סדר האצילות בקיצור מופלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה מכיל חומר שהוקלד על פי כתבי יד שנכון לתאריך העלאת התוכן לא נמצאים בדפוס

שחיבר איש טהור הרב האלקי כתם זהב שמו נודע בשערים חסידא ופרישא כמוהר"ר שמשון באקי הקדמון זצוק"לא. תנצב"ה. מ"ץ בק"ק קסאלי יע"א ירבו כמותו בישראל ויורו המורים.

והוא קיצור מספר עץ חיים · שער ג.


הועתק מכתבי יד של הספריה הלאומית
* [מקור הכתב יד: ספריית אנגליה]

שלח האלוף מהר"ר שמשון באקי הקדמון יצ"ו מירושלים תוב"ב ד' כסלו שנת שמ"ה. והוא מקבלת המקובל האלקי החסיד אשכנזי זצוק"ל.

ראשונה הוא הא"ס ית', מקיף כל העולמות וגם מוקף מהם, ומתלבש בתוכם עד סוף עולם האצילות, ואינו נוגע ודבק זולתי באצילות לבד ולא בבי"ע, ולכן משם ולמטה ישתנה מהותם ונקרא בי"ע. אך בבחינת מקיף הוא דבק ונוגע בכל הד' אבי"ע, ותחלה משתלשל ממנו באמצעיתו א"ק, ובבחי' היותו שניות אל הא"ס נק' אדם דבריאה, עם שהוא קודם האצילות.
וזה האדם כולל י"ס, וכלם נק' א"ס בערך עולם האצילות שלמטה ממנו, וזה האדם נרמז בקוצו של יו"ד של ההוי"ה, כי הוא בחינת כתר של כללות העולמות, והא"ס בכח אצילותו בחכמת א"ק הזה, האציל תחתיו עולם האצילות. וז"ס "כולם בחכמה עשית". והבן. והחכמה הזאת נתלבשה במלכות א"ק, וזו המלכות ירדה ונתלבשה בי' ספירותיה תוך י"ס דעולם האצילות, והיה זה לקשר א"ק בעולם האצילות, ועד"ז בכל עולם ועולם כמ"ש, וראש זו המלכות שהם ג' ראשונות שבה נשארה במקומה, והז' תחתונות - גופא דילה, ז' ימי בראשית, נתלבשו בי"ס דאצילות, וזו הבחי' נק' עתיק יומין, שהם ז' ימים העתיקים ממלכות א"ק, והז' תחתונות מתחלקים בי"ס דאצילות, כי הראשונה כלולה מג', ע"ד היכל קה"ק כנודע שכולל ג' ספירות.
וזה העתיק נעשה לנשמה לאריך אנפין, שהוא כתר האצילות, וגם הוא מתפשט בט' ספירות אחרות דאצילות, ואור הא"ס תוך העתיק, והחכמה ובינה דאצילות מלבישים את אריך אנפין הנק' ע"ק, הז' תחתונות שלו לבד, ע"ד הנז' הנק' אבא ואמא, וז"א הוא ו' ספירות, ו' קצוות האצילות, מלביש את אבא ואמא ז' תחתונות שלהם, וכל אלה הוא צורת ו', הם ו"ק, ופ"ו הם (גימ') אל"ה, ובהם מתלבש הבינה הנק' מ"י, ונעשה אלקים, מ"י בר"א אל"ה. ונוק' דז"א היא מל' דאצי', מלבשת את זעיר ז"ת שלו, בסוד נקבה תסובב גבר. ובעת הזיווג חוזרת אלי' פני' בפני', ודי בזה.
הרי כשנעריך בדיעה יתירה, נמצא היות כל קומת המל' שיעור ספי' א' לבד, בערך כללות עולם האצי', וזעיר יהיה ו"ק של כל הכללות, עם שהוא בעצמו י"ס, ואו"א גבוה ממנו, וראש הכתר גבוה מעליהם, האמנם רגלי כלם שוים עד סוף האצי', רגלי עתיק, ורגלי אריך, ורגלי או"א, ורגלי זעיר ורגלי נוקביה, כלם שוים למטה, אך יתפרדו בראשם זה למע' מזה, באופן שיהיו כלם כלבושים, זה מלבוש לזה וזה מלבוש לזה, והעתיק שהיא מל' דא"ק, ובתוכה חכמת הא"ק, בסוד ה' בחכמה יסד ארץ, ובתוכה הא"ס עצמו, כל אלו מתלבשי' תוך האצי'. באופן שאין ניכר מכל א' מהם כ"א בראש, אכן גופותם מתלבשי' א' תוך א' ואינן ניכרות.
והנה כל הי"ס דאצי' נתחלקו לה' פרצופין: כח"ב זו"ן, וכל א' כלול מרמ"ח איברים גמורי', והם בחי' ד' אותיות ההוי"ה, הכוללות עולם האצי' לבדו, ועם קוצו של י' הרי הם ה' פרצופין. אכן בערך ההוי"ה הכוללת כל העולמות כנז', נמצא כי א"ק קוצו של יו"ד והי"ס דאצי', הם יו"ד של ההוי"ה הנרמזת בחכמה, והיא באצי' כנודע. ואחר זה נשלם הא"ס בבחי' הפנימיות הנז', ואז התעבה האור ונעשה שם מסך, ודרך המסך ירדה מל' האצי' ז"ת שבה, והיתה ראש לשועלים, לי"ס דבריאה, וכל זה אחר התעבותם והתלבשותם דרך המסך הנז', וגם בינה דאצי' נתלבש אורה בז"ת דמל' דאצי', וירדה דרך המסך ונתלבשו בי"ס דברי', וזהו סוד בינה מקננת בבריאה.
ומאלו הז"ת דמל' נתהוו לע"י דבריאה, ונתלבשו בא"א דבריאה, וכנז' על סדר הנז' בעולם האצי', וגם הוא ה' פרצופין דבריאה, וכלם בחי' ה' דהוי"ה הכוללת כל העולמות, ואחר זה נפרס מסך ב', וירדה ז"ת דמל' בריאה, ובתוכה מתלבש אור ו"ק דזעיר דבריאה (כלם בחי' ה' דהוי"ה הכוללת כל העולמות), ונתהוו אל בחי' ע"י דיצירה וכו'. וז"ס זעיר מקנן ביצירה. וזה העתי' מתלבש תוך אריך דיצירה, עה"ד הנז' בבריאה. וגם הוא ה' פרצופי' דיצירה, וכלם ו' דהוי"ה הכוללת כל העולמות, ואחר זה ז"ת דמל' דיצירה היא לבדה מתלבשת תוך א"א דעשיה. וגם זה דרך מסך ג' שבין יצירה לעשיה, וז"ס מל' מקננא באופן. ונקרא ע"י, ומתלבשת תוך אריך דעשיה, והכל ע"ד הנז' ביצירה, וגם הם ה' פרצופין, וכלם ה' בחי' ה' תחתונות דהוי"ה, הכוללת כל העולמות.
ואמנם דע כי כל בחי' ה' פרצופי' שבכל עולם דאבי"ע הנז', הנה כל א' כולל רמ"ח איברים ושס"ה גידין, וצריך המעיין לחקור על ניתוח איברים שבכל פרצוף ופרצוף, ואיך יפגשו אבר פרצוף זה, באבר של פרצוף המתלבשת בו, כי אין עמידת כל הפרצופי' בהשואה ובקומה אחת, נמצא כי ראש מל' דעשי' יפגוש בתחתית עקב דע"ק, וכן עזה"ד כל שאר הבחי', לא יכילם (העין כ"א) נגולו כספר שמים, וכפי דבוק זה הצירוף באבר שכנגדו, לפעמי' יפגשו עין בחוטם, ואוזן בעקב, וכיוצא לאין קץ.
וזהו ענין חכמת הצירוף של הכ"ב אלפא ביתות, אל"ף עם כלם וכלם עם אל"ף, והם הם הגורמי' השנויים, שאין לך יום שדומה לחבירו, ואין צדיק דומה לחבירו, ואין בריה דומה לחברתה, וכל הנבראי' צורך גבוה, כי אין יניקת כלם שוה, אך לא תקנת כלם שוה.
והנה אלו הה' פרצופי' של עולם האצי' יתבאר בא"ז נשא, וזה"ס בהבראם בה' בראם. כי כל הנבראי' היו בחי' ה' פרצופי', הן באצי' הן בבי"ע, והם ה' זעירא, כי כלם יצאו מה' זעירא דמל' דא"ק, אחר שנתמעטה באור ז"ת שלה לבד, ואז היתה ראש להם כנז'. והנה הי"ס דאצי', להיותם בחי' לבושי' למל' א"ק, התחיל בהם הסיגים הדינין, ונרמזו באלה המלכי' אשר מלכו, כי כלם בני מלכי' הם, בראשית ברא אלקים, שהיא מל' א"ק הנק' אלקים, ומכחה נבראו שמים וארץ דאצי', ומתחלה לא נתקנו עד שיצא מלך הדר הח', שהוא שם ההוי"ה, היא תולדות היסוד דא"ק, מילה שניתנה בח', והוליד טפת הלובן הנק' חסד, והטיל במ"ן דמל' שבו, היא טיפת אודם, ארץ אדום, וכדין עלמין שהם ז' המלכים, הכוללי' כל הי"ס דאצי', כי הא' כולל ג"ר, ונתבסמו בזווג יסוד ומל' דא"ק.
וזהו ביום עשות ה' אלקים. שיתף רחמי' בדין, ואז נתקן האצי'. גם מל' עצמה דא"ק, שהיא רישא דאצי', שהיא ע"י, נתקנה טפת אודם שלה, היינו ז"ת שלה המתלבשי' בי"ס דאצי', אך עצמות וממשות ז"ת שלה נשארו למע' במקומם, רק ניצוצי אורה הם היורדי' להתלבש באצי', ולכן נק' אנ"י ונק' אי"ן, כי היא מל' א"ק וכתר דאצי', והבן זה. הרי כי העקביי' דא"ק מתלבשי' בי"ס דעשי', כל ספי' כלולה מק' הם אלף יומין דחול, כי שם הקליפות כולם.
וזה"ס בעקבות משיחא שהוא א"ק, חוצפא יסגי. ובהשתלם לזכך ולהתברר אור מעולם העשי' שה"ס יעקב, י' נצוצי אורה הנתוני' בעקב, ואתה תשופינו עקב, אז יהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה כאור ז' הימי' הראשוני' דמל' א"ק הנק' ע"י דאצי'.

.

הדרוש הנז' יספיק ליתן הבנה שורית בכלל לדעת על מה אדני הקבלה האמיתית שנתגלה בזמנינו הוטבעו, ומה שמקשים שאם החכם איש האלקי' הקורדווירו זצוק"ל וכל המקובלי' שחברו ספרי' מזמן רשב"י ואילך צדיקים יסודי עולם, זרעו לריק וילדו לבהלה ח"ו לפי דברינו אלה, שמעתי ששאלו להחכם המקובל האשכנזי ז"ל על זה, והשיב להם שלא דברו אלא בעולם התוהו, וזהו פירושו אלה ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ, ר"ת תה"ו. בהבראם, פי' כשהיה העולם תוהו בזמן מיתת המלכי' כמ"ש בפ' וימת וימת, היתה הבריאה בה' לבד, שהוא דין ולא היה יכול להתקיים, ואח"כ כשבא לתקן העולמים כשמלך מלך הדר הנז', היה באברהם, אבר מה, כי מה שהיה בתחילה בסוד אבר, נעשה עתה מה, פרצוף בגי' אדם, כי ע"י זווג ע"ב ס"ג כשמלך הדר ואשתו, יצא מ"ה ונתחבר עם ב"ן, שהיא ה' אחרונה כנז', וזש"ה ביום עשות ה' אלקים. וזהו ושם אשתו מהטבאל, בגי' מ"ה ב"ן, ולא אאריך בזה, נמצא מה שרמזו המקובלי' הראשוני' לנו דברו אלא בזמן התוהו כנז', קודם הזווג, אבל קבלתינו היא אחרי התיקון והזווג, ונמצא שמה שהיה יותר נעלם מהראשוני' הוא פי' האידרא מנשא והאזינו מהזוהר, היותר מבואר להחכם המקובל איש האלקים מ"ו מהר"ר יוסף מוכרכי הוא פי' האידרא, וכבר עשה וחיבר כמעט כל פירושו ע"כ.



הערה א: ראו תיאור על המחבר בספר "תולדות גדולי ישראל"