נתיבות עולם/נתיב הלשון/ח
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא (ערכין דף טו:) כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתנו אתנו מי אדון לנו. דבר זה צריך פירוש וביאור דמה ענין זה שיהיה כופר בעיקר. אבל יש לך לדעת, כי התולדה מורה על האב כי כאשר יש תולדה בודאי יש לה אב שהוליד אותה ולפיכך התולדה מורה על האב. אבל בעל לשון הרע יש בו דבר זה שהוא יוצא מן המציאות, וכבר התבאר לפני זה וגם התבאר אצל ד' כתות אינם רואות פני שכינה בנתיב התוכחות ע"כ, וכאלו אין כאן בריאה כאשר הוא בעל לשון הרע כי הדבר שיש לו הבריאה צריך שיהיה בו הטוב אבל בעל לשון הרע כולו רע. ולפיכך מי שיש לו לשון הרע כאלו כופר בעיקר, כאשר הרע אין ראוי שיבא מן הפועל כלל, ודבר זה ברור כי כל הנבראים מודים בעיקר, אבל זה שהוא רע אין ההעדר מפעולת פועל שאמר עליו שיש לו פועל ולכך בעל לשון הרע שהוא רע כופר בעיקר לגמרי. ואף כי העין נקרא ג"כ רע והלב ג"כ רע נקרא מכל מקום אין זה רע גמור כמו הלשון שהוא צורת האדם כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך כאשר יש בו לשון הרע אין זה רע במקצת רק בכל האדם וכמו שנתבאר למעלה, ולפיכך כאילו אין לו בריאה לגמרי ונחשב שהוא כופר בעיקר. כי התולדה מורה על העיקר, וכאשר אין התולדה דבר נחשב כי אין הרע נחשב לכלום לכך אין כאן עיקר, אבל שאר איברים שהם רעים בשביל כך אין האדם כולו רע ולא שייך לומר בזה שהוא כאלו כופר בעיקר. אבל עיקר הפירוש הנראה שאמר דהוה כאלו כופר בעיקר, וזה כי האדם צריך שיהיה תחת העלה ובזה הוא מודה בעלה, ואם האדם גובר בדבר שהוא צורתו כמו הלשון שהוא צורת האדם כמו שהתבאר כמה פעמים כי הלשון הוא צורת האדם, ולפיכך הכתוב אומר ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, כלומר כי בעל הלשון מגביר לשונו שהוא עצם האדם ובזה שהוא מגביר עצמו הוא אומר מי אדון לנו והבן זה מאוד:
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא (שם) כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה, אמר ר"ל מ"ד זאת תהיה תורת המצורע זו היא תורתו של מוציא ש"ר. דע כי הנגעים ראוים לבא על מי שהוא נבדל מן המציאות, כמו שאמרה תורה אצל המצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, כי כך ראוי אל אשר הנגע בו להיות יוצא מן המחנה. ואמר שאין ראוי לזה רק בעל לשון הרע, כי כבר התבאר למעלה כי המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר, ובארנו כי הטעם כי בעל לשון הרע נבדל מן כל הנמצאים אשר הם מעידים על העיקר כמו שהתבאר למעלה, וגם אצל מה שאמרו כי ראוי בעל לשון הרע להשליכו לכלבים, ולפיכך ראוי שיבוא נגעים עליו כי בעל נגע נבדל מהכל, ולפיכך מאמר זה אחר מאמר שבעל לשון הרע כאלו כופר בעיקר:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן על שבעה דברים נגעים באים על לשה"ר ועל ש"ד ועל שבועת שוא על גילוי עריות ועל גסי רוח ועל גזל ועל צרות העין, על לשון הרע דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית כו', על ש"ד דכתיב לא יכרת מבית יואב זב ומצורע, על שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך, על גילוי עריות דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו, על גסי הרוח דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלקיו והצרעת זרחה במצחו, ועל הגזל דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית ותנא הוא כנס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו, ועל צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית והגיד אל הכהן לאמור כנגע נראה לי בבית ותנא דבי רבי ישמעאל מי שמיחד ביתו לו ע"כ. דע כי הנגעים הם דבר שיוצא מן הסדר של המציאות, כי אין ראוי שיהיה באדם נגעים שהוא דבר זה, ולכן אמרה תורה על המצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו שאינו בכלל שאר הבריות כאשר הוא דבר זה ואינו ראוי שיהיה משותף לבריות. ולכך כל מי שהוא יוצא מן הראוי ומן הסדר ראוי שיבאו עליו נגעים שהם חוץ לסדר, כמו הגזל הוא כנס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו, כי הגוזל את אחר פושט ידו בקנין שאין ראוי לו והוא זר אליו, ובזה ראוי שיהיה נבדל מן הנמצאים ולפיכך משפט שלו נגעים באים עליו שהוא ג"כ דבר זר יוצא מן הסדר. וכן מה שאמרו בשביל צרות עין שהוא מיחד ביתו אליו, הטעם כיון שנבדל לעצמו הרי מיחד ביתו אליו, הוא הנבדל מן הנמצאים כאשר לוקח עצמו לצד אחד ולפיכך נגעים באים עליו ויהיה חוץ למחנה מושבו. ולכך הם מספר ז' כי היוצאים לצד ונבדלים מן הכלל ראוי שיהיו ז', כי יש יציאה לד' צדדים וגם מצד המעלה ומצד המטה ועוד היציאה מן האמצעי עד שהם שבעה, ובכל אחד שייך יציאה מן הסדר הראוי כאשר הוא יוצא מצד הימין וכן כאשר יוצא מצד שמאל וכן בכולם עד שהם ז', וכבר בארנו דבר זה גם כן בפרק בעשרה, לכן על שבעה דברים נגעים באים. ומיוחד לזה לשון הרע שהוא יוצא מן הסדר הראוי ולפיכך נגעים שהוא דבר זר באים עליו. וכל הדברים האלו הם דברי חכמה מאוד ובפרט מה שזכר מתחלה לשון הרע שהוא יותר ראשון כמו שהתבאר למעלה, כי נקרא לשון הרע ובזה יוצא מן כל הנמצאים שבהם הטוב וזה הוא רע לגמרי, ולכך נבדל מן כל הנמצאים וראוי שיבא עליו נגעים המבדילים את האדם מן הנמצאים. ואח"כ זכר ש"ד ואח"כ זכר שבועת שוא, כי ש"ד אין ספק כי הוא נבדל מן הנמצאים שהרי הוא שופך דם האדם ומבטל מציאות הנמצאים, וכן שבועת שוא אשר בשמו נבראו כל הנמצאים, ומי שנשבע לשוא הוא נבדל מן כל הנמצאים, ולכך בחטא הזה כאשר היה נשבע היו אומרים סורו מעל האנשים האלה, כי בעל שבועת שוא הוא נבדל מהכל, ועוד הרי כל העולם נזדעזע בשעה שאמר לא תשא אם כן מי שנשבע לשקר הוא נבדל מכלל העולם. ועוד כי כמו שהוא יוצא מן מה שנשבע כך נגזר עליו הצרעת שיצא מן מחנה ישראל ולא יהיה תוך המחנה. ועוד שנים שהם גילוי עריות וגסות רוח, כי העריות הם נקראים חוק בכל מקום ובעל ג"ע יוצא מן החוק ומן הסדר, ולכך נגעים באים עליו כאשר יוצא מן הסדר, ועוד שנים שהם גזל וצרות עין כמו שהתבאר למעלה. וכלל אלו שבעה דברים שזכרו כאן המבין דבר חכמה, ידוע כי כל אחד מהם הוא מצד מיוחד ולפיכך ראוי שיבא עליו הצרעת שנבדל ויוצא מן הכלל לצד מיוחד. ואין לפרש יותר, רק בזה יהיה לך פתח של חכמה להבין הדברים אשר נרמזו פה על בעל לשון הרע, שהוא נבדל מן המציאות לגמרי, עד שראוי שיבאו עליו נגעים המבדילים את האדם מן המציאות לגמרי עד שהוא לעצמו וכמו שהתבאר למעלה לכך ראוי להשליכו לכלבים, ויתבאר עוד בסמוך:
אמר רבי יהושע בן לוי (שם ט"ז, ב') מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי צפרים לטהרתו אמר הקב"ה הוא עשה מעשה פטיט לפיכך יביא קרבן פטיט. והא דאמר שהבדיל בין איש לאשתו ובין איש לחבירו, ר"ל שכל לשון הרע הוא מבדיל ומרחיק את אשר אמר עליו לשון הרע, ואין ענין לשון הרע רק להרחיקו מן הבריות מפני שאמר עליו דברי גנות עד שהבריות מרחקין אותו, ולפיכך כל ענין לשון הרע אפילו איכא נורא בי פלניא שגם זה מבדיל האדם מן הבריות, ודבר זה פעולת לשון הרע ששולח לשונו באחד לגנות אותו ולדחות אותו מן הנמצאים, ולפיכך הוא נדחה ג"כ מן הנמצאים. כי זהו ענין מצורע שהוא נחלק מן הכלל, ולא כן שאר יסורין אשר אינו נבדל האדם בשביל היסורין מן כלל הנמצאים, אבל המצורע הוא שנדחה מן הנמצאים, מפני כי חטא בעל לשון הרע שבא להרחיק את האדם ולפיכך הוא מתרחק. וכל ענין זה שפועל בעל לשון הרע ההרחקה שהוא מרחיק הבריות, ולכך בעל לשון הרע עצמו נכרת ונקצץ גם כן וכדכתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. וכבר התבאר זה למעלה כי בשביל כך ראוי להשליכו לכלבים, ולפיכך הנחש ובעל לשון הרע שוים יחד וכדכתיב אם ישך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון, ואין דבר נבדל יותר מן הנמצאים כמו הנחש וכן ראוי אל בעל לשון הרע, ואין להאריך: