סביב הארץ בשמונים יום/פרק כ
בשבע שעות בבקר עמדו רגלי מר פוג, מרת אאודה ופספרטו על יבשת אמריקה, – אם יש יכלת לקרוא ככה את השונית[1] אשר עלו שמה מאניתם. השונית הזאת, אשר בעלות הים יגברו המים וברדתו יחסרו, תקל הרבה טעינת האניות ופריקתם. שם תעמדנה צפופים כל מיני אניות תרן, כל מיני ספינות קטור לכל העמים וכל הלשונות, ואניות הקטור בדיוטות אחדות, השטות על פני נהר סקראמינטו והנהרות הבאים אל קרבו. ושם צבורים וגבובים תבואות המסחר ההולך עד מקסיק, פירו, שילי, בריזיל, וארפה ואסיה, ועד כל איי ים השקט.
ומר פוג, אך עלה עלה היבשה, וישאל מתי יצא הקטור הראשון לניויורק, ויגד לו לאמר בשבע שעות בערב. ויהי עליו לשבת כל היום בעיר האם למחוז קליפורניה. ויצו ויביאו לו עגלה, למרת אאודה ולו, ופספרטו שב אצל מושב העגלון, ויבואו לבית האורחים אינטיר נאטייאונל הוטיל.
ויביט פספרטו מגבה משכנו על עיר הגדולה הזאת לאמריקה ועיניו לא שבעו מראות: חוצות רחבים, בתים נמוכים, עומדים בשורה, כנסיות והיכלים בתבנית הגוטים, דוקים רחבי ידים, אוצרות דומים לארמונות, מהם בניני עץ, ומהם בניני לבנה, בחוצות עגלות בלי מספר, עגלות הולכות על מסלות ברזל, ועל המפסעות[2] המון אדם רב, בני אמריקה וארפה, ובני סין והודו, היושבים בעיר הזאת אשר מספר יושביה יתר ממאתים אלף איש.
פספרטו השתומם למראה עיניו. עוד היו אזניו מלאות ההגדות והספורים אשר היו מספרים בארפה לפני שנים מספר על אדות סן פרנציסקו כי היא עיר מלא בני בליעל, מבעירי בערה, רוצחים, שנאספו מכל קצוי הארץ לנצל את האדמה הזאת מעפרות הזהב אשר לה. "העת היפה" ההיא כבר עבר. מראה סן פרנציסקו היה כמראה עיר מסחר גדולה. המגדל הגבוה של בית פקודות העיר, אשר משם צופים עומדים יום ולילה התנשא מעל להחוצות והרחובות, הנפגשים אחד במשנהו בזויות נצבות, וביניהם מטלות[3] מכסות ירקרק דשא, ושם הלאה עיר סינים כמו הובאה הנה ממלכות השמים בתיבה. ושם אנשים לבושים כתנות אדומות, העומדים נכון ללכת לכל שליחות אשר ישלחם איש, והודים מקשטים בנוצות. אבל רוב האנשים היו לבושים כובעים ובלבוש שחור, כמנהג ארפה, רבי הפעולה והעבודה. וחוצות אחדות היו מעטרים משני עבריהם חנויות ומחסנים נהדרים, מלאים כל טוב הארצות ותבואות כל חרשת המעשה.
ובבוא פספרטו לבית האורחים נדמה לו, כי לא יצא כלל מאנגליה, בדיוטה התחתונה היה "בר" גדול, והוא בית משתה שכר האנגלי, ומצא ימצא כל הבא אל תוכו בשר יבש, מרק מבשל בדגים, מאפה משנה וגבינה. וכל זה ינתן להשותה חנם. שלם ישלם רק בעד השכר, אל פורטו או קסיריס. הדבר הזה נראה לפספרטו ברוח אמריקה לגמרי.
וחדר האכל היה מרוח וטוב, ומר פוג ומרת אאודה ישבו אל השלחן ויתנו להם סעודה בשפע, וכושים שחורים כעורב משרתים אותם.
אחרי הסעודה יצא פיליאס פוג בלוית מרת אאודה מבית האורחים וילך לקונסול אנגליה, לקים את מכתב המסע. פתאם, והנה השוטר פיקס לנגד עיניו. ופיקס התראה כמו משתומם מאד על הפגישה הזאת. כיצד מר פוג והוא עברו את הים באניה אחת ולא ראו איש את רעהו על צהר האניה! על כל פנים שמח מאד על פגשו שנית את הג'נתלמן אשר גמל לו חסד כל כך, ועתה כי עניניו דורשים ממנו לשוב ארפה הנה שמח ישמח מאד אם יוכל לעשות דרכו בצותה אחת את מר פוג.
ויען פוג, כי שמח ישמח גם הוא מאד. ופיקס חפץ לא לגרוע עיניו ממר פוג, ויבקש ממנו הרשיון ללותו בחוצות העיר הנפלאה הזאת ומר פוג הרשה לו בלי פקפוק.
ויתהלכו מרת אאודה ופיליאס פוג ופיקס בחוצות העיר, ויבואו לחוץ מונגומרי, והנה המון אדם רב נקבץ שם על המפסעות ועל רצפת החוץ, ובתוך העגלות מכל מין הסובבים רצוא ושוב בלי הפסק, על מפתן החנויות, בחלונות כל הבתים ועד הגגות, המון גדול בלי מספר. ואנשים ומודעות גדולות עליהם סבבו בתוך ההמון הזה, ודגלים גדולים וקטנים היו מנפנפים ברוח. וקול צעקה מכל פנה:
– יחי קאמורפילד!
– יחי מנדיבואה!
זה היה מיטינג[4], לפחות כן חשב פיקס, ויודיע מחשבתו זאת למר פוג, ויוסיף:
– אולי טוב לנו, אדוני, לא לעמוד בתוך ההמון הגדול הזה. רק קולפות חזקות נוכל לבלוע פה.
ויען מר פיליאס פוג:
– אמנם, ומרתוק[5] גם אם הוא מדיני לא יחדל מהיות מרתוק.
ויחשוב פיקס לחובה לו לגחוך מעט לשמע ההערה המחכמה הזאת. ויבורו להם מקום על שטח מעלה אחת העולה לאחת החוצות נוכח חוץ מונגומרי, ונכחם, מעבר השני מהחוץ, עמדה מכתבה [6] וזרם כל ההמון הזה היה זורם שמה.
ועל מה ולמה היה המיטינג הזה? פיליאס פוג לא ידע מאומה. לפי החמימות הגדולה אשר נראתה בהמון היתה יכלת לחשב כי עסוקים היו בבחירת פקיד גדול בפקודת המלכות, פחה אחת המדינות, או אחד מחברי ועד הממשלה.
פתאם ותנועה חזקה נראתה בתוך ההמון. כל יד נשואה באויר. אגרופים רבים רבים קפוצים בחזק ינשאו וישפולו חליפות. בלי ספק, אופן נאה ועז להגיד דעתם. וההמון נסוג אחור כגלי הים. הדגלים נטלטלו, רגע נעלמו ומשנהו נראו שנית בלוים כסחבות, וגלי ההמון הלכו הלך ורחב ויגיע עד המרצפת שעמדו שם פוג ומרת אאודה. ולמעלה כל ראש התגעש, כמו הים בהכות בו סערה פתאם יתגעש ויתכסה אופי לבן. מספר הכובעים השחורים היה הולך וחסר, ורבם כמו חסר מגבהם הרבה.
ויאמר פיקס: ברור הדבר כי מיטינג הוא. והענין אשר גרם את המיטינג הוא ענין המרגיש כל לב.
מרת אאודה היתה מתרפקת על זרוע מר פוג ותשתאה למראה השאון הזה. ופיקס נגש אל אחד מקרובים אליו לשאל מה סבת כל התלהבות הזאת, והנה התנועה חזקה עוד יותר, קולות "יחי" מתֻבלים בחרפות וקללות רבו פי שנים. נסי הדגלים נהפכו לכלי נשק, כל יד היתה לאגרוף. מרוב העגלות שנעצרו בהליכתן נשפכו קללות נמרצות ומכות אגרוף. נעלים ומוקים[7] רחפו באויר כחצים מקשת, וכדורים ממקלעים, וגם קול אקדח[8] נשמע בתוך השאון.
ופיקס לא חפץ כי "האיש שלו" ינגף או כי ילכד באיזה ענין אשר יעצרהו פה באמריקה, ויאמר: אחשב כי טוב לנו להמלט מפה. אם הענין הוא אדות אנגליה, ואם הכר יכירונו, יודיעונו דבר!
ויען פיליאס פוג: אזרח אנגליה...
אך לא יכול הג'נתלמן לכלות דבריו. מאחוריו נשמעו קולות צורחים נוראים, קול קורא: יחי מנדיבואה! האח! האח! זה היה חבר בוחרים אשר חשו לעזרה.
ויהי מר פוג, מרת אאודה, ופיקס בין שני המחנות, וכבר אחר המועד להמלט לו. נגד זרם העם הזה, מזֻינים בקני עופרת ומפץ, לא היתה יכלת לעמוד. ויהיו פיליאס פוג ופיקס לסתרה על האשה הצעירה, והם נהדפו ונגפו באופן נורא. מר פוג, בקרת רוחו הרגילה, חפץ להגן על עצמו בנשק הטבעי אשר חננה הטבע כל איש אנגלי בקצה ידיו, אך לשוא. גברן, גבוה, בזקן צהוב, כתפיו רחבות, אשר היה כנראה ראש כל החבורה, הניף את אגרופו של בן בטיח אשר לו על מר פוג, והיה יכול לגרום צער הרבה להג'נתלמן, לולא פיקס שמסר נפשו עליו, וימציא את קדקדו להאגרוף. וגבנונית גדולה עלתה מיד תחת לכובע המשי של השוטר, והכובע המסכן, הוא נשבר ונדכא, ופניו לא היו לו עוד.
ויסקור מר פוג על האויב בסקירת בוז. ויקרא: ינקה!
ויען השני: אנגלי!
– נתראה פנים!
– בכל עת שיחפוץ.
– מה שמו?
– פיליאס פוג. ושמו?
– ראש הגדוד, שטמפ פרוקטור.
וגלי ההמון עברו. פיקס מֻגר לארץ, ויקם ובגדיו היו קרועים, אך נפצע לא נפצע הרבה. בגדו העליון נחלק לשנים, ומכנסיו גם הם היו במעמד רע, עד כי כהן לא היה יכול לצאת בהם ידי חובתו לכסות בהם בשר ערוה. על כל פנים, מרת אאודה נחשכה מכל פצע, ופיקס בלבדו נשא וסבל בעד כלם.
ויהי אך יצא יצאו מתוך ההמון, ויאמר פיליאס פוג לפיקס:
– חן חן, אדוני.
ויען פיקס: חלילה! אבל, יבוא נא.
– אנה?
– למוכר בגדים תפורים.
ובאמת, הדבר הזה היה נצרך מאד. בגדי פיליאס פוג ופיקס היו כבלוי סחבות, כמו לו השתתפו במלחמה גדולה בין קאמירפילד ומנדיבואה.
וילכו, וילבשו כמשפט, וישובו לבית האורחים.
ופספרטו המתין שם לאדוניו, והוא היה מזֻין בששה אקדחים. כראותו את פיקס בצותה אחת את מר פוג ויזעפו פניו. ותספר מרת אאודה בקצרה את מאורעות היום, ופני פספרטו נהרו. ברור הדבר, כי פיקס באמת חדל להיות אויב. ולהפך הוא בעל ברית למר פוג, לעזור לו להחיש דרכו. פיקס עומד בדבורו.
ככלות סעודתם, באה עגלה להוליכם לתחנת המסלה. ובעלותם בעגלה אמר מר פוג לפיקס:
– כבודו לא ראה שנית את הקולוניל פרוקטור?
ויען פיקס: לא, אדוני.
ויאמר מר פוג בקרת רוח:
– שוב אשוב לאמריקה, ומצאתיו. לא נאה לאורח אנגלי לתת לאיש להתנהג אתו ככה.
ויגחך פיקס, ולא ענה דבר. אך הקורא רואה, כי מר פוג היה ממין האנגלים ההוא, אשר אינם סובלים את מלחמת השנים בארצם, אך נכונים לצאת לקרב בארץ נכריה בכל עת במקום שיש משום כבוד שם אזרח אנגלי.
ויבואו הנוסעים בשש שעות פחות רבע להתחנה, והקטור היה נכון לצאת.
לפני עלות מר פוג בעגלת הקטור נגש לאחד פקידי המסלה, וישאלהו ויאמר לו:
– ידיד, ההיה היה היום איזה בלבול בסן פרנציסקו?
– זה היה מיטינג, אדוני.
– אבל, אנכי ראיתי התלהבות לא קטנה בהמון בחוצות.
– זה היה מיטינג פשוט בדבר בחירה אחת.
– בחירת מפקד הצבא, בודאי?
– לא אדוני, בחירת שופט.
מר פוג, בשמעו התשובה הזאת, עלה בעגלה והקטור הפליג בכל כחו.
- ^ בגמרא, איזו היא שונית? כל מקום שהים עולה בזעפו.
- ^ צדי החוצות העשויות להולכי ברגל.
- ^ מטולה, משרש טול, טַיל, מקום שמטַילים שם, מין גנים לטיול.
- ^ בלשון אנגלית, מועד אספת עם בחוץ.
- ^ מכת אגרוף חזקה.
- ^ שלחן הכתיבה והדברים הנצרכים לזה.
- ^ מוקים, נעלים החופים את השוקים. בתלמוד.
- ^ אקדח, הוא קנה לירות בו, פיסתול בלעז.