סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/כ
בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה בזאת היינו בזאת הגערה בעצמה שהיה במיתת בני אהרן כדכתיב עליהם בקרובי אקדש בזאת הגערה והיראה צריכין נמי ישראל להפריד מהם הרע בזה היום של יום כפור כי בו נגמר הנסירה כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל היינו שביום כפור נוסר השי"ת להפריד הרע מן העולם וכמו כן מחויב נמי האדם אז להפריד כל הרע מלבו וע"י זה יהיה נתכלל בהקדושה כל מה שיש לה שייכות אף שהוא רחוק ומבחוץ ורמזו זאת בגמ' (יומא) וכבר אמר 'א'נ'א השם ונשמע קולו ביריחו, היינו כי 'א'נ'א ראשי תיבות אליהו נדב אביהוא כדאי' בהאר"י הק' ז"ל, היינו שע"י גודל מסירת נפשם וחוזק עבודתם היו מעוררים כל מה שיש לו שייכות שיכלול בהקדושה וזהו וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו כי יריחו הוא הגמר והקצה האחרון מגבולי ארץ ישראל וזה מורה שנתרחק מאד מהקדושה רק ע"י גודל צעקה ומסירת נפש נשמע קולו גם ביריחו לרמז שאפילו אחר גודל התרחקות נתעורר ג"כ הכל בחזרה להכלל בהקדושה וזה נמי היה הענין מהמסירת נפש שהיה כ"כ לישראל בכיבוש יריחו משום שהיו יודעים שטמון בתוכה גודל קדושה אלא שנתרחק מאד והיו מרגישין שרצונו ית' הוא באמת לכבוש אותה וכמו שמצינו במדרש רבה (במדבר עז) ואראה בשלל וגו' אמר לו הסתכלתי מה שכתוב בתורה ואכלת את שלל אויביך וגו', הרי שכל חפצו היה רק לקיים את רצונו ית' וכמבואר בגמ' (סנהדרין מד) שלא היה בשבטו עשיר ממנו, היינו שלא היה מועל בחרם מחמת חמדתו לכסף וזהב כי הרי לא היה בשבטו עשיר ממנו אלא שכל מסירת נפשו היה לקבל השלל של יריחו משום שהיה קשה מאד בעיניו מדוע לא יקבלו זה הקנין שהשי"ת חפץ להנחיל להם וכמו שנאמר בתורה ואכלת את שלל אויביך וזה היה נמי העקשות של חיאל בית האלי שהיה כדאי לו למסור נפשו ונפש בניו כדכתיב בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגב צעירו הציב דלתיה וגו' כי באמת לא נאסר מעולם לדור בתוכה ויכולין לשער גודל היקרות שהיה ביריחו מזה שמחשב בגמ' (יומא, תמיד) מיריחו היו שומעין קול הצלצול מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול השיר וכו' ועוד כמה וכמה דברים יקרים שמחשבין שם בגמ', וזה הכל לרמז גודל היקרות של יריחו שהיה כדמיון הקדושה של ירושלים אמנם כל החרם והאיסור שגזר יהושע על יריחו זה היה רק קודם שנתברר ולא נתפרד עדיין ממנה הרע והיקרות מקדושתה היה טמון ונעלם בגודל התרחקות מאד כמבואר במקומו ואז היתה באמת ארץ משכלת ולא נגמר הבירור של יריחו עד המסירת נפש של אליהו הנביא כי לא נתרפאת עד אחר שעלה בסערה השמימה ועל זה נאמר פני ילכו והנחותי לך כמבואר במקומו כי ע"י המסירת נפש של אליהו שעלה לשמים הופיע כח באלישע לרפאות את יריחו ולהפריד ממנה כל הרע כמו שמצינו אצלו שיצאו דובים מהיער ואכלו מ"ב נערים דאיתא עליהם בגמ' ובזוה"ק (פקודי) שאמותיהם נתעברו עמהם ביום כפור, היינו שלא היה להם שום שייכות לישראל ואחר שנפרד ממנה הרע אזי נתרפאת מיד ונתברר ונתגלה יקרות קדושתה כן חושב השי"ת תמיד מחשבות לבלתי ידח ממנו שום נדח ומסבב סיבות להפריד הרע מישראל וממילא נכלל בהם כל מה שיש לו שייכות להקדושה: