נתיב חיים/אורח חיים/תקיט
(ט"ז ס"ק ה) ובגמרא מדמי בהדיא קוטם וכו'. נ"ב לק"מ כי הרא"ש בפ' חבית סי' ו' דאף לרבנן במסקנא מוקמי' לה להאי דחביות במוסרקי. וא"כ אף כשמתכווין לעשות פה אינו חייב חטאת מ"ה שובר לכתחילה בסייף וה"ה אבוס בהמה נמי לא יוכל לבוא לידי חטאת בכלי מ"ה מותר אפי' לכתחילה ולא גזרינן משום קיסם לחצות בו שניו דא"כ מוסתקי נמי נגזור אטו חבית שלם אלא לא גזרי' אטו הא. והא דפריך בתחילה וקשין לא מ"ש מחבי' דס"ד דהמקשן דבחבית שלימה איירי ומ"מ לא גזרינן לא מתכוין אטו מתכוין אם כן קשין נמי אבל לבתר דאוקמי' במוסתקי שפיר גזרי' אינו מתכוין אטו מתכוין ובקיס' כשקיס' בכלי לחצות בו שניו חייב חטאת גזרי' אף באינו מתכוין. ובאבוס בהמה בקשין לקטום בסכין אסור לכתחלה. וברכין לחוד הוא דמותר אפי' לכתחילה דכיון דאפילו במתכוון לא יכול לבוא לידי חיוב חטאת כיון דאוכלי בהמה הם. זהו שדקדק הרא"ש וקטם להריח א' קשין וא' רכין ולא שנא מהא דתנן שובר וכו' הכי הל"ל א' רכין וא' קשין אלא ה"ק א' קשין ביד וא' רכין בסכין דרכין דומין ממש לחבית מוסתקי דאיירי בכלי: