נתיבות עולם/נתיב הלשון/יא
הלשון הרע בשתי פנים, האחד כאשר מוציא לשון הרע בפרהסיא, והשני כאשר הוא עושה בסתר. ובכל אחד יש צד קל וצד חמור, וזה שהמדבר בגלוי על האחד יש לו גנאי יותר כאשר מדבר עליו בגלוי לפני הכל, ויש בו צד קל כאשר מדבר לפני הכל, בודאי הדבר מגיע אל אשר נאמר עליו ויכול הוא לסלק מאתו לברר כי שקר נאמר עליו ומזה הצד הוא קל. השני לשון הרע שהוא בסתר והוא ג"כ יש בו צד קל וצד חמור, כי כאשר מדבר עליו בסתר אין הדבר מגיע לאשר נאמר עליו ואין יכול להסיר ממנו הדבה שנא' עליו, ויש בו צד קל כי כאשר הוא בסתר אינו כ"כ גנאי. ולפיכך אמרו במס' זבחים (דף פח:) א"ר ענני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין וכו' מעיל מכפר על לשון הרע מנין א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול וכו' איני והא א"ר יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו כפרה בקרבנות ומצינו כפרה במקום אחר ואלו הן ש"ד ולשון הרע ש"ד מעגלה ערופה ולשון הרע מקטורת דתני ר' חנניא מנין לקטורת שמכפרת שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ותני דבי ר' ישמעאל על מה קטורת מכפר על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי קשיא ש"ד אש"ד קשיא לשון הרע אלשון הרע ש"ד אש"ד לא קשיא הא דידיע מאן קטליה הא דלא ידיע מאן קטליה אי ידיע מן קטליה בר קטלא הוא במזיד ולא אתרו ביה ולשון אלשון הרע לא קשיא הא בצינעה הא בפרהסיא. ופי' ענין זה כי החטאים לאדם הם נחשבים ג"כ מלבוש לאדם שהאדם מתלבש בחטאים והם נקראים בגדים צואים, ודבר זה תמצא בכמה מקומות שהחטאים הם נקראים מלבוש, והמצות והמדות הטובות גם כן הם מלבוש לאדם והם מלבוש כבוד לאדם. וכאשר הכהן גדול לובש בגדי קדושה אשר דבר זה הוא סלוק מלבוש החטאים, ובפרט כאשר החטאים הם הפך זה, כי כאשר האדם מתלבש בחטא הזה שמשמיע לשונו בלשון הרע ובזה מתלבש האדם בבגדים הפחותים האלו, וכאשר הכ"ג שהוא כ"ג לכלל ישראל מתלבש במלבוש הקודש שיש בו השמעת קול של קדושה דבר זה הוא כפרת ישראל על לשון הרע, וכן שאר המלבושים הם כפרה על ישראל וסלוק החטא מישראל בדבר שהוא שייך לאותו מלבוש כמו שמפרש שם, ולכך המעיל שהיו בו הפעמונים שהוא השמעת קול של קדושה הוא הסרת הבגדים הצואים של לשון הרע. ונראה לומר כי לכך היה המעיל הזה שהיה בו הפעמונים היו בתוכו רמונים ג"כ כדכתיב (שמות, כח) פעמון זהב ורמון והרמון לא היה לו פה רק הרמון כמו ביצה שהיא סתומה ואין לה פה, ללמוד האדם דרך הש"י כי האדם ימעט בדבור ויהיה פיו סתום מלבד שיהיה לו השתיקה במילי דעלמא כמו שיתבאר בנתיב השתיקה שאחר כך, ולכך היה בו רמונים והיה לו השמעת קול לצורך קדושה, שודאי כאשר הדבור הוא לקדושה בדבר זה אל ישתוק רק יפתח פיו, ולפיכך היו במעיל הזה הפעמונים כדכתיב (שם) ונשמע קולו בבואו אל הקודש, ובמדה זאת יתלבש האדם. אבל לשון הרע שהיא בצנעה על זה מכפר הקטורת שהיא בצנעה שהרי היה הקטורת לפני ולפנים, ומפני כי הוא מכוון שיהיה הלשון הרע זה בצנעה, בודאי ג"כ הוא מכוון שלא להוציא לשון הרע בגלוי, והוא מדבר בנסתר ברמז בלבד והוא נקרא אבק לשון הרע, ולכך הקטורת ביום הכפורים היה דקה מן הדקה שהי' חוזר ונותן אותו למכתשת שיהיה דקה מן הדקה. ולכך היה כפרה זאת דווקא ביום הכפורים, כי בשאר ימים אין להביא כפרה זאת, שהרי אמרו ז"ל (בבא בתרא דף קסד:) כי אין אדם נצול מחטא אבק לשון הרע וכמו שהתבאר למעלה ענין זה, ומאחר שהאדם מוכן אל חטא הזה ואין נצול מזה א"כ לא שייך כפרה זאת כל השנה, רק ביום הכפורים שהאדם נחשב כמו מלאך ומצד הזה שיש הסרה לחטא הזה שהוא אבק לשון הרע אבל לא מצד שהוא אדם, כי מצד שהוא אדם אין הסרה לחטא הזה:
ועוד נראה לומר כי הלשון הזה יש בו שני דברים ההסתר והגלוי, ההסתר הוא מה שהלשון הוא תוך הפה וכמו שהתבאר למעלה ענין הלשון שראוי שיהיה תוך הפה בנסתר, לא כמו שאר איברים שהם מגולים, ויש ג"כ בלשון הגלוי ביותר מן שאר האיברים, שהרי הדבור יוצא מן הפה, ומדבר במי שאינו כאן, והוא כאן וקטל אחר ברומי, הרי שיש לו הגלוי יותר מכל, ולכך כאשר הוא עושה בסתר נמשך אחר מדת הלשון שהוא בסתר מצד אחד, וכן כאשר הוא עושה בגלוי נמשך כפי מה שהוא מדת הלשון, ולכך יש לכל אחד כפרה בפני עצמו, ויש בזה עוד דברים עמוקים. עוד אמרו (סוטה דף יב.) על המדה המגונה הזאת ארבעה אינם רואים פני שכינה כמו שהתבאר בנתיב התוכחה ובנתיב הלצנות ע"ש: