סבא אליהו/חלק ב/פרק ח
התכריכין שלי יהיו של פשתן לא חיוורין ולא אוכמין כדא"ל ר' ינאי לבניו בגמ' פ' כל היד דף כ', ור' יוחנן בירושלמי ובב"ר פ' ק' בלי תערובת מין אחר, וכן המשיחות וכל המצטרך יהיו של פשתן. והגם שכתב המ"י בפשת אמת פכ"ה שמעטפין המת בטלית של צמר לבן, דכתיב לבושיה כתלג חיור עי"ש. ועיין בתיקונים סוף תיקון ס"ט דף קי"ז. מ"מ יש פנים מכריעים להיפך, ובמציעא פ' האומנים פירש"י גולי כסף כלי פשתן, וראיתי בצוואה קטנה של החסיד הרב בנימין כ"ץ ז"ל לתמיד מובהק של הרמ"ז ז"ל שצוה שילבישוהו דוקא טלית של פשתן ולא זולת ולא יהיב טעמא. אבל הוא דבר פשוט וברור שבא בארוכה בס' חסד לאברהם מעיין ד' נהר נ"ב, אחר שכתב בשם ס' כ"י סוד לבישת בגדי פשתן ותועלתו לחיים ולמתים לגדולים ולקטני', הוסיף וז"ל ודע שסגולת בגדי פשתן הנ"ל דווקא שלובשם לבדם בלא מין אחר עמו. אבל אם נתערב מין אחר עמו אפי' חוט אחד פוסל עכ"ל. ומשום שסגולתו בין לחיים בין למתים כמ"ש בפ' אלו מציאות דף כ"ט, מי שהניח לו אביו מעות וכו' ילבש כלי פשתן. פירש"י ללמדנו בא שלא ירגיל אדם בכך מוקמינן בגמ' דמיירי דוקא בכיתנא רומיתא משום דדמיו יקרים וממהרים לכלות כמ"ש דבפשתן דעלמא הלואי שירגיל בו, ותדע שהרי בירושלמי דסנהדרין פ"ב, ר' יודא נשיאה נפק בחלוקא דכיתנא וא"ל ר"י חזור ולבוש חלוקא דעמרא, משום מלך ביופיו וגו' וכתב שם מהר"ש יפה לפי שהצמר משובח יותר עי"ש. ובפ"ק דסוטה אמרי' ויעש ה' אלקי' לאדם ולאשתו כתנות עור, דבר שהעור נהנה ממנו. פירש"י פשתן ע"כ. כי לעור צריך פשתן. והרב קרבן שבת סי' ד' פ"ו כתב שהציציות שהיו בסדינים של ר"י בן אלעאי היו של פשתן כדעת התוס', דאל"כ לא היה פועל לו לבישת בגדי פשתן אחרי שהיה מעורב בהם מין אחר ע"כ. והיינו לע"ד דאמרינן שהיה דומה למלאך ה' צבאות, שכן כתב הרמ"ז בפי' הזהר פ' צו דף כ"ו ע"ב בהגה"ה על לשון הזהר אלין לבושין מיחדין לקדושה כד יחידאי מיחדא לקדושה ז"ל, שהוא מיוחד לקדושה, ואפשר שלכן המלאכים ברדתם למטה לבושים בדים עכ"ל. וצדק כל אמרי פיו, שכן כתיב האיש לבוש הבדים, וכן איתא בפ' עשרה יוחסין דף ע"ב, אר"ל הראני ת"ח שבבבל וכו' דומים למלאכי השרת. ופירש"י לבושי' לבנים ועטופים כמה"ש, דכתיב והאיש לבוש הבדים, ובסוף פ"ב דנדרים פירש"י מצויינים שעטופים בציצית ודלא כפי' הרא"ש שפירש שהם פרושים וקדושים משאר המוני עם כמלאכי השרת, ואמרינן בפ"ב דזבחים דף ח', האי כיתנא בד הוא שעולה מן הקרקע בד בבד. פירש"י קנה יחדי מכל גזעים ואין שנים עולים מגזע א' ע"כ. ורומז על הקדושה הנבדלת ולאומה ישראלית מופרת מכל אומה, הן עם לבדד ישכון וה' בדד ינחנו, ושמו בד ג"כ מוכיח עליו שלא יהא מעורב בו מין אחר שפירושו יחידי, ואיתא בזהר קדושי' דף פ"ז דגבי תרומת הדשן נאמר ולבש הכהן מדו בד וגו' אמאי איקרי בד יחידאי דקפיד שיהיו בתרומת הדשן כל ד' בגדים של בד, ואפי' האבנט דבשאר עבודות אתי מכלאים מהטעם דאתמר בציצית, עיין הרמ"ז שם, ויוסף בן גוריון בקדמוניות שעשה לרומיים בפ"ה מ"ג הובא ממהר"י אברבנאל ז"ל במלכים א' ה' בתשובת שאלה הששית כתב כי שש רומז אל הארץ, ומלבוש הכהן שהיה של שש רומז אל כללות הארץ, למה שהפשתן צומח בה יעו"ש. וקרא כתיב כי האדם עץ השדה. וכתיב ותטמנם בפשתי העץ. שהפשתן נקרא עץ כדאי' במס' שבת ובמס' ברכות. וכתיב ותטמנם כי בפשתי העץ שם חביון עוז מכל המזיקים כידוע ליודעי'. ונק' ג"כ פרי האדמה, וקרבן מלא קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן ס"ת פשתן, הרמ"ז פ' תצוה דף קפ"א ע"ב, וכמה הפליא בסוד הפשתן ובסגולתו הר"ב חסד לאברהם במקום הנ"ל, וכתב שהוא נגד על כישוף ורוח רעה, ודוקא בלא מין אחר עמו, ושלכן פרעה היה מלובש כולו בגדי פשתן שלא יהיו שולטים בו כישופי חרטומיו, וסוברים אותו אלוק שלא ידעו סגולת הבגדים, ויוסף השיג זה הסוד ברוח הקדש ולבש פשתן, ופרעה שם רביד הזהב על צוארו לבטל סגולתו, ויוסף כשהלך לביתו הפשיטו ע"כ. וכבר ידוע שהפשתן של מצרים יפה ומשובח כמ"ש הראב"ע בפירושו על התורה, וכ"כ הרד"ק והלב"ג במלכים א' י' בפסוק ומקוה סוחרי המלך, שי"מ מענין תקות חוט השני שחוט פשתן משובח בארץ מצרים, כמ"ש שש ברקמה במצרים חשובות אטון מצרים. ונ"ל דמכל הני טעמי אמר בלעם שישראל מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה עשה להם קלעים וכו' וימכרו להם כלי פשתן וכו' כדאי' בפ' חלק דף ק"ו, והיינו לסגולתם ולהיות דומים למלאכים כר"י בן אלעאי, ולעמוד מנגד לכישופים שלו ושל בלק, דבלק חכים הוה בחרשין יתיר מבלעם, כמ"ש הזהר דף ר"י ודייק לישנא שאמר שישראל מתאוים לכלי פשתן, שוהא לבגולות הנז', ואתה תקחם באופן זה מצד אחר כשיבואו לקנות שתמשיכם לזנות. וכן אני מוצא בירושלמי פ' ד' מיתות דזכה ר"י בן חנניה למוקמא לר' יודן בן בתירה בזרע כיתן דאייתו ליה וביטל הכישופים יע"ש כל המאורע, ונ"ל דמהך טעמא שמעון בן שטח היה עוסק במלאכת פשתן כדאמרינן בירושלמי פ' אלו מציאות, שמעון בן שטח הוה עסיק בהדר כיתנא שכיון שהיה נצרך למלאכה תפס אומנות נקיה היותר מסוגלת אליו לכישופים שלא יהיו שולטים בו, ולשלוט הוא בהם שאף הוא ביטל ותלה פ' נשים באשקלון, והיינו טעמא דבנדרים סוף פ' השותפים בההוא דהוה שמיט כיפי דכיתנא ואסרינהו אבוהי לנכסיה עליה, פירש"י בלישנא בתרא שהיה משמט עצמו מד"תף והיה עוסק באניצי פשתן דאי לאו משום שהי' משמט מד"ת לגמרי על שהיה עוסק באניצי פשתן אינו כלום, דגם ר"ש בן שטח הוה עסיק בכיתנא ושבח היה לו כדכתיבנא. ובפ"ד דתענית אמרי' לתת לכם אחרית ותקוה. אלו דקלים וכלי פשתן. ואפשר דלכוונה זו מפרש תלמודא בפ"א דברכות דף י"א, שהסדין שהציעה השונמית לאלישע היה של פשתן דוקא. ז"ל הרב של"א בד' קמ"ה וז"ל, התכריכים יעשה מבגד פשתן, ולא כאותן הנוהגי' בפשתן ביותן וביוקר וע"ש. וגם הרב מדבר קדמון בשם חס"ל. וכתב המ"י ח"ב פ"י דזרע פשתן אשר ימצא בבית אשר שם מת, לא יצמח כזרע פשתן אחר. והיוצא מן המחובר שבתכריכין לא יהיה שום מין אחר זולתי פשתן לבדו, והטלית גם הוא יהיה של פשתן וכן תעשו.