נתיב חיים/אורח חיים/שכג
(ט"ז סק"ב) וא"כ תימא רבה על רמ"א. נ"ב ואני אבוא אחריו למלאות דבריו דאי כדברי הרמ"א מאי הא קשיא להו לתו' פירש"י פשיטא דאסור ואמאי פליג רשב"א הא תנינן לעיל במתני' אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא יזכירו לו שם מדה התם איירי בשאין מדתו ידוע וכאן מדתו ידוע ומש"ה פליג הרשב"א וכמו שהביא המ"א חילוק זה בשם ד"מ וע"ק אמאי צריך תוס' להגיה בת"ק סכום מנין ה"ל להגיה גי' רש"י סכום מדה ודוקא סכום מדה אסור אבל שם מדה כיון דמקחו ידוע מותר להזכיר. אלא ש"מ דראב"י לא מחלק בכך אלא לענין שם דמים ולא בשם מדה. עם כל זאת ראוי להחמיר שלא להזכיר בשבת וי"ט שם מדה אלא מלא לי כלי זה אבל מה שהשיג הט"ז בזה דה"ל לתוס' להניח גי' רש"י שם מדה וכפי סבר' ראב"י אין בו השגה כלל דהא לשיטתו כפי הגהת מהד"מ איכא למימר דלא ס"ל תוס' הך סברת ראב"י אפי' לעניו שם דמים אבל מאן דאית ליה הך סברא אית לן למימר נמי לענין מדה אבל לשיטת מהרש"א ס"ל לתוס' סברת ראב"ד מוכח שפיר דלא ס"ל לתוספות הך דינא דהרמ"א ודוק:
(ט"ז סק"ה) תמהתי ע"ז דהא. נ"ב ולק"מ די"ט ושבת חד גזיר' היא כמ"ש תוס' ד"ה י"ט וכו' ביצה דף י"ח מאי אית לך למימר דלא נגזור בור בחצירו אטו בור בר"ה ע"ז מייתי הרא"ש ראיה אלימתא הלא כמו כן מצינו בלולב ושופר ולא נאמר דבשבת חייב בתקיעת שופר כשיש לו שופר בביתו או לולב אע"כ דגזרי' אטו ר"ה: