נתיבות המשפט/חידושים/רמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ואחריך לפ':    וה"ה אם אמר ואם תמות לפ' אמרינן ביה ג"כ ירוש' אין לה הפסק וזה דוקא כשאמר קודם נכסי לך שהמוריש הורידו להמתנה אבל אם אמר סתם אחר שימות בני או אחר שיצא מהבית יהיה לפ' או' להקדש ל"ח ביה ירוש' אין לה הפסק דשכ"מ יכול ליתן אפי' זמן רב אחר מיתתו למי שירצ':

בן מכלל הבנים:    וה"ה אח בין האחין:

הראשון ראוי ליורשו:    והיינו כשהוא באופן דלא נוכל לומר דלאפוטרופוס נתכווין כגון ששייר מקצת או שפירש בפירוש לשם מתנה:

אבל הבריא:    הטעם כיון שהבריא א"י ליתן בלשון ירושה ע"כ מתנה היא אבל בשכ"מ אפילו יש לו בכור ופשוט שא"י ליתן בלשון ירושה מ"מ אמרינן בי' אין לה הפסק דארכביה אתרי ריכשי כ"ז שלא עקר שם ירושה מיניה וזכה בו משום מתנה נגד הבכור וגם משום ירושה נגד האחריך ועיין ביאורים ואין האחריך קונה רק מכח הנותן לכך בעינן במתנת בריא שיהיה השטר והמקנ' קיים בשעת מיתת המקבל הראשון וכן יכול הנותן לחזור בו קודם מיתת הראשון כשלא אמר מעכשיו ולכך אפי' למאן דס"ל דמהני לשון ירושה בבריא מ"מ ל"א בי' ירוש' אין לה הפסק וע"ב:

ואמר תנו לבני צ"ל או שאמר דבחד מינייהו סגי (ש"ך דלא כסמ"ע) ועיין ביאורים בדין אם נתן במתנה ליורשיו על תנאי ואחריו לפ' ולא נתקיים התנאי:

מת שני בחייו דכיון שלא זיכה לשלישי אלא מכח שני ולא בא ליד שני א"א לשלישי לזכות בה ואם לא אמר לשון ואחריך אלא ולאחר מותו ע"ב:

וכן דין שלישי:    פי' אם כבר באו נכסי' ליד השני לאחר מות הא' ומת הג' בחיי הב' ישארו הנכסי' ביד יורשי הב':

נקרא רשע דוקא המשיא עצה נקרא רשע אבל המוכר עצמו אינו נקרא רשע כיון דלהנאתו עושה:

השני מוציא מיד הלקוחות היינו אחר העשר שנים:

לאחד מיורשיו:    הטעם דאל"כ לא עשה כלום במה שזיכה להשני שהרי יודע שדרך ב"א ליתנו לבניו משא"כ למכור לאחר אינו חושש הנותן כיון שהוא איסור:

וכשימות יקדם השני לזכות:    הטעם דכשאומר ואחריך לפ' כוונתו מיד שיהיה גוסס ולא יהיה צריך להנכסים יזכה השני משא"כ שכ"מ הנותן ממונו ודאי דאין דעתו להתנות אלא אחר יציאת נשמתו ועיין ביאורים באם הקנה במתנת בריא מהיום אם לא אחזור דג"כ הדין הכי:

יקדם השני לזכות ואם כבר הוציא השכ"מ הדבר מת"י ליד שליש קנה המקבל:

אין ב"ד מגבין:    אבל אם הלוה בעצמו מגביהו דמי למכר ושומא הדרא ג"כ לא שייך כשהלוה בעצמו מגביהו:

מהיום לפ':    דאז אין להא' אלא הפירות והגוף מהיום הוא להשני ואין כח ביד הא' למכור הגוף:

וי"ח:    פי' וס"ל דאמרינן גבי ירושה אין לה הפסק אבל מודים דאין כח ביד הראשון למוכרו ועיין ביאורים דשכ"מ שאמר אחריך מהיום לפ' דיש להאחריך דין מקבל מתנת שכ"מ:

יחזירו ליורשי הנותן:    דלא זיכה להג' רק אחר שבאו ליד הב' ויורשי הא' גם כן ל"ק דהא לא נתן להם אלא הפירות:

אחריך ליורשי:    הסמ"ע גרס אחריך ליורשיך והוא ממש הדין שכתב בסעיף ט' וכלל דין זה שכוונתו במה שאומר ליורשיך על היורשין שהיה לו אז בעת המתנה ולא על היורשין לירש בשעת מיתה ויוצא חלציו של היורש שהיה בעת המתנה כיון שהיורש בן או בת או אח אפילו מת אותו היורש יוצא חלציו של אותו היורש שמת בחיי הנותן עומד במקומו של היורש נוטלין אבל כשמת היורש בחיי הראשון ולא הניח שום יוצא חלציו רק שאר יורשין מאביו אם יש לו דין מת שני בחיי הראשון דיחזרו נכסים ליורשי הראשון כשיורשי ראשון אינן יורשין של שני כגון שהא' ויורשיו היו אם עם בת שהיורשי הבת אינן יורשי האם שהיורשי הבת מצד אביה הן ומה שהביא הרב בהג"ה אח"כ באמר נכסי לך ואחריך ליורשיך מחלוקת הפוסקים בזה ומשמע מדבריו שגם בזרע זרעה חולקין הפוס' וס"ל דאין עומדין במקומן ולזה תמה הסמ"ע דליכא שום דעה בזה והעיקר דזרע זרעה הם בכלל המתנה ועומדין במקומה אבל לא שאר יורשין והש"ך גרס ברישא ואחריך ליורשיו הוא תמוה במ"ש בביאורים ועיין ביאורים דיש חילוק בין שכ"מ לבריא:

זרעה עומד במקומו ע"ב דדוקא אותן שהיה לו בשעת אמירה אבל לא מה שנולד אח"כ ע"ש:

ראובן שנתן מתנה:    ואם ראובן הלוה לג' בניו ומשכנו לו ג' בתים ואח"כ מת ראובן וקודם שחלקו הירושה נתן בן אחד במתנה לשני כל מה שירש מאביו ואחר כך תבעו בן האחד שישלם לו מה שלוה מאביו א"צ לשלם דתיכף שמת האב נוחל השיעבוד:

מכח שמעון:    דכיון שכתב מעכשיו הוי כאילו בא לידו:

כאילו אמר לה בפי' ואף להרא"ש והטור דסבירא להו דכשרוצה ליתן לאשה שלא יהיה לבעל זכות צ"ל שאיננו נותן לה רק לדבר פלוני צ"ל דהכא הוי ג"כ כאמר כן א"נ כיון שאינו נותן לה לעולמים שהרי אמר ואחריך לפ' א"צ לומר כן וע"ב:

אבל אם הניחה הבת בן אבל שאר יורשין אינן נוטלין כמו שכתב הרב בהג"ה לעיל ע"ש:

נוטל הכל:    חוץ מספר תורה ושאר ספרים (ש"ך):

ועבדים:    אף דהוקשו לקרקע מ"מ בכלל לשון ב"א הוא מטלטלין:

רחיים התחתונה:    דאין דרך ב"א לטלטלה אפילו בשעה שרוצה לנקרה משא"כ רחיים העליונה:

ולא שייר ליורשיו אלא ה' זהובים ומיירי שהיה מצווה מחמת מיתה דאם לא כן מתנת בריא הוא:

כיון דלא כ' ליה ואף שהקנה באג"ק מ"מ צריך כתיבה: