נתיבות המשפט/חידושים/שט
השוכר את החמור: ואם השכיר את החמור והתנה עמו שאם ימות שיתחייב לשלם לו ואח"כ מתה פטור מלשלם לו השכירות ויכול לומר לא קצבתי לך השכירות אלא בחזרת הסוס ולא בפריעתו ☜ ועיין ביאורים דדוקא כשהתנה עמו לשלם אפילו כשוויו שבשעת השכירות אפילו אם תמות מחמת מלאכה אבל סתם שוכר שהפחת שמחמת מלאכה הוא על המשכיר חייב לשלם גם השכירות כיון שאין משלם הפחת שמחמת מלאכה ובהוליכה בהר והוליכה בבקעה ששינה משלם השכירות כפחת שבפועלים:
ואם הוחמה חייב: דוקא כשאמר המשכיר להוליכה בהר אבל כשאמר השוכר שיוליכה בהר תליא במחלוקת כמבואר בסימן ש"ח ס"ק א' עיין שם:
ואויר הדרך משונה: ודוקא כשידע שהוא משונה אבל בלאו הכי פטור:
לסוף ח' ימים: לאו דוקא אלא אפילו יותר כל שיש הוכחה שמחמת זה מתה חייב (סמ"ע) ועיין ביאורים:
חייב השוכר: מ"מ המשכיר שהבהמה בידו מחוייב לישבע שלא פשע בה ושלא רכב עליה לצרכו רק להשהותה:
ונעשה פסח: ועיין כלל דין זה בביאורים:
השוכר פטור: ששינה לטובה:
בעל הפרה עם האומנים מיירי שהמשכיר שכר האומנין ואם שכרם השוכר עיין ביאורים:
פטורים מן השוכר: דאמר לו אתה ששנית גרמת היזק ועיין ביאורים:
והמשכיר צריך ליתן: שיאמרו לו מדלא התנית עמנו שלא לחרוש בהר אמרנו שדעתך שנעסוק מה שהשוכר ציוה עלינו ☜ ועיין ביאורים דהאומנין חייבין לישבע: