נתיב חיים/אורח חיים/תקב
(מ"א ס"ק ט) ולי צ"ע דאדרבה וכו'. נ"ב הא דלא מקשה על הרא"ש. משום דפי' לקמן בסי' תרל"ב דכוונ' הרא"ש דוודאי אמרי' לבוד אף להחמיר דחשוב כאילו שניהם סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרי' לבוד להחמיר שיהיה מעורב סתום בסכך פסול ע"ש וקשה לי טובא דמקוד' לזה מסתפק הרא"ש אם יש סכך פסול ב' טפחים מזה ומזה ואויר פחות מג' מפסיק אם מצטרף הסכך פסול או לא וקשה ספיקתו פשיטא דמצטרפין דאמרי' לבוד אלא ע"כ דס"ל להרא"ש והטור דאפילו להיות שניהם סמוכים זה לזה על ידי לבוד לא אמרינן לבוד להחמיר אבל נראה ליישב קושית מ"מ דמש"ה לא דחי תלמודא דשאני התם דלא אמרי' לבוד להחמיר משום דאכתי הוי ש"מ מסיפא דהתם לא אמרינן לבוד באמצע לקולא דהתני התם מקצת טומא' דבבית ומקצתה לנגד ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אמאי נימא לבוד ועל מה שעליו יהיה טהור נגד הטומאה לכך דחי שאני טומאה ועוד נראה דודאי מן הצד אמרי' לבוד אפילו לחומרא רק באמצע פסק הרא"ש דלא אמרינן לבוד לחומרא דהא דאמרינן לבוד באמצע היינו מטעם דאמרינן הלכתא כרבינא לקולא משא"כ אם הלבוד לחומרא הלכתא כרב אחא שהוא לקולא בכה"ג ודרך מקר' מצאתי כן בסמ"ע סי' ש"ן ע"ש. וכל זה לדידן אבל למ"ד דס"ל דאמרינן לבוד באמצע לדידיה אמרינן לבוד בין לקולא בין לחומרא ומ"ד דלא אמרינן לבוד נמי לא מחלק בין לקולא בין לחומרא ומש"ה דחי תלמודא שאני טומאה דהילכתא גמירי לה. ובזה נסתלקה קושית מ"א מהא דמוכח בעירובין ד' ט' לגבי לחיים באנו לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דאמרי' לבוד לחומרא לרשב"ג היינו בלבוד מן הצד. ומזה מוכח כדברי ב"י כשמגיע השולחן סמוך לארץ ושלא כדין השיג עליו הד"מ דמן הצד מוכח דאמרינן לבוד אפילו לחומרא ובזה נסתלקה תלונת שו"ת חכם צבי סימן נ"ט וז"ל ולא משום שאני חושש למ"ש הרמ"א סימן שע"א בי"ד דלא אמרינן לבוד להחמי' דבמחילת כת"ר אישתמיט' תלמוד ערוך בעירובין דף כ"ה הרחיק מן הכותל פחות פחות מג' לא הועיל ופרש"י דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה הרי דאמרינן לבוד אפי' להחמיר ע"ש. ואני או' מ"ט שבק הך דעירובין דף ט' גבי לחיים ולא מותיב מיני' משום די"ל כמ"ש דמן הצד אמרינן לבוד אפילו להחמיר אך באמצע לא אמרינן. א"כ בהך דעושין פסין נמי כיון דהוי מן הצד אמרינן לבוד אפי' להחמיר וק"ל: