סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/יא
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'. הענין ממלת בכל עת ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שהוא כמד"א (שופטים) ובא בכל אות נפשו כי הנה מאחר שהעמיד השי"ת בזה העולם סדר זמנים כדכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים וכמבואר בזוה"ק (אחרי נח.) זימנין אית בשתא דרעוא אשתכח וזמנין אית בשתא דדינין אשתכח וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח ותליא זמנין אית בירחא דרעוא אשתכח בהו וזמנין אית בירחי וכו' זמנין אית בשביעא דרעון משתכחין וזמנין אית בשביעי וכו' וזמנין אית ביומא דרעוא אשתכח וכו' וזמנין אית ביומי וכו' וע"ד כתיב ועת לכל חפץ וכו'. הרי שיש סדר מסודר א"כ מה יתרון העושה וכי ישנה האדם בעבודתו את הסדר המסודר ובא מששת ימי בראשית על זה מסיים הכתוב באשר הוא עמל היינו שע"י עמלו של האדם יכול להגיע להמקור שהוא למעלה מסדר הזמנים כי מאחר שאנו רואים בהזמן כמה מיני התחלפות ושינויים מוכח מזה שיש נמי עת הכולל כל התחלפות הזמנים אשר אין בה שום שינוי ותמורה כלל רק שהוא למעלה מהבנת התפיסה כי באמת למעלה מתפיסת הבריאה שם אין שום התחלפות הזמנים ולא מפסקי מהדדי כדאיתא בגמ' (נזיר ז.) גבי יומא נמי דהא יומא מפסקי מהדדי כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד התם לאו דמפסקי מהדדי מאי קאמר יומא ולילא חד יומא הוא וכו' הרי שכל הפסקת הזמנים והתחלפות העתים הוא רק בהתפיסה הנמוכה של הבריאה וכענין דאיתא בזוה"ק (בראשית כב:) דאית דאתקרי עלת העלות ולאו איהו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות דלעלת על כל העלות לית ליה תנינא דנטיל עצה מניה דאיהו יחיד קדם כלא ולית ליה שותפא וכו' ועלת העלות מורה על הרצון ית' שהציב סדר השתלשלות עד שנראה בתפיסת הבריאה שיש סדר מסודר וכל העבודות שהעמיד השי"ת בעולם המה הכל בזאת התפיסה הנמוכה כי למעלה מתפיסת אדם נקרא מה למעלה מה למטה ועל זה נאמר אין לך עסק בנסתרות, ואף שמצינו בזוה"ק (בא מב:) מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא לא באות ה' ולא באות יו"ד וכו' ומזה שכתב מאן דאשתמודע ולא כתב לית מאן דאשתמודע וכו' משמע שבאמת יש מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, היינו למעלה מהתפיסה כי קדם בריאה הוא למעלה מהתפיסה אמנם זאת ההשגה בעצמה שהוא למעלה מהתפיסה אי אפשר להשיגה בלתי עבודה שבהבנת התפיסה כי כפי מה שפועל האדם בעבודה שבתפיסתו כך מנהיר לו השי"ת השגה למעלה מהבנת תפיסתו וזאת ההשגה נקרא מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה וכפי מה שעובד האדם בתפיסתו כך מנהיר לו השי"ת מהרצון העליון שהוא בלי גבול ואין סוף למעלה מהתפיסה ועל זה אמר הכתוב באשר הוא עמל היינו שע"י עמל עבודתו יהיה מנהיר לו השי"ת מזה הרצון עליון שהוא בלתי גבול הכולל כל השתנות הזמנים והתחלפות העתים הנקרא בכל עת. וזהו דאיתא בספרי בכל עת זה יוה"כ כי ביוה"כ מנהיר מפורש זה הרצון עליון הנקרא בכל עת בכל גבולי העתים של עוה"ז בעולם שנה נפש כי ענין שנה מורה על כל השינוים והשתנות הזמנים שאין רגע אחת דומה לחברתה ובאמת מצד השי"ת אין שום שינוי כלל וכל ההשתנות הוא רק מצד הבריאה בזאת הדרגא הנמוכה שנאמר עליה והאלהים עשה שייראו מלפניו וכמבואר בזוה"ק (פנחס רלט:) אתקן לי להאי אילנא בתקונא שלים דאחיד לכל סטר עילא ותתא בגין דייראו מלפניו וכו', היינו כי ע"י זה ההעלם שיש בעולם עשיה שיכול לחשוב שיש כאן שלימות מזה נמשך פחד ויראה לבל יפסיד ח"ו לגמרי כי באתר דשלימותא אשתכח תמן דחילו אשתכח מה שאין שייך יראה כזאת בהדרגין עלאין שנקרא שם השי"ת יוצר ובורא כי שם ניכר מפורש שאין שום שלימות בלעדי השי"ת רק דוקא על זה העולם שיש בו כל השינוים נאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו וכמבואר נמי בזוה"ק (אמור צח:) מאי עשה עשה להאי מקטרגא וכו' ועכ"ז ביום הכפורים אין בו רשות לקטרג כדאיתא בגמ' (יומא כ) השטן בגימטריא שס"ד הוי שס"ד יומי אית ליה רשותא לאסטנא וביומא דכפורא לית ליה רשותא לאסטנא והוא יען שמאיר ביום כפור אף בהשינוים והגבולים של עוה"ז זה הרצון העליון שהוא בלי גבול הנקרא בכל עת לזה אין בו שום מקום לקטרג, וגם בנפש מאיר מפורש זה הרצון עליון הנקרא בכל עת שהוא למעלה מתפיסת הבריאה כי ענין נפש רומז תמיד על דבר הבא בגבול כמו שמצינו בתזוה"ק (בכמה דוכתי) דור הולך ודור בא ולית דור פחות משתין רבוא נפשות אתפשטותא דישראל בשתין רבוא נפשות ועל יוה"כ נאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד וכמבואר בגמ' וכי כה"ג לאו אדם הוא אלא וכו' הרי שהכה"ג בעבודתו היה ביום כפור למעלה מבחינת נפש. וגם בעולם היינו במקום היה מאיר מפורש הרצון העליון הנקרא בכל עת שהוא בלי גבול כי עולם רומז תמיד על מקום הגבולים כי יש בעולם ששה קצוות שרומזים על כל הגבולים וביום הכפורים היו כל העבודות במקום ארון שאינו מן המדה, הרי שגם בעתים ובגבולי עוה"ז היה מאיר הרצון עליון שהוא בלי גבול הנקרא בכל עת וזהו דאיתא במדרש (בראשית רבה פ' ג) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יום כפור וכו', היינו שמאיר בו הרצון עליון הנקרא אחד שמורה על חד ולא בחושבן וכדאי' במדרש (שם) בעוד שהיה נקרא הקב"ה אחד היה חפץ לדור בתחתונים ומזה הרצון העליון הנקרא אחד חד ולא בחושבן מנהיר השי"ת ביוה"כ בכל הלבושים של ישראל. ולזה איתא נמי בגמ' על יום הכפורים שבו נתנו לוחות האחרונים כי ענין לוחות אחרונים מבואר בזוה"ק (תצא רעו.) מאן דאפיק שום ביש עלה דיימא דהא ההיא אורייתא לאו איהי דא דהא לוחין דילה אתברו, קב"ה יימא ליה דאיהו אבי הנערה בת דאיהו בתבת בראשית איהי ברתא דמלכא קב"ה אמר ופרשו השמלה. ואתפתחת יריעה מס"ת ויחזון דאתמר ביה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת וכו', היינו שהלוחות האחרונים הם בעצמם הלוחות הראשונים אלא כל עוד שהלוחות הראשונים היה ברצון פשוט בלי שום התלבשות לא היה יתכן שיהיה לתפיסת אדם שום קנין בהם כיון שהיה למעלה מהתפיסה אכן אחר שבאו בהתלבשות העתים וממילא נתוסף בהם ווים להורות על החיבור שיש בהם להאדם אזי השיגו ישראל בהם קנין אבל באמת הם בעצמם אותן שהיו מלפנים לוחות ראשונים אמנם עיקר היקרות הוא דוקא אחר שבא הרצון עליון בהתלבשות הפירוד ובכל זאת ניכר גודל החיבור כי בזה נגמר תכלית המכוון מהרצון ית' ולזה נתנו לוחות האחרונים ביום הכפורים כי כך הוא הענין של יוה"כ שנקרא בכל עת שיכולין להכיר בו בתוך פירוד העתים כל האחדות והחיבור מרצון העליון ית' הנקרא בכל עת: