סדר הדורות אלף הרביעי ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סדר הדורות · אלף הרביעי · ט · >>


אלף הרביעי המאה התשיעית

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

ג' אלפים תת"ד

עיין יוחסין דקמ"א [1] הילני המלכה היתה אשת מלך אחד ממלכות אדיבאנה אצל מלכות מדי והיה שמו מונבז והילני היתה אשתו ואחותו. ולילה אחד בהיותו במטה עם אשתו היתה ידו על בטנה וישמע את הקול מדבר אליו הסירה ידך מעל בטנה כי הולד אשר יולד לך מאשתך יהיה מלך גדול ואחרית ותקוה טובה תהיה לו וישמח על הדבר. ויולד לו בן ויקרא שמו יזאטיש. ויאהבהו המלך מכל בניו שהיו לו מנשים אחרות. ובן אחד גדול שהיה לו מהילני אשתו ואחותו נקרא מונבז. ויקנאו בו אחיו בראותם כי אותו אהב אביהם אהבה רבה. וישלחהו אביו אל מלך אחד קרוב להם שמו אבומיריגו מלך אישפאסיאנו במנחה ויקבלהו בפנים יפות ויתן לו בתו לאשה ושמח שמחה גדולה. ויתן לו מדינה יפה אשר בא לו ממנה עושר וכבוד. ובהיות יזאטיש במדינה הזאת בא לו יהודי אחד מארץ יהודה שמו חנניה והיה מלמד ליזאטיש דרכי התורה ואופניה. ובהגיע אל מצות המילה רצה למול [את] עצמו ולא הניחו אותו אמו וחנניה רבו. אמו מנעה אותו לסבה שאם ישמעו גדולי המלכות שהניח דתם ומנהגם יעזבו אותו וישנאוהו. וחנניה היה מונע באמרו שאם ישמעו שמל ערלתו יאמרו שהוא למד אותו ויהרגוהו. לכן א"ל ה' יראה ללבב וכוונתך הרצוייה ואם ח"ו תחטא בפעולתך הוא להכרח ואין לך אשם בזה. ביני ביני אירע שאביו מונבז קרוב למיתתו צוה את אשתו שבנו האהוב יזאטיש ישב על כסאו, וימת בשיבה טובה. ואמו הילני שלחה לקרוא גדולי המלכות והמשנים והשרים יסכימו במלכות יזאטיש והודו בדבר. ויוסיפו על דבריה באמרם כי תשים בבית הסוהר כל האחים והקרובים בכדי שתתקיים המלכות בידו. והיא נשאה פניהם לדבר זה ותשלח ותקרא את בנה יזאטיש מהעיר אשר היה שמה. וביני ביני שמה את בן המלך מונבז הגדול על המלכות יורה יורה עד בא אחיו וכן עשה. ובבוא אחיו יזאטיש מסר המלכות לידו ולא עשה רשע ופשע בשום פנים.

ויבא יזאטיש בתוך העיר ויקבלוהו בשלום ובמישור כלם כאיש אחד. וישלח ויקרא אחיו וקרוביו ויוציאם מבית הסוהר וישלח מהם אל רומא. ויקר מקרהו כי יום אחד בהיותו במלכות עם אמו וחנניה רבו בא אליו חכם אחד יהודי שמו אלעזר ויבא לפני המלך וימצא אותו קורא בספר תורת אלהים. ויאמר לו ומה תועלת יש בקרוא התורה אם לא תעשה פעולת מצוותיה ותורותיה ואיך אתה ערל וטמא תשמור קדושת חמדת כתב הדת. לכן זאת עצתי תמול עצמך ויהיו פעולותיך מנושאים בשלמות. כשמעו ויכנס חדר בחדר וישלח ויקרא גרע אחד וימל בשר ערלתו. ואמו וחנניה רבו כשמעם ויתעצבו. אבל שמו בטחונם באל יתברך. ויהי היום ואנשי פרס מרדו בקיסר שלהם נקרא שמו ארטבן מלך פרס ויבא באלף איש אל יזאטיש המלך אשר מלפנים היה יזאטיש תחת ידו ומלכים אחרים ג"כ שמלך פרס היה קיסר עליהם. ויום אחד היה יצא יזאטיש לצוד ציד וארטבן בא נגדו. ובתחלה לא הכירו ואח"כ הכירו. ויפול מעל המרכבה לפני ארטבן ויאמר לו מה לך אדוני המלך. ויאמר לו ידעת אחי כי הזמן משתנה בכל חלק שנויים אין מספר, וכעת בהיותי שלו בביתי ורענן בהיכלי, אחי ורעי כתרוני מנוחה הורידוני ויגרשו אותי ממלכותי. ואתה עתה החפוץ תחפוץ להושיעני עשה תעשה מלוכה ולא יוסיפו בני עולה לענות המלכים. וארטבן חלה פני יזאטיש שיעלה על סוסו ויעש כדבר הזה. ויעלה על סוסו וילכו שניהם לבית יזאטיש. ושלח יזאטיש אגרת אל גדולי מלכות פרס שיקבלו מלכם והוא ימחול להם עוונותם. והם השיבו כי כבר נתנו העטרה אל סינאמו, ואינם יכולין להמיר דבריהם. אז כתב יזאטיש אל סינאמו שיתן המלכות אל ארטבן ולא יהיה כפוי טובה אל אדונו. וישב לו סינאמו שיבא ארטבן וימסור המלכות לידו. וילך ארטבן עם יזאטיש ויצא סינאמו לקראתו ויסר העטרה מעל ראשו ויתנה אל ארטבן ויקבלו אותו גדולי המלכות בסבר פנים יפות. ויתן ארטבן רשות ליזאטיש שיָּשים סכין הנקרא חנגאר בצד ימינו כדרך מלכי פרס וישכב על מטת זהב וכסף ויתן לו מדינה יפה שמה נציבין. אח"ז שרי מלכות יזאטיש וגדוליה חשבו רעה על מלכם באמרם כי הניח דתם ועזב (מכון) מנהגיהם, אבל היו רואים שכל מעשיו ה' מצליח בידו ולא היו יכולים להרע לו. ועכ"ז שלחו אל אביאס מלך ערביים שיערוך מלחמה עם יזאטיש. ובבואו עליו כל שרי המלכות ינוסו כמנוסת חרב וישאר יזאטיש לבדו ויהרגהו. וכן עשה מלך הערביים סדר חייליו ואסף גבוריו ויבא בחיל גדול וכבד נגד מחנה יזאטיש, וכי החלו ללחום פנים בפנים ושרי צבאות יזאטיש עזבו [את] מלכם וינוסו. ויזאטיש נתחזק בשם ה' ויכנס בתוך מחנהו וינקום נקמתו מקצתם אשר ידע כי יד השרים והסגנים היתה במעל וקצתם ברחו וינוסו העירה. אחר כך יצא יזאטיש ויערוך מלחמה נגד הערביים ויתנם השם בידו וינוסו לפניו. ויסגרו בתוך עיר אחת וישרפה באש וכל שריה אסר בזיקים, ויבקש את אביאס מלך הערביים ולא מצאו כי הוא המית עצמו ויפול על חרב לבל יעללו בו. וישב יזאטיש לעירו שמח וטוב לב ויתן הודאה תבנית:לשם יתברך שמו. ויקח את השרים הנשארים שהיתה ידם במעל ויתלם על עץ. אבל עכ"ז לא נחה שקטה מחשבתם הרעה. ויעמדו אחרים תחתם ויבגדו בו. וישלחו כתב אל בולגיזיו מלך פרס נכדו של ארטבן שיבא במלכותם ויהרוג את יזאטיש. ואחר כך יקח כל המלכות וישם עליהם עבד מעבדיו והם יקבלוהו עליהם, כי יזאטיש עזב דתם והם יעזבו מלכותו. וכשמוע מלך פרס קבץ כל חייליו ויבא עד נהר פרס, וישלח אל יזאטיש לאמור אתה על מי בטחת כי עזבת את דתי עמך ותלך אל עם אשר לא ידעת, ועתה אייסרך בשבט אנשים ונראה אלוה אשר בחרת אם יצילך מידי, ומעתה תחת הכבוד שעשה לך אבי זקני אני מוריד אותך מגדולתך ולא תשכב במטות זהב ולא תשים הסכין בצדך. וכששמע יזאטיש הדבר הרע הזה היטב חרה לו וישם אשתו ובניו במבצר אחד ולחם ומזון ומים די סיפוקם, ויאמר אל המלאכים כי הוא היה מוכן לעשות מלחמה. וילך יזאטיש אל חדר אחד אשר היה מתפלל בו בכל יום וילבש שק במתניו והרים העטרה ויתן אפר על ראשו ויתפלל אל ה' ויאמר, ה' אלהים אתה ידעת כי עליך הורגתי ולמען דפקי בדלתותיך ודבקי בדתותיך קם עלי הנבל הזה אשר חרף מערכות אלהים חיים, ואתה ידעת כי אני איני יכול להלחם עם ההמון הרב הזה וכחותי לא יספיקו להתקומם כנגדו, לכן ה' אלהים הן כולם כאין ומלכותם כאפס נגדך, ועשה למען שמך הגדול המחולל בפי הנבל [הזה] וידעו כל עמי הארץ כי הבוטח בה' חסד יסובבנהו. ובעת קום יזאטיש מכרוע על ברכיו וישמע מלך פרס כי נכנסו זרים בארצו וישב בבושת פנים אל ארצו. ומהיום ההוא והלאה הממלכה נכונה בידו אין פרץ ואין יוצאת. ואמו הילני המלכה נדרה ללכת אל ירושלים ולשבת שם כמה שנים. ותקם ותלך היא ובנה מונבז הגדול לירושלים וימצאו [את] העיר ברעב ובחוסר כל, עמדה ובזבזה כל אוצרותיה ושלחה לאלכסנדרי' של מצרים להביא חיטין ולגיפרי בעבור תאנים יבישים ופירות הקיץ ויחלק לכל העניים, וזהו מונבז המלך שנזכר בבתרא כי עמד ובזבז כל אוצרותיו בשני בצורת. וגם המלך יזאטיש פתח אוצרותיו וישלח לירושלים ויחלקו אותם לעניים ואביונים. והילני המלכה אחז"ל שהיתה נזירה ז' שנים ועשתה נברשת של זהב (פירוש מנורה) על פתחו של היכל וטבלא שפרשת סוטה כתובה עליה פ"ג דיומא. ובני בניה בחורבן הבית עזרו את ישראל לעזרת ה' בגבורים. (ומונבז ויזאטיש נזכרו ברבה פרשת לך לך מונבז ובזוטוז), ואחר מות יזאטיש חזרה היא לעירה ומלך מונבז אחיו הגדול תחתיו ולקצת ימים מתה גם היא שמה ומונבז המלך שלח לירושלים עצמותיה עם עצמות אחיו יזאטיש ויקברם בכבוד גדול בירושלים בקבר אשר עשתה היא בהיותה בירושלים קרוב לירושלים שלשה פרסאות (עכ"ל יוחסין מאמר ה' זמן ו'. ועיין מ"ע פנ"ב:) .

ג' אלפים תת"י

רבן שמעון השני (שנהרג) בן ר"ג הזקן היה לנשיא שנת ג"א תת"י י"ח שנים קודם החורבן (יוחסין נ"ד), מקבל העשירי לחכמי המשנה וקבלה ל"ו מסיני, לאברבנאל (וליוחסין מקבל ל"ב) [והיה] חבירו [של] ריב"ז (צ"ד).

שנת תת"י בימי הקיסר קלוידיא הלך אחד מצבא הרומיים לפני חצר בה"מ וגילה ערותו וקמו עליו היהודים והרגוהו ונאספו הרומיים והרגו מיהודים שלשים אלף איש. צ"ד ח"ב.

ג' אלפים תתט"ז

קלוידיא קיסר הנ"ל תת"ג מת תתי"ו
(צ"ד).
נירון נתקסר תחתיו ג"א ‏[1]תתי"ו (ונקרא נירון האכזר, המית אמו ואשתו ורבו ואחיו, ושרף את רומי והיה מביט בשריפה ושמח ותלה פטרו גואן על עץ והיה רודף הנוצרים). ושלח לירושלים שר צבאו פילוס והכביד עולו עליהם ושפך דם נקי וגזל וחמס ועינה נשים ובתולות. ויאספו עליו אלעזר בן ענני וחביריו והכו את כל עמו לפי חרב ככתוב ביוסיפון פס"ד.

בעת ההיא שב אגריפוס השני מלך יהודה מרומי ושרי רומי עמו וידבר על לב העם לבלתי ימרדו ברומיים ויגד להם את רוב כחם וממשלתם וישא קולו ויבך ויבכו ענני כ"ג והזקנים והחכמים. אך אלעזר בן ענני כ"ג וחביריו קמו ויהרגו [את] שרי הרומיים שבאו עם אגריפוס המלך וברח אגריפוס וזקני יהודה והחכמים והחסידים מירושלים, וילכדו [את] מצודת ציון, וילחמו הפריצים עמם ז' ימים וגברה יד המלך והחכמים. אז קמו הפריצים וישרפו את בית המלך אגריפוס שבירושלים, ובזזו כל אוצרותיו ומחמדי גנזיו עם אוצרות בית אבותיו. וילך אגריפוס לרומי ויגד לנירון קיסר כל הדברים האלה. וישלח הקיסר שר צבאו כסתיאו בעם עצום גדול ורב ועשה חורבן גדול בארץ הקדושה, וישלחו המלך אגריפוס וכסתיאו אל אלעזר בן ענני ראש הפריצים לעשות שלום ולא רצה לשמוע לקולם. ונעשה מלחמה גדולה ביניהם וגברה יד הפריצים וישב כסתיאו לרומי בחרפה (צ"ד).

ג' אלפים תתכ"ד

בשנת כ' למלך אגריפוס היא שנת תתכ"ד שלח נרון קיסר לירושלים פר א' לעולה מעוטר בעטרת זהב גדולה וקרניו מצופים זהב ועליו מכסה בגד ארגמן באבנים יקרות, אך אלעזר ב"ע והפריצים לא רצו לקבלו ויעלו על פקודי הרומיים ויהרגום, וימלט אגריפוס ויגד לנירון קיסר כל אשר קרהו, וישלח הקיסר עמו שנית את שר צבאו כסתיאו בעם עצום ורב ויפלו לפני הפריצים חללים והם ברחו על נפשם וישובו לרומי בחרפה שנית.
(צ"ד)

ג' אלפים תתכ"ה

אחר הדברים האלה שלח נירון קיסר עליהם שר צבאו אספסיינוס ובנו טיטוס,
(כ"כ יוסיפון כמה פעמים כי טיטוס הוא בנו, ובספרי פ' האזינו דנ"ח ד' [בפ' אשר חלב זבחימו יאכלו] כתב בן אשתו של אספסיינוס) והעלו עמם עם [רב] אשר לא יסופר, ואגריפוס היה עם הרומיים, ואז נמשח למשוח מלחמה יוסף בן גוריון הכהן ויך ברומיים מכה רבה וגדולה אשר לא נהיית מאז ברומיים כמותה. עד לאחר ימים הכו הרומיים את כל עמו לפי חרב, ואת יוסף הכהן הנ"ל שלח אספסיינוס אסור בזיקים לרומי, גם את אגריפס ובנו מונבז הוליך אספסיינוס עמו כאשר עלה מירושלים לרומי להתקסר שם באמרו אולי ינטו אחר אחיהם היהודים וימרדו בו. ולימים אחדים הלשינו על אגריפוס לאמר שחשב לבגוד בו וכי שלח לירושלים מכתב על ככה. ויקצוף אספסיינוס עליו וימת אותו ואת מונבז בנו לפי חרב ג' שנים ומחצה קודם החורבן והיא שנת ג"א תתכ"ה. ע"ש.

בשנה ההיא נשא הקיסר אספסיינוס את ראש יוסף הנקרא יוסיפון הנ"ל מבית הכלא ויט אליו חסד ככתוב ביוסיפון פע"ח: אחר הדברים האלה בהיות בירושלים ג' פריצים יוחנן הגלילי, אליעזר בן ענני, ושמעון הפריץ, היה שם חרב איש ברעהו ובאחיו גם בהיכל ה' נעשה ביניהם הרג רב, גם בשעה שהכ"ג מקריב עולות וזבחים, ויתערבו דם הצדיק בדם הרשע והיה הדם בתוך היכל ה' כאגם מים. גם בסיבת הפריצים יצא אש בעיר ותאכל סביב אלף ות' בתי אוצרות שהיו מלאים מזון ומחיה לעת מצור שהיה מחזיק לר' אלף נפשות כ' שנה כאשר שיערו הזקנים ואנשי אמונה שהיו אז בירושלים כולם נשרפו במלחמות הפריצים. (יוסיפון פע"ט ובפ' הנזקין). והיה אז בירושלים דבר חרב רעב שרפה. ובכל זאת לא נכנעו הפריצים והרעו מעללם יותר מבראשונה. שמעון הפריץ הרג ג' בני אמיתי הכהן החסיד לעיני אביהם ואח"ז הרג גם אותו, גם את חנניה כ"ג צוה להרוג ביום ההוא וישליכו את פגרו על פגרי אמיתי ובניו, גם [את] הסופר ארסטיוס הנאמן עם עשרה צדיקים מבני משפחתו וכ"ח חכמים זולתם צוה שמעון הפריץ להרוג בעת ההיא, יוסיפון פפ"ט (צ"ד):

מנחם בן סרוק סופר נאמן בשער ירושלים חבר ספר שרשים והוא פירוש המלות (ש"י) כתב מספר המתים אשר הוציאו מן העיר משער נחל קדרון קט"ו אלפים ותת"ח נפשות שועים ונכבדים מיקירי ירושלים אשר כולם מתו בזמן צרות הפריצים מלבד אשר הוציאו משאר שערי העיר והמושלכים מעל החומות. וישביע טיטוס את ראשי היהודים הבאים אליו להמלט מרעות הפריצים לאמור לו מספר המתים ברעב והמלחמה הנודעים מעת באו לצור על ישראל והיה מספרם שש מאות אלף ואלף ותקע"ה מלבד המתים ברעת הפריצים, ובכל זאת הפריצים הקשו ערפם ולא שמעו אל יוסף הכהן ולא הניחו אנשי העיר לעשות שלום (יוסיפון פצ"א) (צ"ד):

רבי זכריה בן הקצב הכהן ורבי זכריה בן קבוטל הכהן היו סמוך לחורבן (יוחסין):

כ"ג ששמשו בבית שני (ע"ל ג"א של"ז) כתב ש"ק דכ"ו ב' וכ"ז א' היו יותר מש' כהנים, צא מהם מ' ששימש שמעון הצדיק ופ' שנה יוחנן כ"ג וי' שנים יוחנן בן נרבאי וי"א שנים אלעזר בן חרסום מכאן ואילך חשוב שכ"א לא הוציא שנתו. בירושלמי פ"ק דיומא במקדש שני היו כ"ג נוטלין בדמים וי"א שהיו הורגים זה את זה בכשפים שמשו בו פ' כ"ג וי"א פ"א וי"א פ"ב וי"א פ"ג וי"א פ"ד וי"א פ"ה. ובס' שערי ציון שחבר רבי יצחק דלטיס אלו כ"ג ששמשו בבית שני, עזרא יהושע בן יהוצדק. יהויקים אלישיב יהוידע ידוע חנניא, ואז לקחו הכהונה מנשה ואחיו הונא, שמעון ישוע אחיו חנניא בנו יוחנן בנו שמעון יתוב מן הגליל חשמונאי מתתיהו בנו יוחנן בנו שמעון אחיו יהודה אחיו אלעזר אחיו יונתן אחיו יהודה בן שמעון הורקנוס ינאי יששכר איש כפר ברקאי אלכסנדרוס והורקנוס אנטיגנוס אריסטובלוס הורקנוס אחיו בן יוחנן בן חננאל בן מתתיא אלישיב יהוסף עניניה יועזר יוסף בנו יחזקאל ענן יהושע בן גמלא טובלוס בן הורקנוס חננאל בן יונתן אלידעני שמעון הגדול יוסף בנו חנניה ישוע ישמעאל שריה שמנה בני קמחית יונתן היובלוס חנמאל מתתיהו בן פנחס ישמעאל חנמאל המצרי ישמעאל שמעון יוחנן יחזקאל פאבי ישמעאל בנו טבאי יהודה בנו ענני אלעזר בנו פאבי בן פניאל איש שדה אלישע ישמעאל בנו הנהרג ע"י טיטוס ע"כ, ואני לא ידעתי מנין לו. וכמעט כאלה השמות ראיתי בקרוניקי שלהם עכ"ל (שה"ק כ"ו):

ג' אלפים תתכ"ח

חורבן ירושלים עיר הקודש ובית שני ע"י טיטוס הרשע ג"א תתכ"ח ת"כ לבניינו
(רש"י ע"ז ט' א') ועיין מ"ע אמרי בינה פל"ה ופל"ו תכ"ח שנה לבניינו, ובעל התרומות סקל"ה תי"ט או תכ"א. וכ"כ תוס' פ"ק דע"ז (ט' ב') תכ"א חרב. והרלב"ג דניאל ז' וט' ובסופו כתב תל"ז וחצי. ויוסיפון בעשירי מס' מלחמותיו כתב כי שנות בית ב' היו תרל"ט וחצי. ואחד מחכמי הנוצרים העלה מקובץ שנות הבית לסך תקפ"ז (שם פל"ו). ובצ"ד ח"ב שנת תתל"ב שלפי חשבון סופרי זכרונות היה החורבן שנת תתל"ד, וחילוק בין חשבוננו לחשבונם ו' שנים כי חז"ל פ"ק דע"ז אמרו שתחלת מלכות יוונים הוחל ש"פ שנים קודם חורבן בית שני וכאשר תחבר מספר שנות מלכות אלכסנדר הכללי שהוא תמ"ח אל ש"פ יעלה תתכ"ח, אך אם מלכות היוונים לא הוחל עד אחרי מות אלכסנדר כדברי מאור עינים פכ"ד ופ"ל יכלו הש"פ שנים בשנת תתל"ד (ע"ל ג"א תמ"ב).

[2]והבחיי פ' ראה כתב לדברי ר"ת נחרב הבית בשנת ד"א רמ"ט ליצירה, ולפי דעתי אין החשבון מכוון. מספר ההרוגים במלחמות טיטוס הנודעים אשר נקברו ונספדו כתב יוסיפון פצ"ה היו י"א פעמים מאה אלפים לבד ההרוגים אשר לא נודעו והנהרגים במלחמות אלעזר ב"ע. וט"ז אלפים הוליך טיטוס עמו לרומי ולשאר שבויים אין מספר, וצוה טיטוס להמית את יוחנן שר הפריצים במיתה קשה ומשונה, גם [להמית] שמעון הפריץ ביסורים קשים וישליכו נבלתו לכלבים, ושאר הפריצים אשר הרעו לישראל צוה בכל עיר ועיר שהיה חונה בלכתו לרומי להשליכם לאריות עד שכלו כל הפריצים (צ"ד). ועשה"ק ק"ז שבנו ברומי ציון גדול של אבן משכית וציירו בו כלי המקדש ואנשים האסורים למזכרת עולמים מגבורתו של טיטוס וכן עשו בשלוניקו כשעבר שם עם הגולה:

[3]כתב מסעות בנימן ברומי בבית תפלה של סנט שטעפין עומדים עמודי נחושת שעשה שלמה המלך וחקוק על כ"א שלמה ב"ד, ובכל שנה ט' באב מזיעין העמודים כאלו שפכו מים עליהם, ושם מערה שהניח טיטוס כלי בה"מ, ושם הר חלול שם מונחים עשרה הרוגי מלכות וצ"ע כי בגא"י כ' שיש מקומו' בא"י שקצת מעשרה הרוגי מלכות נקברו שם:

רבן שמעון השני בן ר"ג הזקן נשיא ישראל [היה] הראשון מעשרה הרוגי מלכות נהרג בשעת החורבן גם חנניה סגן הכהנים ע"ש ועיין רבי ישמעאל בן אלישע כ"ג. ושאר שבעה הרוגי מלכות קצתם היו לפחות נ"ב שנה אחר החורבן וקצתם אחר נ"ב לחורבן זמן רב, ושגגה יצא מלפני המחבר הסליחה אלה אזכרה שנראה מתוכה כאלו כולם היו בזמן אחד (ע"ל ג"א תת"פ), וכ"כ בחיי פרשת מקץ שלא היו בזמן אחד, ושם אותו קיסר לופינוס, ודברי שר הפנים לר"י כ"ג מאותה גזרה ומה שעתיד לבוא על רומי ושהוחלף לופינוס במקום רחב"ת שנשרף במקומו ע"ש תת"פ, ורצה טיטוס להרוג גם את רבן גמליאל השני בן רבן שמעון בר"ג הזקן שנהרג וריב"ז ברוב בקשתו הצילו מידו. (צ"ד)[4]רבי פפייס ור' יוחנן בן בג בג ובנו ר' אלעזר ראו החורבן. (עיין יוחסין בסה"ד אחר השלמת ענין הכהנים). ר' צדוק ובנו ר"א היו חבירי ריב"ז (וע"ש):

ג' אלפים תתכ"ט

יוסף בן גוריון הנ"ל חבר ספרו אחר החורבן, ואם קצת דבריו בענין טיטוס נראין כסותרין דברי חז"ל בפ' הנזקין מ"מ תדע שהיה איש גדול בחכמה ותבונה צדיק וישר והוא קודם בזמן מחכמי הגמרא כמה מאות שנה וראה הנעשה בימיו ו[הוא] סופר נאמן ע"כ אנשים חכמים וידועים הלמו יחד ספוריו וספורי חז"ל באופן שאין דבריהם סותרין זה לזה (צ"ד):


נירון קיסר מרדו בו ונהרג וזה שנתגייר היה שר צבא הקיסר או ב' קיסריים היו ששמם נירון (עיין בס' צ"ד ח"ב באריכות וע' לעיל ג"א תתי"ו). והיוחסין [בסה"ד אצל ר' מאיר בהגהה שם] כתב רבים תמהו איך אפשר שנירון קיסר יחיה אחר שהרגוהו אותו כו' ואני השבתי להם כי לא אמר בגיטין נירון קיסר רק נירון שר צבאו ואפשר שזה נתגייר, אח"כ ראיתי בספר חיי המלכים שקצתם אמרו שמת נירון קיסר וקצתם אמרו שברח ולא נודע מקומו איו עד שאמר אגוסטון הכומר הגדול שנירון קיסר הפך דתם הרי כל דברי רבותינו אמת וצדק עכ"ל. ובגליון ס' יוחסין מצאתי כתוב וביוסיפון משמע שאש מן השמים שרפהו ונ"ל בגיטין ה"פ שדר עלייהו נירון קיסר ר"ל שנירון קיסר שלח שר צבאו עלייהו ולא כתב שמו עכ"ל.


דע שבדורות התנאים וסדרי קבלתם מהלל הזקן עד רבינו הקדוש יש הפרש:

להרמב"ם

ריב"ז ראב"י. ר' טרפון. ר"ע. ר"מ. ר' יהודה. רבינו הקדוש. (עיי' ר"א בן יעקב ותראה שטעות הוא).

להראב"ד

ריב"ז. ר"ג דיבנה. ר"ע. ר"ש אבי רבי. ורבי.

לספר כריתות

ריב"ז. ר"ש בן הלל. ר"א הגדול. ר"ג הזקן. ר"ע. רשב"ג הנהרג. ר"מ. ר"ג דיבנה. רבי.

לבעל הליכות עולם

ר"ג הזקן. רשב"ג. ריב"ז (ע"ל תשס"ח). ר"א הגדול. ר"ט. ר"ע. ר"מ. רבי.

לבעל היוחסין

ריב"ז. ר"א הגדול. ר"ע. ר"ש. ר"מ. רבינו הקדוש.

לאברבנאל

ר"ש בן הלל. ר"ג הזקן. ר"ש הנהרג. ריב"ז. (ע"ל תשס"ח) ר"ג דיבנה. ר"ש אביו של ‏[5]רבי, רבינו הקדוש.

ואע"פ שכל אחד משנה סדרו תדע שאין ביניהם מחלוקות כלל כי כ"א קורא אחד מגדולי הדור (ועיין כ"א ואחד מ"ש ותראה איזה דרך ישכון [אור] על נכון). וכתבתי מכאן והלאה סדר הרמב"ם בהקדמתו לזרעים מזמן החורבן עד חתימת המשנה (צ"ד). וכשתעיין במקומו של כ"א תראה בקצתן שלא כן הוא:

חבורה ודור ראשון אחר החורבן

ג' אלפים תתל"ג

ריב"ז נעשה נשיא אחר שנהרג רשב"ג ועלה מירושלים ליבנה נפטר ג"א תתל"ג ה' שנים אחר החורבן
(צ"ד). וע"ל ג"א תשי"ב ותשס"ח ועיין ריב"ז.

רבן גמליאל השני נקרא ר"ג דיבנה בן ר"ש הנהרג נכד ר"ג הזקן וזקינו של רבינו הקדוש. בר פלוגתא דר' יהושע היה לנשיא שנת תתל"ג קבל מאביו (צ"ד) מקבל ל"ג (ליוחסין בסה"ד אצל שמואל הקטן). ושה"ק דכ"ז ב' וס"ח א' קבל מריב"ז כמו ג"א תת"מ כמו י"ב שנה אחר החורבן וצ"ע. ובספר כריתות כתב שהיה חבירו של ר"א בן הורקנוס ור"י בן חנניה. וע"ש כי ריב"ז היה רק ב' או ג' שנים נשיא אחר החורבן א"כ נעשה ר"ג זה נשיא שנת תת"ל או תתל"א.

ר' אליעזר הגדול בן הורקנוס הוא סתם ר"א (במשנה) ובגמרא, תלמיד ריב"ז, קבלה ל"ח מסיני לאברבנאל (צ"ד).

רבי יהושע בן חנניה הלוי והוא סתם ר"י במשנה (ובגמרא) תלמיד ר' יוחנן בן זכאי. לרמב"ם מקבל ל"א (יוחסין שם). בימיו רצה ‏[6]יוליאנו קיסר מ"ו ברומי לבנות בה"מ (צ"ד ושה"ק).

ר' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל ור' אלעזר בן ערך תלמידי ריב"ז (צ"ד).

ר' אלעזר בן עזריה כהן נתמנה לראש תחת ר"ג (ע"ש). ר' אליעזר בן יעקב ‏[7][ג"כ היה בדור הזה]. ר' אליעזר הקליר מהתנאים י"א גם הוא [היה] בדור הזה (צ"ד) כתב בס"ס יצירה כבוד אלהים ר"א הקליר יסדו:
ר' יהודה בן בתירה חבירו [של] ריב"ז והאריך ימים הרבה
(ע"ש):

ר' יהודה בן אבא ור' יהודה הכהן מכת ראשון אחר החורבן. (יוחסין בסה"ד סוף החבורה הראשונה אחר החורבן):

ג' אלפים תתל"ד

חורבן הבית לדעת סופרי זכרונות היה ג"א תתל"ד
(ע"ל ג"א תתכ"ח):

דור שני אחר החורבן

ג' אלפים תת"מ

רבי עקיבא בן יוסף
(ע"ל תש"ס) היה לראש אחר מות ר"ג דיבנה שנת ג"א תת"מ (צ"ד) לרמב"ם מקבל ל"ב (עשה"ק דכ"ח ודס"ח א' ר"ע קבל מר"ג ג"א תת"ס כמו נ"ב שנה לחורבן ט"ס יש כאן כי נולד תש"ס והיה לראש תת"מ ונהרג תת"פ שהיה נ"ב לחורבן)

ר' טרפון הכהן ועשיר היה רבו או חבירו של ר"ע (ע"ש), וכתב סמ"ע בהקדמה דור ב' אחר חורבן ר"ט ר"ע ור"א המודעי ור' עמיהוד. ר' ישמעאל חבר ר"ע (ע"ש). ר' חנינא בן אנטיגנוס בזמן ר"ע ור' ישמעאל. ר' יהושע בן קרחה רבו של רבינו הקדוש [ו]האריך ימים. ר' אלעזר (בן) חסמא ור' יוחנן בן גודגדא בזמן ר"ע. יהודה בן תימא גם כן בימי ר"ע (צ"ד).

אונקלוס הגר א' בימי ר"א ור"י (שהיה אז ג"א תתס"ח שה"ק דכ"ח א') ואחד בימי הלל ושמאי (צ"ד ע"ש).
עקילס הגר בימי ר"א ור"י
(ע"ש, ע"ל תתפ"ד).

ג' אלפים תתמ"ב

[בשנה זו] יצא אש מהר אחד גדול ושרף ערים רבים, גם ברומי היה שנה ההיא שריפה ג"י ואח"ז היה דבר כבד מאד שנת ג"א תתמ"ב
(צ"ד ח"ב).

ג' אלפים תתע"ד

[בשנה זו] רעשה וגעשה הארץ בעיר הגדולה אנטוכיה ונפלו כל הבניינים הגדולים ומת ברעש אדם ובהמה רבה שנת ג"א תתע"ד
(צ"ד ח"ב).

ג' אלפים תת"פ

בן כוזיבא הנקרא בר כוכבא שדרש ר"ע עליו נאמר דרך כוכב מיעקב מרד ברומיים ועשה בהם הרג רב וביוונים שבאפריקא כחול הים אשר לא יספר וכן במצרים. גם תושבי אלכסנדריאה הרגו ברומיים יותר מר' אלף. והיהודים בציפרין,
(וביוחסין [מאמר ה' זמן ו'] דקמ"ב ב' כתב בגופרי) הרגו כל הגוים [עד] בלתי השאיר להם שריד כו' ועשה עצמו משיח ור"ע אמר עליו היינו מלכא משיחא.

[8]וכתב רמב"ם סוף [ספר] משפטים כי ר"ע היה נושא כליו של בן כוזיבא. אבל במדרשות לא מצאנו שהיה נושא כליו אלא בעבור שהיה משבט יהודה ועשה מלחמות וגבורה ומצליח חשב שהוא משיח וכיון שראה שלא היה מריח הרשעים [שנאמר והריחו ביראת ה'] נתייאש ממנו (כדאי' בחלק (צ"ג ב') כיון דראו דלא מריח ודאין קטלוהו, אכן במד"ר פ' בלע ה' דף ע"א ע"א ב' אמרו שנהרג ע"י אומות העולם). וזהו שורש גדול בענין משיח נגד הגוים. מעות כוזביות פרש"י פ' הגוזל קמא ממטבע בן כוזיבא והם ירושלמית ורב צמח פי' כוזביות שם מדינה שנ' והיה בכזיב ובמשנה ממצרים עד כזיב יוחסין דלה"ב. ואנשי ביתר משחוהו וכתרוהו למלך עיי' מ"ע פי"ב. ועיי' ירושלמי בתענית ומ' איכה פ' בלע ה' ובב"ר פ' תולדות. ור"א המודעי התפלל שלא יכבוש אדריינוס את ביתר וכותי א' הלשינו לפני בן כוזיבא שרוצה להשלים עם אדריינוס והרגו ויצא ב"ק הוי רועי האליל חרב על זרועו ועל עין ימינו ובאותו יום נכבש ביתר. (ועיי' יוספ' ס"ב פכ"א שיהודים בעיר אלכסנדריאה היו שוכנים כלם יחד בקצה א' מהעיר ונפלו קטטות ביניהם והיוונים תושבים שם בקצה אחר עמד עליהם אלכסנדרי הנגיד שם על שם נירון קיסר רומה וצוה ליהודים שיסוגו אחור ויניחו כלי המלחמה והם מרו דבריו ואז נהפך להם לאויב ובחברת היוונים הרג מיהודים יותר מל' אלף ואח"כ שבו לאיתנם כבראשונה עד אחר החורבן שבא עליהם טריינוס קיסר רומה והרג כולם ועשה חורבן ביתר ואז נגדעה קרן ישראל ותושבי אלכסנדרי' נענשו לפי שעברו על מצוות לא תוסיפו לרדת מצרים. וי"א שהיו משחקי' בכדור (עש"ק ד"ך ב' שזה גלות א' בבית ראשון וז"א עיי' יוחסין י"ד) בשבת והעיד פילון היהודי שהיה מתושבי אלכסנדריה בזמן קאייו הקיסר, שהיה אז שם אלף אלפים בעלי בתים יהודים וזה היה כמו פ' שנה קודם החורבן וכן נ"ב שנה אחר החורבן קם בר כוכבא ולפי שמרד בקיסר אדריאנו קראוהו בן כוזיבא מלשון שקר וכזב ועשה עצמו משיח, ומלכו ג' דורות מהם על ישראל רולמוס בן רופס בן כוזיבא ואדרינוס הקיסר עלה על רומולו ביום ט' באב כ"ב לחורבן הבית וי"א ע"ג לחורבן שהיה ג"א תתק"ב (צ"ל תתק"א) לבריאה לראב"ד והרג מכה רבה בישראל ובתוכם ר"ע וחביריו ... העיר ולא נודע מקומה איה ובמ' איכה ת"ק בתי סופרים היו ב.. ובקטן שבהם היה יותר מש' תינוקות .. ש"ק דכ"ט ב') וע' .. שקיסר טריאנוס שלח שר צבאו בן אחותו אדרינוס ועשה בהם הרג רב אשר לא נשמעה ולא נראתה לא בימי נבוזראדן ולא בימי טיטוס עיי' פר' הנזקין (וישימו דת ברומי שלא יכנס שום יהודי בגפרי יוחסין שם) אף שחורבן ביתר לפחות כ"ב שנה אחר חורבן טיטוס בן אספסיינוס גם ד' קסרים מלכו אחר אספסיינוס קודם שנחרב ביתר מ"מ מצינו שמלכם וקסרים נקראים ע"ש הקיסר הקודם. והנה יש דעות במעשה בן כוזיבא וחורבן ביתר לראב"ד היה בזמן קיסר דימסטאן אחיו של טיטוס נ"ב לחורבן וכוזיבא מת במלכותו ובנו רופס מלך תחתיו ואחריו בן ... שנק' ג"כ ע"ש זקנו כוזיבא ובימיו היה הרג רב בביתר ונמשך מלכות כוזיבא ובניו כ"א שנה ומשחז"ל בס"ע שבן כוזיבא מלך ב' שנים ומחצה ו... י"ל שכוונו על כוזיבא האחרון אך מ"ש שהרג ביתר ומלכות כוזיבא היה ע"ג לחורבן ראה שאין מכוון כו' ע"כ נראה שהיה נ"ב שנים אחר חורבן שנת תת"כ.

עש"ק דק"ח א' שזה הקיסר בנה ירושלים מחדש והגדיל אותה עד שהשים תוך החומות קבורת משיחם וקיסר זה היה הראשון שהגדיל זקנו כי הקודמים גלחו זקניהם.

ר' עקיבה נהרג ג"א תת"כ והוא העיקר בי' הרוגי מלכות עכ"א ר"ע וחביריו.

כתב הראב"ד בפולמוס של אדרינוס מפני כעסו על בן כוזיבא הרגו וג' מהם נהרגו תתכ"ח כנ"ל ואלו הם הראשון רבן שמעון בן גמליאל הזקן, ב' חנניה סגן הכהנים בזמן החורבן, ור' ישמעאל בן אלישע כ"ג נהרג אחר החורבן, הרביעי רבי עקיבה ונהרג בי"כ ע"ש. ה' ר' יהודה בן בבא, ו' ר' חנינא בן תרדיון, ז' ר' חוצפת המתורגמן, ח' ר' ישבב הסופר, ט' רבי אלעזר בן שמוע. ונראה שנהרג זמן רב אחר ר"ע לפי שביום שמת ר"ע נולד רבינו הקדוש ור"א בן שמוע היה רבו של רבי (ובגמרא... הרי ראב"ש נקרא אחרון נגד ר"ע מוכח שהיה זמן רב ביניהם). העשירי י"א שהיה רבי יהודה בן תימא, וי"א ר"א בן דמא. ובנחלת אבות כתב שר"י ב"ת הוא נקרא בן דמא. עיי' יוחסין ד"מ ונ"ב וד"ס וע"ש דל"ה י"א כי רבי חנינא בן חכינאי היה מי' ה"מ וי"א רבי יהודה הנחתום. עיי' י"ר וישב דס"ו סע"ד רבי שמעון רבי ישמאעאל רבי עקיבה רבי חנניה בן תרדיון ור' טרפון ורבי יהודה בן בבא ור' אלעזר בן שמוע ורבי ישבב ור' יהודה הנחתום ורבי חוצפית.

ועיי' ש"ק ד"ל א' ... ועיי' ציוני רשב"ג נגד יוסף וקבלתי כי ר"ע נגד יששכר, לשמעון ר"א בן שמוע, ואולי היה משבטו, לשבט לוי רבי ישמעאל שכך היה משבטו, ליהודה רשב"ג שהיה משבטו, ליששכר רבי חוצפית המתורגמן, לשבט יוסף ר"ע בן יוסף לדן רבי חנינ' בן תרדיון, לזבולן ר"י בן תימ', לנפתלי רבי יהודה בן בבא, לאשר רבי חנינא בן חכינאי.

רבינו הקדוש נולד יום שמת ר"ע.

דור ג' מהתנאים אחר החורבן

רבן שמעון השלישי בן ר"ג השני (נק' ר"ג דיבנה) אביו של ר' יהודה הנשיא, היה לנשיא סביב שנת ג"א תתפ"א, ..

סמ"ע בהקדמתו דור ג' אחר חורבן ר"מ ור' נתן.

ר' מאיר תלמיד ר"ע ונתמנה עם ר"ש הנ"ל לר"י בימי ר"ע והאריך ימים עד שהיה בד' דורות עיי' יוחסין ד"מ ומ"ה וס"ב שהיה בחופת בן רבינו הקדוש. .. עיי' מ"ש בסדר א"ב מהיכא יצא להם שהי' בד' דורות אבל אינו כן...

ר' אליעזר בן שמוע רבו של רבי...

ר' יהודה סתם הוא בר אלעי.

ר' שמעון בן יוחאי ובנו ר"א ור"פ ב"י חתנו או חותנו ...

ר' יוסי דציפורי בר חלפתא הוא סתם ר' יוסי רבו של ר'.

ר' נתן הבבלי חיבר אדר"ן.

ר' אליעזר ב"ר יוסי הגלילי ויוחסין סידר גם אביו ר' יוסי הגלילי בדור זה.

עקילוס הנקרא אצלם אקוילה מן אי פינטו בגלילות יון שהיה כומר ונעשה גר צדק ג"א תתכ"ד וביאור התורה בלשון יון ע"ל ג"א תת"מ צ"ד ח"ב ע"ש.

בטולמיאוס החוזה הגדול חבר אל מגיסטי בתכונה וס' ד' מאמרות וס' מאה דבורים וחכמת המבטים וס' בצורת הארץ ס"ה שנים אחר החורבן וחי פ"ב שנים יוחסין קמ"ג א' שנת ג"א תתכ"ב צ"ד ח"ב.

אנטוניא פי' המרחם יוחסין קמ"ג א'. ובצ"ד ח"ב פי' חסיד. חתן אדריינוס קיסר איש חכם ומבקש שלום ולא יצא למלחמה רק ע"י הכרח גדול ומורגל בפיו לומר מוטב שיחיה א' מעמי משימותו אלף משונאי. ידידו של רבינו הקדוש. מלך ג"א תת"ק בן מ"ז שנה ובימיו נולד נער בב' ראשים ואשה א' הולידה ה' בנים והיה רעב ודבר כבד בכל ארצות ורעשים גדולים ושריפות רבות ושטף מים שנת תתק"ה והשמיד כל מאמיני בדת נוצרי שנת ג"א תתק"ט ותתקט"ו לבלתי השאיר להם שריד ונתגייר כדאי' בירושלמי פ"ק דמגילה ופ' בני העיר, והרחיב מלכותו בלא חרב רק לרוב ענותנותו וחסידותו שמעו בקולו כל המלכים ומת בן ע' שנים ק"ג למלכותו והספידו עליו כל המלכים הקרובים והרחוקים וחבר ספר דינים .. אשר עד היום דנין מפיו עכ"ל. אך צ"ע במ"ש שמלך אנטונינוס ג"א תת"ק דהא אי' בתו' ע"ז ד"י ע"ב דרבי נולד בשעת השמד שלא ימול ומלו את רבי (ואי' בירושלמי ע"כ נקרא רבינו הקדוש שקדשו אביו לשמים ומלו וכ"כ ס' יוחסין) והוגד לקיסר שמלו אותו ושלח להביאו ואשת הקיסר היתה אוהבת לאמו של ר' והחליפתו ונתנה את אנטונינוס לאמו של רבי ואשת הקיסר לקחה את רבי ואשת הקיסר הניקה את רבי ואמו של רבי הניקה את אנטונינוס וכשהביאו לפני הקיסר ראה שהוא ערל ופטרוהו בשלום, וא"כ היה רבי ואנטונינוס בני גילה וביום שמת ר"ע נולד רבי א"כ גם אנטונינוס נולד אז ור"ע נהרג ג"א תת"ף א"כ אנטונינוס שמלך ג"א תת"ק היה אנטונינוס בן כ' שנה ואיך כתב שאנטונינוס היה בן מ"ז שנה נתקסר ופשיטא לדעת דר"ע נהרג ג"א תתק"א ואז נולד רבי ואנטונינ' א"כ איך כתבו שנתקסר ג"א תת"ק שעדיין לא נולד. ר"ע נהרג לדעת י"א ג"א תתק"א.

כתב ספר כריתות דורות המשנה י"ב

א' שמעון הצדיק. ב' אנטיגנוס. ג' יוסי בן יועזר. ד' נתאי הארבלי ויהושע בן פרחי'. ה' יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ו' שמעיה ואבטליון. ז' הלל ושמאי. ח' ריב"ז ושמעון בן הלל. ט' ר"א הגדול. י' ר"ע. י"א ר"מ. וכתב הגאון כי ר"י הנשיא ור' נתן קבלו מר"מ הרי ר"י הנשיא דור י"ב. ובהגה"ה שם איך קבל ר"נ מר"מ שהיה חבירו והיה דעתם שר"נ יהיה נשיא ור"מ חכם בהוריות.

דור ד' מתנאים לאחר החורבן

הסמ"ע בהקדמתו כתב דור ד' אחר חורבן ר' יהודה הנשיא ור"ג ור' שמעון (ר"ל בניו) ורשב"י ור"א בנו. וצ"ע דרשב"י היה רבו דרבי. רבי סתם הוא ר' יהודה הנשיא בן רשב"ג ז' להלל ... ונראה זמן נשיאותו שנת ג"א תתק"י והיה אז רבי בן שלשים (ש"ק דל"ב ב' ובדס"ח א' קיבל מאביו תתק"ך צ"ב לחורבן) ובימיו היו ג' קסרים אנטונינוס ואחריו מרקוס אנטונינוס ואחריו קאמדוס וכולם גזרו שמד על הנוצרים והטו חסד לרבי וכבדוהו ונשאוהו צ"ד. גלינוס היה בימיו יוחסין דק"ס א' וש"ק דק"ח ב'. י"א דרבי זמן נשיאותו ג"א תתק"ך. בימי ב' קסרים מרקוס אנטונינוס ואורעלוס ועדי חתניו לוקחי בנות קיסר אנטונינוס ג"א תתקכ"ח כיאו נתקסרו יחד בחייו והתנהגו באהבה כל ימיהם. בימיהם היו רעשים רבים באיטליא ונפלו אדם ובהמה רבה גם דבר כבד מאד בכל ארצות ארופי עד שערים רבים נעשו שממה גם הארבה עלה ואכלו כל התבואות ואמרו ב' קסרים שכל זה בעבור שנתנו לנוצרים שארית בישראל וצוו להשמידם צ"ד ח"ב. חבור משנה לראב"ד ומת רבי היה ג"א תתקמ"ח.

...

ג' אלפים תתקפ"ה

אלכסנדר קיסר הכ"ה מלך שנת ג"א תתקפ"ה היה אוהב החכמים גומל חסד לעניים מתמיד בלמוד עניו ושפל רוח נגד כל אדם בדברים נעימים ומורגל בפיו לאמר אחד ממאה ישמע לקול המולה וצווי והמאה לקול דברי ריצוי
(צ"ד ח"ב):
  1. ^ בדפוסים הקודמים תתי"ט, וביוחסין ראיתי תרי"ט.
  2. ^ בדפוסים הקודמים נשמט ממקומו ונפסק בינתים בענין אחר:
  3. ^ בדפוסים הקודמים נשמט ממקומו:
  4. ^ בדפוסים הקודמים איננו על מקומו:
  5. ^ בדפוסים הקודמים חסר:
  6. ^ בצ"ד וביוחסין טוריינוס, ובשה"ק יוליאנוס שהיה קיסר מ"ו, אבל לא הזכיר שהוא רצה לבנות את ביהמ"ק:
  7. ^ בדפוסים הקודמים חסר
  8. ^ בדפוסים הקודמים נפרד ממקומו