נתיב חיים/אורח חיים/רנד
(ברמ"א סעיף א'.) ויש מחמירין ואוסרין. נ"ב אף ע"ג דלענין טוח בטיט יש קולא. מ"מ דבצלי דאנן קיימי' ביה הוא מחמיר ומה שהקשה ט"ז ע"ש לק"מ דלפי מה שפסק רמ"א בסי' רנ"ג דכמב"ד מותר לשהות א"כ השתא אין לו לרב לכתוב אלא לחומרא ולא לקולא דאפי' לטעם חירוך ג"כ מותר כשהגיע למב"ד ודו"ק:
(במג"א ס"ק ג') משמע דאם הוא בקדירה ובשיל ולא בשיל לא מהני טוח בטיט דהא לא יתקשה ועיין בהג"ה וס"ה בהג"ה וססי' רנ"ד כצ"ל:
(במג"א ס"ק י"א.) דיש מתירין לכתחיל'. נ"ב היינו הפוסקים כרב אשי דברחא ולא שריק שרי:
(ס"ק י"ב) וכ"כ באגודה דחבושין חיין כצ"ל:
(ס"ק כ"ב) הקשה בספר. נ"ב ועיין בר"ן שאומר שרדיית הפת לא אסרו חכמים משום שבות אלא משום עובדא דחול הוא מ"ה איכא למימר לא העמידו דבריהם ועיין לקמן במ"א סי' ש"ו ס"ק י"ז ע"ש: