נתיב חיים/אורח חיים/שפא
(ט"ז ס"ק א') וקשה מ"ש מסי' שע"א נ"ב אישתמיטתיה ברייתא ערוכה דף ע' זה הכלל כל שמותר למקצת שבת הותר לכל השבת וכל שנאסר למקצת נאסר לכל השבת חוץ ממבטל רשות וקאי נמי ארישא דלא אמרינן כיון שהותרה הותרה במבטל רשות דכשם שאין שייך בו למימר כיון שנאס' למקצת שבת נאסר לכל השבת לא אמרינן כיון שהותרה הותרה ולפי מה דאסיק אין מתורת ביטול רשות ויורש בכלל. היינו נמי לענין ביטול רשות אף שביטל המורש רשותו אחר שמת פקע ביטולו אוסר היורש עד שיבטל ולא אמרינן כיון שהותרה הותרה וכמו כן אם המורש לא ביטל אח"כ היורש יש לו כח לבטל רשותו ולא אמרינן כיון שנאס' וכו' ואפשר ליתן טעם דלא אמרינן הותרה הותרה אלא בדבר שהותרה ע"י עירוב ע"י מעשה אבל לא במקום אחר:
(מ"א ס"ק ז') ודבריהם תמוהים נ"ב כבר תי' הלבוש כיון שעדיין אסו' לו להוציא מחדרו לביתו לא הוי כמחזיק ברשותו ומה תאמר הלא גם אם ביטל רשות חצירו וביתו נמי יהא מותר להוציא מבית חבירו לחצ' דהא עדיין יש היכר שאין מוציא ומכניס מביתו לחצר או מחצירו לביתו אין תי' באשה שמחזיק ברשות חוזר החצר לאיסורו בשביל שלא עירב משא"כ גבי בית אם ביטל ביטלו והחזיק ברשותו מי מוחה לטלטל מחדא לחדא. א"נ טילטול בית היכר טפי דמצוי יותר טלטול זה מטלטול חצר לבית או מבית לחצר: