הגוונים והלבושים של ישראל: