נתיב חיים/אורח חיים/קעח
(במ"א ס"ק ג') ול"נ כפשטה דאתא כו'. נ"ב וק' א"כ אמאי לא אשמעינן הך רבותא בברייתא דעקירה דאתי' כר"י ולאשמועינן כחא דהיתרא דאפילו בדברים שאינן טעונין ברכה במקום מהני הניח מקצת חבירים ומרן הגאון הביא ראיה מברייתא דיומא דף ל' שהביאו תוס' דיבר עם חבירו והפליג נוטל ומפ' תוספות ד"ה דמברך המוציא וק' הא התם איירי בהניח מקצת חבירי' כדקתני מחזיר טפיח על האורחים א"כ אמאי נוטל ידיו ומברך דהא בהניח מקצת חבירים לכ"ע א"צ לברך אלא ע"כ איירי התם בדברים שאינן טעונין ברכה במקומן כדאוקי רב חסדא בלשתות ולא מהנו הניח מקצת עכ"ל בספר אשל אברהם ולא אוכל להבין דאל"כ אמאי תני בברייתא מחזיר טפיח על האורחין ולא תני מחזיר טפיח על המסובין אלא להכי דייק התנא ונקט אורחים שבאו אח"כ ובתחלה אכל לבד ואם היו מסובין אחרים עמו לא צריך נט"י ולא ברכה בתחלה כיון דהניח שם מקצת חבירים ואדרבא לפי זה יש ראיה דמהני הניח אפי' בדברים שאין טעונין ברכה במקומן דהא ר"ח מוקי הברייתא בישבו לשתות:
(מ"א ס"ק ז') וכ"מ בגמ' דקאמר כו' נ"ב דבריו תמוהין היכי הוי הניח מקצת כיון דלא קבעו האורחים במסיבה דאלת"ה מה יענה לשיטת הרמב"ם דחשיב יין מדברים הטעונים ברכה במקומן ומהני הניח אפילו כשאוכלים במקום אחר ולי נראה לקיים דבריו ולא מטעמיה דכל שאתה פוטרו מלברך משום הניח אינו כ"א אחר שחזרו למקומן וכן הוא להדיא ברש"י וברמב"ם בדברים הטעונין ברכה במקומן פירוש והולך למקום אחר לסעוד. ע"ד קביעות הראשונה הלך לברך ברכה א' על שתיהן לקיבעא קמא הדר כלו' ע"ד סעודה הראשונה אוכל עכשיו לסיים סעודתו משמע פי' קובע גמר סעודה במקום אחר ובהניח מקצת פי' אין צריך לברך ברכה שלאחריה הואיל ועתידין לחזור ומן הסברא הוא כיון דמטעם הניח צריך לחזור למקום קביעת החבירים ודוק: