נתיבות עולם/נתיב הענוה/ה
בפרק הישן (סוכה דף כט:) בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון. על כובשי שכר שכיר ועל עושקי שכר שכיר ועל שפורקים עול מצואריהם ונותנים על חבריהם וגסות רוח נגד כולם. הברייתא בא לבאר הנמשך מן המדה המגונה הזאת, ואמר בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון וכל אלו חטאים תלוים בעושר והעושר גורם. וזה כי העשירים אוהבים העושר יותר מן אנשים אחרים, ולפיכך הם כובשי שכר שכיר ועושקי שכר שכיר אע"ג שהפועל טרח בו, כיון שלא הוציא ממון על זה קשה על העשיר להוציא ממון מידו. וכן פורקים עול מעצמם ונותנים על חבריהם כי אומרים כי זה ראוי לישא בעול כמותו והכל בשביל אהבת העושר, ובשביל כך ראוי שירד ממון שלהם לטמיון. וגסות רוח כנגד כולם וזה כי העושר מביא גסות רוח כדכתיב (דברים, ח) השמר לך וגו' בתים טובים תבנה וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך וגו', כי הגאוה והגסות רוח העושר הוא הגורם, והרי העני כשמו שהוא נכנע לגמרי מלשון לענות מפני. ועל זה אמר גסות רוח כנגד כולם, כי כובשי שכר שכיר אע"ג שדרך העשירים להיות אוהב ממון אין אלו ג' דברים תמידים בעצמם, אבל הגאוה היא תמידית לכך הוא שקול כנגד כל החטאים לכך ראוי שירד עושרו לטמיון ואז יהיה נכנע. ועוד אמרו סימן לגסות רוח עניות, אע"ג דמוקי ליה בעניות של תורה מ"מ מוכח שם דגם עניות במשמע והכל הוא טעם אחד כמו שיתבאר עוד. ויש עוד באלו ד' דברים כי מה שאמר כי נכסים שלהם יורדים לטמיון לשון טמיון הוא הפסד והעדר וכאשר הוא מפסיד ממון חבירו דבר זה בג' פנים, האחד כאשר לוקח מחבירו, והשני שאינו לוקח מחבירו רק שאינו נותן מה שראוי לתת, הג' ממוצע בין שניהם כי כאשר פורק עול ממנו ואינו נותן מה שראוי לתת צריך חבירו שיתן. ואין זה עושק לגמרי שהרי לא בא דבר לידו ואינו כובש לגמרי שהרי לא היה חייב לו. והבן זה כי אלו ג' דברים הם כל מיני עולה שעושה לחבירו בממון שראוי שירד ממון שלו לטמיון ג"כ. וגסות רוח כנגד כולם דבר זה ידוע מענין גסות רוח שהוא הולך תמיד להעדר והפסד לגמרי אף בעצמו ומכ"ש שנכסיו יורדים לטמיון, וזהו שהוא שקול כנגד הכל שהוא בממון, שהרי אפי' בעצמו מתמעט ומכ"ש בממון שלו שהולך לאבוד, והרי אמרו סימן לגסות רוח עניות כמו שהתבאר ואין להאריך במדה הזאת. ויש עוד דבר שהוא מופלג ברע יותר מכל הדברי' אשר התבארו והוא פרנס מתגאה על הצבור בחנם:
בפרק קמא דחגיגה (דף ה.) על ג' דברים הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל מי שא"א לו לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם ע"כ. מה שאמר הקב"ה בוכה ואין שייך בכיה אצל הש"י הוא מבואר במקום אחר ומאמר זה נתבאר למעלה בנתיב התורה באריכות ע"ש ואין לכפול אותו כי שם מבואר. ואף כי לגודל חטא הזה של פרנס המתגאה על הצבור, ובפרט בדור הזה היה ראוי לכפול הדברים עד אלף פעמים. ואל יחשוב האדם כי כאשר נתן הש"י אליו גדולה שהגדולה נתן לו שיהא מתרומם ומתגדל על אשר נתן לו הגדולה, לכך אמרו בפרק כהן משוח (הוריות דף י.) תנו רבנן אשר נשיא יחטא פרט לחולה משום דחולה אידחי מנשיאותו אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית מכלל דעד השתא עבד הוא אין כי האי דרבן גמליאל ורבי יהושע הוו קא אזלי בספינה בהדי רבן גמליאל הוי פיתא בהדי רבי יהושע הוי נמי סולתא שלם פיתא דרבן גמליאל סמך אסולתא דרבי יהושע אמר ליה מי הוי ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאייתית נמי סולתא אמר ליה כוכב אחד יש שעולה לשבעים שנה ומטעה את הספנים אמרתי שמא יעלה ויטעה אותנו אמר ליה וכל כך יש בידך ואתה יורד לספינה אמר ליה עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש ביבשה רבי יוחנן בן גודגדא ור"א בן חסמא שיודעין לשער כל טיפין שבים ואין להם לאכול ובגד ללבוש נתן עיניו להושיבן בראש כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו וחזר ושלח להם ובאו א"ל כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם שנא' וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה ע"כ. מאמר הזה בא להודיע כי אף אם הש"י נותן שררה לאדם לא יחשוב בלבו שהוא שררה אליו ולא יתגדל באותו שררה ובאותו כבוד כי אין זה רק עבדות אליו. ופי' מה שאמר כוכב יש שעולה לע' שנה שמטעה את הספנים, הוא פי' לע' שנה מושל כוכב אחד וממנו הטעות לספנים כמו שתמצא כוכב מושל על דבר זה ויש על דבר זה ויש על דבר אחר, וכך יש כוכב ששולט לע' שנה דהיינו כל ע' שנה מגיע למקום מיוחד מן המזלות וכאשר יגיע לשם כחו להטעות הספנים, ויראה כי הוא כוכב שבתאי והוא ממונה על זה והוא סובב גלגל המזלות לע' שנה. ואמר לו כל כך יש בידך ואתה יורד לספינה כלומר שלא היה לך לירד לספינה שמא יטעה הכוכב אותנו ויראה כי אותו שנה היה מגיע אותו כוכב למקום ההוא ושם ממשלתו, על זה השיב לו עד שאתה מתמה עלי וכו' כלומר כי צריך אני למזונות בשביל שאין לי להתפרנס, ואל תתמה אם כל כך אני צריך עד שצריך אני לעשות זה אף שכוכב זה ידעתי שהוא במקום שהוא מטעה הספנים ואיך אני יורד לספינה, תמה עצמך על אלו שנים שהם חכמים עד שיוכלו לשער כל טפה שבים ואין להם לאכול וכו'. ומה שאמר כי הנשיא והמלך עבד לעם כי הנשיא אף המלך תכלית מלכותו לצורך העם, וא"כ משועבד הוא לעם שכל אשר תכליתו בשביל דבר הוא טפל אצלו ומשועבד אליו, ולפיכך אין זה נקרא מלכות כי היה נחשב מלכות אם היה תכלית המלכות בשביל עצמו, אבל כיון שהמלכות לצורך העם המלך טפל אל העם משועבד אליו כמו כל דבר שהוא טפל אצל אחד, והעבד תכליתו אל האדון, ולפיכך העבד משועבד אל האדון טפל אליו וכך המלך שכל מלכותו בשביל העם ולא לצורך עצמו נקרא עבד. ומביא ראיה דכתיב וישב בבית החפשית מכלל דעד השתא לא חפשי היה. ודבר זה ענין מופלג מאוד כי לא נקרא חפשי רק המצורע, כי שאר אדם שהוא בתוך הכלל כל אחד משועבד לחבירו, משל למה הדבר דומה הלב הוא המלך על כל האברים משלח הפרנסה והחיות לכל האברים ובשביל כך הלב משרת כל האברים ביחד, ושאר איברים גם כן זה מקבל מזה עד שכל אחד משועבד לחבירו, וכך העם בכללו משועבד זה לזה לסייע זה לזה עד שעל כל א' מן העם יש עבדות והמלך משועבד אל הכל. אבל המצורע שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו שהוא נבדל מן הכלל שהרי כתיב בדד ישב וזה נקרא שהוא חפשי כאשר הוא אינו תוך הכלל שאז לא שייך לומר עליו שיש עליו שעבוד כלל. וזה מבואר: