נתיבות המשפט/חידושים/רנה
דרך הודאה: אף שלא בפני המקבל (ש"ך דלא כסמ"ע):
אם הודה בכת"י אפי' לא הגיע הכת"י ליד המקבל:
אחר שהקדיש היינו בעודן עסוקין באותו ענין וכלל דין זה הוא לסמ"ע שבבריא חיישינן לקנוניא וא"נ אפי' עסוקין בא"ע ואינו גובה אלא בשטר מקוים ובשבועה אבל תכ"ד נאמן דהא יכול לחזור בו ובשכ"מ כשהקדיש באופן שיכול לחזור בו כמבואר לעיל בסי' ר"ן סעיף ג' נאמן בכל מה שאומר אבל כשהקדיש באופן שא"י לחזור בו אפילו עמד אז א"נ רק כשעסוקין בא"ע ואח"כ א"נ והש"ך חולק על כל הסעיף הזה ומסיק לדינא דתכ"ד נאמן ואחכ"ד אם אמר מנה של פקדון בידי או אם אפי' אמר סתם ג"כ אמרינן שבודאי כוונתו היה על מנה פקדון ולזה א"נ אפי' היה במקום דיכול לשאול על נדרו ויש לו מיגו דשאלה מ"מ הוי מיגו במקום חזקה דחזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו ואם מודה במנה הלוואה ע"פ אפי' יש לו מיגו אינו גובה מן ההקדש שהוא כמשועבדים אבל אם מודה שיש להאחר שטר עליו נאמן במיגו דשאלה ואם הקדישה ע"ד רבים או מסר ליד הגזבר או שהקנה להקדש בקנין שאז א"א בשאלה אינו נאמן בד"א בבריא אבל בשכ"מ אפי' בהקדש שא"א בשאלה נאמן אפי' אין לזה שטר כלל דמן הסתם כוונתו על פקדון אבל כשאומר הלוואה א"י לגבות אם לא שמודה ג"כ בשטר ומיירי שאמר תנו או דרך הודאה גמורה או שיש שטר מקוים דבכה"ג לא שייך שלא להשביע ואז נאמן אפי' לפטור את חבירו משבועה כ"ז כשידוע שלא נפרע אחר הצוואה דאל"כ טענינן שמא פרע ונגד בע"ח ולקוחות אחרים אפי' שכ"מ דינו שוה לדין בריא ואם רוצה לישאל על נדרו כשאומר מנה לפ' בידי מתירין לו אפי' נדר ע"ד רבים דפריעת בע"ח מצוה הי' וכשהותר נדרו אין חוששין שמא עשה שלא להשביע דהוי כהודאה גמורה ועיין ביאורים דרך נכון בזה:
פרענו נאמנים: אפי' היה יתום קטן נאמנים לומר שפרעו לאפטרופוס:
וי"א דבכ"ע: והש"ך מסיק שם (שכן) עיקר ומיירי בהודאה גמורה לרמב"ם או שתבעו והודה להטור:
אבינו פרעתיו: אפילו קודם לכן:
א"נ דוקא קודם אבל אמרו שפרע אח"כ נאמנין ואפי' כשלא טענו הם אנן טענינן להם וע"ב:
ואין היורשים נאמנין ומיירי בשטר הודאה אבל בשטר צוואה נאמנין (סמ"ע):
אם כמוסר אף שהי' בריא:
היה יכול ליטלם: דנאמן במיגו דאי בעי היה נוטל ומסרו להאחר ומיירי שהודאה היה כמוסר ואי אינו יכול ליטלו אפי' אי הוי כמוסר אינו נאמן: