נתיבות עולם/נתיב גמילות חסדים/ב

<< · נתיבות עולם · נתיב גמילות חסדים · ב · >>

בפ"ק דע"ז (דף יז.) תנו רבנן כשנתפס ר"א בן פרטא ור' חנינא בן תרדיון למינות אמר לו ר"א בן פרטא לר' חנינא בן תרדיון אשריך רבי חנינא שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים אמר לו רבי חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד וכדרב הונא דאר"ה כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת וללא כהן מורה וללא תורה מאי וללא אלקי אמת א"ר הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה ע"כ. פי' כי התורה היא ההשכלה בלבד, ואין זה קבלת מצות בוראו עליו בלמוד תורה שאינו אלא השכלה בלבד, לכך הוא דומה כמו מי שאין לו אלוה כיון שאין מקיים מצות שציוה עליו הבורא שבזה מקבל אלהותו. אע"ג דאי אפשר לומר שלא היה מקיים מצות בוראו ח"ו, מכל מקום כיון שרוב עסקיו הי' בתורה נחשב כמי שאין לו אלוה. אבל זה שעוסק בגמילות חסדים כי גמילות חסדים כל שעה אפשר לו לעשות גמילות חסד, וזה כי לפעמים אין כאן עני מקבל צדקה וכן שאר מצות, אבל גמילות חסד הוא אל כל העולם וכל שעה יכול לעשות חסד, ולפיכך כאשר מקיים גמילות חסדים לא נחשב בזה כמי שאין לו אלוה:

ועוד יש לפרש העוסק בתורה בלבד, היינו שאינו עוסק בגמילות חסדים כי בכל מקום התורה וגמילות חסדים נזכרים זה אצל זה, ולכך מה שאמר העוסק בתורה לא בא לומר שאין עושה שאר מצות רק בא לומר שצריך לעשות גמילות חסדים אפי' עושה שאר מצות, ואם עוסק בתורה בלבד הרי אין זה רק השכלה, ובהשכלה אין לו אלוה רק צריך מעשה שהוא מתחבר אל התורה והוא שייך לתורה, וזה הוא גמילות חסדים כמו שמצינו אלו שני דברים ביחד בכל מקום. והרי מספר שניהם אחד כי גמילות חסדים מספרו תרי"א כמספר תורה. והמעשה שהוא ראוי אל התורה היא גמילות חסדים שהרי התורה תחלתה וסופה גמילות חסדים כי שניהם הם טוב, וכבר התבאר למעלה ג"כ כי הם שוים מתחברים ביחד, כי בעל גמילות חסד הוא מסולק מן החמרי ויש לו זכות, והתורה קנין שכל אלקי לגמרי ודומה אל הפתילה הדקה והזכה שמקבלת האור, ולפיכך גמילות חסדים והתורה מתחברים ביחד. וכאשר עוסק בגמילות חסדים שוב אין לומר כי תורתו היא השכלה בלבד, שהרי עוסק בגמילות חסדים אשר מתחבר לה, וכאשר אלו שניהם שהם התורה וגמילות חסדים הם מתחברים יחד הם שלימות אחד גדול ואין למעלה מזה. ועוד כי על ידי גמילות חסדים הוא תחת כנפי השם ית' שנאמר (תהלים, לו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ובמדרש (ילק"ש רות) גדול גומלי חסדים שאינם חסים תחת כנפי הארץ ולא תחת כנפי החיות ולא תחת כנפי הכרובים אלא תחת כנפי השכינה כדלעיל. ולפיכך אמר שהוא דומה כמי שאין לו אלוה רק כאשר הוא בעל גמילות חסד אז הוא מתסופף בצלו של הקב"ה ואז השם יתברך לאלוה עליו כאשר מסתופף תחת כנפי השכינה כמו שמבואר למעלה. וגם שכאשר הוא בעל גמילות חסדים נחשב שהולך אחר השם יתב' כמו שהתבאר:

ובמס' פאה (פ"א) אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם, ובגמ' (קידושין דף מ.) רמי ליה רבא לרב נחמן תנן אלו דברים שהאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו ואמר רבי אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד בתלמוד תורה כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך א"ה בשלוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך והארכת ימים תנא ושייר תנא תני אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר אמר רבי אידי אסברא לי אמרו צדיק כי טוב וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב, ויש להקשות למה זכר דוקא אלו שלשה. דע כי שלשה דברים שזכר התנא הם שלשה דברים אשר כוללים כל הטוב כי מדת הטוב הוא על ג' פנים, האחד כאשר הוא מחויב בדבר לעשות הטוב, החלק השני הוא טוב אשר עושה על צד החסד ולפנים משורת הדין לגמרי ודבר זה הוא חלק השני, החלק הג' הוא טוב אשר ממוצע בין אלו שני דברים, אשר אינם חיוב גמור כמו חלק הראשון ואינו חסד גמור כמו חלק השני אבל הוא כמו ממוצע שהטוב הוא ראוי אבל אינו מחויב רק אם לא עשה הטוב ההוא היה כאן פחיתות בעולם. ולפיכך כנגד אלו שלשה חלקים אמר כבוד אב ואם שהטוב אשר הוא עושה לאב ואם וכיוצא בזה הוא חיוב גמור מאד והוא במדת הדין, והפך זה גמילות חסד כי גמילות חסד הוא אף לעשירים ודבר זה אינו חיוב עליו כלל שהרי נקרא חסד והוא חסד גמור, והשלישי הבאת שלום שהטוב הזה אינו מחוייב שיעשה, ומכל מקום הוא קצת חיוב לגודל רעות המחלוקת כאשר המחלוקת הוא בעולם שהוא מהרס המצב והבנין לגמרי לפיכך מוטל עליו לרדוף שלום, ודבר זה יותר מחויב מן גמילות חסדים ואינו חיוב כמו כבוד אב ואם. אלו הם שלשה דברים ותחת שלשה מיני חסד אלו או שהוא חיוב גמור או שהוא חסד גמור או שהוא ממוצע בין אלו שניהם, תחת אלו הם שאר חלקי גמילות חסד. ולפיכך אל תתמה אם ברייתא של אלו דברים שאוכל פירותיהם בעולם הזה תנא יותר מן אלו שלשה כי שם שנה כל החלוקים, ויתבאר כל זה גם כן בנתיב השלום:

ומפרש בגמרא הטעם מה שאלו מיוחדים שאוכל פירותיהם בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב, מפני שהוא טוב לשמים ולבריות והמצוה שהוא טוב לשמים וטוב לבריות כמו זאת יש לה פירות. כי השם יתב' הוא עיקר הכל והבריות אשר ברא נחשבים כמו פירות, ולפיכך טוב לשמים וטוב לבריות יש לו קרן ויש לו פירות וראוי שיהיה השלום למה שהוא טוב לבריות בעה"ז כי הבריות הם בעה"ז, וכיון שהם בעה"ז השכר על מה שהוא טוב לבריות הוא בעה"ז ג"כ. אבל מה שהוא טוב לשמים שכרו בעה"ב כמו שראוי להיות. ואמר ותלמוד תורה כנגד כולם ביחד, כי התורה היא טוב בעצמה והיא טוב לעה"ז כי על ידי התורה שהיא שכלית קונה האדם השכל וזהו מעלת האדם ושלימותו. ולא שהתורה היא שלימות לבעל התורה בלבד רק שהיא שלימות אל הכל כי ממנה הכל מקבלים חכמה ושכל, ולכך כמו שאלו שלשה טובים לבריות כך התורה טובה לעולם ולכך יש לה ג"כ קרן ופירות. ואין לומר בתורה חלק כי הדבר שהוא שכלי אין חלק שייך בו כי החלק שייך לגשמי כאשר ידוע לכך ות"ת כנגד כולם. וכך אמרו בירושלמי (פאה פ"א ה"ה) וכל חפצים לא ישוו בה כל חפצים שהם כל המצות אינם שווים לדבר אחד מן התורה. ופרשנו בזה מפני שהתורה היא שכלית והדבר שהוא שכלי אינו חלק, ולא כן המצות אע"ג שהם מצות התורה מפני שהאדם עושה אותם בגוף אשר הגוף הוא גשמי ולכך שייך בהם חלק אבל הדבר שהוא שכלי אינו חלק, לכך כל המצות אינם שוים לדבר אחד בתורה. ומזה הטעם אמר כאן ג"כ ותלמוד תורה נגד כולם, כי לעולם השכלי אין שייך בו חלק לכך תלמוד תורה כנגד כולם, אבל המצות שייך בהם חלק שאין גמילות זה כמו זה:

ובפרק מפנין (שבת דף קכז.) אמר ר' יוחנן ששה דברים אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חבירו לכף זכות איני והא תנן אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעה"ז והקרן לעה"ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ות"ת כנגד כלם הני בגמילות חסדים שייכים ל"א הני בהני שייכי ע"כ. וביאור זה כי אלו ראוים לאכילת פירות ביותר מפני כי הוא עושה חסד גדול, וכאשר עושה חסד גדול הוא אוכל פירות בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב. כי הכנסת אורחים שהאורח אין לו ללון, וכן בק"ח שהוא חולי וצורך גודל הוא אליו. וכך השכמת בית המדרש ללמוד בודאי דבר זה גדול וכמו תלמוד תורה הוא לכך אוכל פירות בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב. וכן עיון תפלה כי התפלה מביא הטוב לעולם, וכל אשר על ידו הוא נעשה טוב בעולם אוכל פירות בעולם הזה. וכן המגדל בניו לתלמוד תורה כל דבר שהוא שייך אל ת"ת יש לו פירות, וכאשר מגדל בניו לתלמוד תורה ג"כ אוכל פירות בעולם הזה. וכן השכמת בית המדרש אע"ג שאין זה תורה בעצמה, מכל מקום עושה מצוה שאפשר שתבא התורה לעולם ולכך אוכל פירות בעולם הזה. וכן הדן את חבירו לכף זכות שלא יהיה חבירו רשע, זה בודאי טוב לחבירו שהוא עמו בעה"ז יש לו לאכול הפירות בעה"ז. והנה הם ששה דברים כי ראוי לדברים שעושים פירות שיהיו ששה דוקא, כי הו"ו עץ פרי עושה פרי לכך הו"ו הוא כפול לומר כי ששה דברים הטוב שבהם כפול שהוא טוב לשמים ולבריות ולכך שכרם כפול בעה"ז ובעה"ב. ומתרץ הני בגמילות חסדים שייכי כלומר שאלו ששה כולם בכלל גמילות חסדים, ולפי זה יהיה פירוש ששה דברים שהם גמילות חסדים אוכל פירותיהם בעולם הזה אבל הבאת שלום וכבוד אב ואם אינם גמילות חסד. וללישנא אחריני הני שייכי בהני, כלומר כי אלו שזכר ר' יוחנן שייך בהני דמתניתין, כי דן חבירו לכף זכות זה הבאת שלום ג"כ וכן שאר דברים שזכר ר' יוחנן שייכים באלו שלשה דמתניתין רק שאלו יותר ראוים לאכילת פירות בעולם הזה לכך נקט אלו ששה:

ובפרק לולב וערבה (סוכה דף מט:) תנו רבנן בג' דברים גדולה גמילות חסדים מן הצדקה שהצדקה בממונו גמילות חסדים בין בממונו ובין בגופו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים ובין למתים. ביאור דבר זה ההפרש שיש בין גמילות חסדים ובין צדקה, כי גמילות חסדים הוא מצד הנותן שהוא עושה טוב בין שמבקש המקבל ובין שאין מבקש, אבל הצדקה הפך זה, כי מפני שהמקבל צריך לכך נותן לו מפני דחקו, ודבר זה מצד המקבל ואף שאינו מבקש הרי כאלו מבקש שידוע דוחקו וצריך לקבל. ולפיכך בג' דברים גדולה גמילות חסדים כי ג"ח אפשר אף בגופו והנה הוא איש טוב, אבל הצדקה הוא מקבל מאחר מה שצריך ולא שייך שמקבל גופו ולכך הצדקה דווקא בממונו. ועוד צדקה לעניים דוקא, שהמקבל הוא עני וצריך לקבל ואילו העשיר א"צ לקבל דבר כלל ולפיכך צדקה לעניים דווקא, אבל החסד שהוא מצד שהוא איש טוב משפיע לאחרים הן יהיה עני והן יהיה עשיר. צדקה לחיים מפני שהחי הוא מקבל ומבקש לקבל אבל המת אינו מבקש לקבל כלל, ולפיכך צדקה לחיים דוקא ואילו ג"ח בין לחיים ובין למתים. ומפני כי גמילות חסדים הוא מצד הטוב של הפועל, ודבר זה בודאי יותר מעלה כאשר הוא איש טוב בעצמו לכך אמרו בפ' לולב וערבה (שם) אמר ר"א גדולה ג"ח מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אבל קוצר בודאי אוכל. ואמר ר"א אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה, ור"ל כי גמילות חסדים שהוא מצד הטוב של משפיע והצדקה היא מצד המקבל, ולפיכך הצדקה אינה רק ספק בלבד כי אם לא היה המקבל ראוי אין כאן צדקה, אבל גמילות חסדים שעושה מצד עצמו שהוא איש טוב משפיע לאחר ולפיכך גמילות חסדים בודאי יש שכר על זה, דסוף סוף העושה הוא איש טוב וראוי לקבל שכר אף אם המקבל אינו ראוי. וזה שנקרא הצדקה זריעה שהוא ספק אוכל ספק אינו אוכל, ואילו גמילות חסדים קרא קצירה שהקצירה היא ודאית. וזה שאמר ג"כ שאין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה, כלו' כפי מדת טובו של נותן כאשר נותן הצדקה בעין יפה שזה נקרא איש טוב ודבר זה נקרא גמילות חסד ולפי זה נחשב הצדקה לפי ג"ח שבה, אבל אם הנתינה בעצמה בצרות עין אין זה גמילות חסדים כי ג"ח מצד הטוב שבאדם ולפי מה שעינו טובה בצדקה יש על זה קבול שכר. וזה פי' אין הצדקה משתלמת אלא לפי ג"ח שבה ולכך אמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, כלומר הקצירה שהוא התשלומין הוא לפי החסד שבצדקה כפי מה שהוא איש טוב, והבן הדברים האלו: