נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ג

<< · נתיבות עולם · נתיב הצדקה · ג · >>

בפר"ק דבתרא (ט', ב') אמר רבי אליעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאלו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה ואלו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף ופליגא דרבי יצחק דאמר רבי יצחק אף כופה חימה אינו כופה שנאמר ושוחד בחיק חימה עזה אע"פ ששוחד בחיק חימה עזה. יש לך להבין דברים אלו מאוד במעלת הצדקה שהיא בסתר עד שאין מושלים בו כחות החיצונות אשר הם מתנגדים לאדם. כי האדם הוא מורכב מגוף ונפש, ואלו שניהם אי אפשר שיהיו בלא חסרון, ולכך אי אפשר שלא יהיה מתנגד לאדם מצד הגוף ומצד הנשמה. המתנגד לגוף הוא האף, והחימה הוא מתנגד לנפש, שנקרא חימה על שם כח האש שהוא חם והוא מתנגד לנפש שהוא אש גם כן, והדבר הזה ידוע לנבונים מאוד, ומשה שהיה עכ"פ מגוף ונפש היה ירא מן אלו שתי כחות וכדכתיב כי יגורתי מפני האף והחימה, אבל הצדקה בסתר מצד שהוא בסתר הוא נבדל מן אלו כחות עד שאי אפשר שיהיו שולטים בו. ולפיכך אמר הנותן צדקה בסתר הוא יותר ממשה שהיה ירא מן אלו שתי כחות, אבל מדריגת צדקה בסתר אין כחות אלו שהם אף וחמה שולטים לשם. ויש לך להבין בחכמה מאוד ענין אלו שתי כחות שהם האף והחמה והנותן צדקה בסתר כופה את האף ואת החמה. וקאמר דפליג אדרבי יצחק שאמר שאינו כופה רק אף אבל חימה אינו כופה כי כח האף אינו כמו החימה, והדבר הזה ידוע בסתרי החכמה שנקרא חימה ובשביל היו"ד והה"א שבחימה יש לו כח עליון מן הש"י ולפיכך אי אפשר שיכפה את החימה אף כי הוא מתן בסתר, וכל אלו הדברים ידועים בחכמה עמוקה. ועוד כי האף הוא מצד הימין ושם כח הצדקה שולט ולכך הצדקה כופה את האף שנאמר צדק מלאה ימינך וכמו שהתבאר בפי' הפרקים, כי הצדקה הוא בימינו של הקב"ה אבל החימה אינו כופה כי שם אין כח הצדקה שולט גם כן. ויש לפרש כי אף נקרא כאשר יבאו יסורין על האדם במנהגו של עולם מן השם ית', וחימה כאשר באים עליו פגעים במדת הדין בכח, וכשהוא נותן צדקה בסתר הוא כופה את שניהם, ור' יצחק סבר שאין כופה אלא לאף שהוא בהנהגת העולם, אבל החימה שהוא שלא כמנהגו של עולם דבר זה בא בכח גדול ולכך אין כופה זה כי הוא מן הש"י, כמו שכתוב בחימה שתי אותיות השם כי יש בו היו"ד והה"א, והדבר זה אינו כופה, ואין להאריך כאשר תבין דברים אלו. והתוספות בפ"ק דבתרא (שם) הקשו דמשמע מכאן דאף יותר חלש מחימה שהרי חימה אינו כופה, ואלו בפ"ד דנדרים אמר בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו וקאמר שם וי"א דהרגו לחימה אם כן אף יותר קשה. אבל תירוץ זה כי בודאי הכל לפי הענין, כי לא תליא בכח גדול כלל כי משה כחו היה עומד נגד חימה ולא כנגד כח אף, כי נקרא חימה כי יש בו כח אש והוא מדת הדין ומשה איש האלקים עומד כנגדו, ואלו הצדקה כופה האף כמו שאמרנו, ומה קשיא דודאי תמצא דברים שעומדים כנגד זה ואינו עומדים כנגד אחר ותמצא דבר אחר בהפך זה שעומד כנגד זה ואינו עומד כנגד אחר והכל לפי מה שהוא הענין:

ועוד אמרו שם אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב לא יועיל אוצרות רשע וצדקה תציל ממות ב' צדקות הללו למה אחת שמצלת מדינה של גיהנם ואחת שמצלת ממיתה משונה איזה היא שמצלת מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה יום עברה היום ההוא ואיזה היא שמצלת ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה נותנה ואינו יודע למי נותנה לאפוקי מדמר עוקבא נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה לאפוקי מדרבי אבא ואלא היכי ליעבד ליתבה לארנקי של צדקה. דע כי ראוי הוא שתציל הצדקה מן הגיהנם וממיתה משונה, וזה כי נתינת הצדקה משפיע החיים אל העני עד שיש לו החיים כמו שאמרנו כמה פעמים, ומאחר שהוא משפיע החיים לזולתו ראוי שיבא לו החיים, וכך אמרינן לקמן אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל וכו'. ומ"מ חלוק יש שאין הצדקה המצלת ממיתה משונה והצדקה המצלת מדינה של גיהנם שוים, כי כל צדקה היא מצלת מדינה של גיהנם אבל אין כל צדקה מצלת ממיתה משונה רק הצדקה שהיא בסתר, שכיון שהוא נותן צדקה בסתר יש לו דבקות גמור בו יתב' במדריגה שהוא בסתר עליון ואז נאמר עליו יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. כי כל צדקה של סתר הוא חיים של סתר והצדקה שמצלת ממיתה משונה עד שלא ישלטו בו הפגעים, זהו כשנותן צדקה ואינו יודע למי נותנה והנוטל אינו יודע ממי נוטל וזהו צדקה של סתר ויש לו חיים של סתר. ודוקא להציל ממיתה משונה צריך שתהיה צדקה בסתר שהצדקה שהוא סתר אין הפגעים שהם כחות חיצונות שולטים בו, אבל הגיהנם כל צדקה מצלת מדינה של גיהנם, כי הצדקה היא חיים כמו שהתבאר ואלו הגיהנם הוא המיתה הגמורה לכך הצדקה מצלת אותו מזה. ויש להבין את זה:

עוד שם הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם ה' קשה ברזל מחתכו ברזל קשה אש מפעפע אותו אש קשה מים מכבים אותו מים קשה עבים סובלים אותו עבים קשים רוח מפזרתן רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו פחד קשה יין מפיגו יין קשה שינה מפיגו ומיתה קשה מכולם וצדקה מצלת מן המיתה שנא' וצדקה תציל ממות, דע כי זכר כאן עשרה דברים והצדקה הוא העשירי וכל עשירי הוא קודש אל הש"י, כי כל התשעה הם דברים טבעיים אבל הצדקה מצוה קדושה אל הש"י. ולפיכך הצדקה מבטלת המיתה שהמיתה היא מצד עולם הטבעי והצדקה היא מעשה אלקי קודש, לכך מנה עשרה דברים קשים והצדקה היא עשירי שהוא קודש אל הש"י ולכך מבטלת המיתה שהיא מצד עולם הטבע, וזה בא לפרש במאמר הזה שהצדקה שהיא מצוה אלקית קשה ומבטל המיתה שהיא מצד עולם הטבעי:

עוד שם תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה אחת ועמדה לפניו בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטים תנא הוסיפו לו על שנותיו כ"ב שנים. יש לך להבין מאוד אלו דברים שהחיה בנימין הצדיק אשה ושבעה בניה שהם כנגד העולם שנברא בז' ימי בראשית, דכתיב (משלי, ט) חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, שהפסוק נאמר על העולם הזה שיש בו נבראים שנבראו בשבעה ימי בראשית שהיה זוכה לקיים דבר שהוא כנגד כל העולם. ואמר כי הוסיפו לו כ"ב שנים נגד התורה שנתנה בכ"ב אותיות, ובתורה נברא העולם, ודבר זה תבין בבינה ובחכמה, וזה שאמר שהוסיפו לו כ"ב שנים. ועוד יש לך לדעת כי הצדקה הוא החיים כמו שהתבאר והחיים מגיעים עד התורה כי היא ג"כ חיים, והתורה יסודה כ"ב אותיות ולכך הוסיפו לו כ"ב שנים והבן זה:

ובפר"ק דגיטין (דף ז.) דרש ר' עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב אסי כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וגו' אם ראה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה וכל שכן כשהם מרובים מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז מנכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גיהנם משל לשתי רחלות עוברות במים אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה גזוזה עברה שאינה גזוזה לא עברה ועניתך לא אענך עוד ועניתך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות. כבר התבאר למעלה דבר זה, כי כאשר האדם משפיע לאחרים אז ג"כ הש"י משפיע אליו, ולפיכך אמר אם רואה האדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה להשפיע לאחרים ואז יקבל גם כן הוא השפעה מן הש"י, ומכל שכן אם הם מרובים והשפיע לו הש"י עושר שיש לו להשפיע לאחרים ג"כ, ואל"כ יאבד העושר ההוא בענין רע לגמרי כמו שנתבאר, כי העושר שהוא תוספת עומד להנטל אם אינו משפיע לאחר, ואמר כל מי שגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה נצול מדינה של גיהנם משל לשתי רחלות וכו'. ופירוש דבר זה כי הצמר הוא תוספת על הבהמה ואינו נחשב מגוף הבהמה, ומפני כך דבר זה נקרא משא על הבהמה עד שעל ידי משא הצמר שהוא דבר מת אינו יכול לעבור המים ונטבע, וכך מי שיש לו עושר ואינו משפיע לאחרים דבר זה הוא תוספת נחשב והוא דבר מת שהוא נושא. רק המשפיע מהונו ועושה ממנו צדקה ונותן חיות לעני בזה נחשב האדם כאלו אין בו דבר תוספת מת והכל נכנס בגדר החיות, ולכך אינו יורד לגיהנם כאשר כל אשר שייך אליו הכל בגדר חיות אף ממון שלו כי ממנו משפיע לעני חיותו. אבל כאשר אין משפיע ממנו צדקה, אז האדם (אשר) הוא דבק בעושר שהוא דבר מת כי העושר דבר מת הוא, ולכך יורד לגיהנם למטה מצד שהוא דבק בדבר מת שאין בו חיות הוא העושר ויורד לגיהנם אשר שם המיתה והבן הדברים האלו:

עוד שם בפ"ו דכתובות (דף סז:) ההוא דאתא לקמיה דרבא ואמר ליה במה אתה סועד אמר ליה בתרנגולת פטומה ויין ישן אמר ליה ולא חיישית לדוחקא דציבורא אמר ליה אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתניא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שלכ"א ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו ע"כ. ר"ל כמו שהש"י ברא כל אדם ואדם בפני עצמו, כך אי אפשר לומר שלא יתן לכל אחד פרנסתו שא"כ היה האדם בריאה חסירה, ולפיכך מה שנותן לעני הוא משל הקב"ה אחר שאי אפשר לומר שלא יתן לכל אחד פרנסתו:

ובפ"ק דבתרא (י', א') תניא ר' מאיר אומר יש לו פתחון פה לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמר כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם וזו שאלה כו'. ומה שהשיב לו להנצל מדינה של גיהנם ולא השיב להנצל ממיתה, כי המיתה כבר נגזר על האדם אם אלף שנים יחיה סוף סוף ימות, אבל דבר זה מה שמצלת מדינה של גיהנם הוא תקנה שלא ישלוט הגיהנם באדם כדלעיל. ומפני כי השואל היה סובר כי אין עניות בלא חטא, ומפני כך שאל כיון שהעניות הוא בשביל חטא א"כ אין לפרנס העניים כמו שהוא יתב' אין רוצה לפרנס אותם בשביל חטא. אבל ר' עקיבא סבר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא ולפיכך יש עניות בלא חטא. ואפי' אם היה העניות בשביל חטא כך גזר הקב"ה עליו שלא יהיה מתפרנס מן הש"י אבל יתפרנס מן האדם בשר ודם, ודומה לו החולה אע"ג שנגזר עליו מן הש"י שיחלה מ"מ מצוה לרפאותו, ולפיכך המפרנס את העני עושה רצון המקום, ודבר זה מבואר: