נתיבות המשפט/חידושים/רסז
והרמאי אע"פ שאמר: להרמב"ם אפילו סימן מובהק כגון נקב יש בצד אות פלוני לא מהני עד דאיכא עדים ולהראב"ד מהני סימן מובהק גמור כעדים. (ש"ך):
ויש אומרים דבסימן מובהק: היינו כגון נקב יש בצד אות פלוני (ש"ך דלא כסמ"ע) ובסמ"ע ס"ק ט' יש טעות סופר וכן צריך לומר וממילא גם עתה אם אינו מביא ראיה שאינו רמאי או שהוא בחזקת צורבא מרבנן ותיבת עדים מוסב ג"כ על שהוא בחזקת צורבא מרבנן כלומר שאינו מביא ג"כ עדים שהוא בחזקת צורבא מרבנן ומי שהוא צורבא מרבנן אין צריך להביא עדים שאינו רמאי אף בזמן הזה:
זה עדים וזה עדים וסי': והש"ך הניח בצ"ע דע"י הסימנים דהנך עדים שקרי נינהו ועיין ביאורים דהעיקר כדברי הרב:
נתן האחד סימן: אפילו סימנים מובהקים ביותר:
העד אחד כמי שאינו: ר"ל דאין צריך לישבע נגד העד כיון דאפילו לאחר השבועה אין נותנין לזה שנשבע ואפילו העד מעיד שראה שנפל:
אפשר לשערו: דדרך טלית שלהן היה רוחב הבגד לקומת האיש ובארכו היה מעוטף בסביבו משום הכי יכול לשער הרוחב ע"י האיש (סמ"ע) והש"ך כתב שתלוי בראיית הדיין לפי המלבוש ודרך הלבישה:
עד שיבא אליהו: מיירי ביש בו סימן:
כדין שומר שכר: כיון דמחויב לעסוק בשיטוח וניעור ובשאר צרכי אבידה ואז כשעוסק פטור מליתן פרוטה לעני ולכך הוי שומר שכר:
והוא הדין כאן: כלומר דהוי ספיקא דדינא:
לא לצורכו ולצרכה: הטעם שמא ישהה על גב המטה לצרכו לבד (ותיבת ויגנב שכתב הסמ"ע הוא טעות סופר):
לא ישהה הכלי ע"ג האור: ואפילו נתינה מועטת אסור:
שלא למד מעולם: ודוקא בספר תנ"ך אבל גמרות ושאר ספרים שצריכין עיון אסור לו ללמוד:
דא"צ בית דין: ומשום דמשיב אבידה הוא בחזקת כשרות ואין חושדין אותו:
אם נאנסו: לטעמיה אזיל דס"ל דשומר אבידה הוא שומר שכר ומשום הכי בהיתר תשמיש מעלינן חד דרגא ומחייבין אותו באונסין:
דאינו אלא שומר חינם: לע"ד בהיתר תשמיש אינו אלא שומר שכר:
וטען בעל המציאה: ואם טוען אני ראיתי שהגבהת שני כיסין חייב שבועה (סמ"ע):