נתיבות המשפט/חידושים/קפג
אין לו עליו אלא תרעומת כתב הסמ"ע דל"ד שאמר לו בגד פ' אלא אפי' אמר לו בגד סתם ג"כ יש לו עליו תרעומת ונקרא רמאי והט"ז חולק וס"ל דלא נקרא רמאי רק בייחד לו סחורה ידוע ועיין ביאורים דדוקא בשליח בחנם או במקבל עסק לזמן דדמי לפועל שיכול לחזור בו אז אין לו עליו אלא תרעומות אבל בשליח בשכר או בקבלנות לקנות לו סחורה בתרעא דמשיך ולא קנה חייב להשלים לו מניעת הריוח כפי שהרויחו שאר סיחרים בעסק כזה:
ואם היה ידוע: הסמ"ע כתב דאפי' היה יודע בשעה שאמר לו המשלח לקנות רק שהיה ירא להודיע כדי שלא ישתדל המשלח לקנות לעצמו מותר להשליח לקנות לעצמו ולהודיע להמשלח אחר הקניה והט"ז חולק דדוקא כשנתוודע לו אח"כ אז מותר לקנות לעצמו אבל כשידע בשעת שליחות צריך להודיע תיכף להמשלח ועש"ך שכתב דה"ה אם היה ראוי לשליח יותר ממשלח כגון שהי' בקעה אלמים ומתיראים משליח ולא ממשלח מותר לקנות לעצמו ועש"ך ס"ק ב' שכתב בשם ר"י דאם קנה ראובן במעותיו קרקע ומתכוין לקנות לשמעון ולא הודיע להמוכר אף שנתכוין שיהי' זה במתנה לשמעון לא קנה שמעון אם לא שהודיע למוכר ודוקא כשאמר לוי שמעון זיל זבין לי אז קנה שמעון משם דכמאן דאוזפינהו דמי' כמבואר בסעיף ד':
בקרקע מיוחד ע"ב ואפי' יש לו מיגו לא מהני ובמטלטלין כה"ג צ"ע אי מהני מיגו ובתומים כתב דמהני מיגו:
י"א דקנה לעצמו והט"ז כתב דעיקר כדיעה בתרייתא אבל כששינה מחיטין לשעורין קנאו המשלח בהשינוי סמ"ע וש"ך וע"ב:
אבל אם חזר בו שמעון קודם משיכה הטעם דמעות אינן קונות ובשעת משיכה זכה לעצמו ואפי' מי שפרע ליכא שלא תקנו מי שפרע רק בין מוכר ללוקח אבל בין שליח למשלח לא תקנו (סמ"ע):
בשמא דראובן עסמ"ע כלל דבריו דכשנותן מעות שלו בסתם יכול לחזור בו קודם משיכה וכשנותן מעות המשלח אפי' בסתם א"י לחזור אפילו קודם משיכה עד דמודע למוכר שחוזר מהשליחות וקונה לעצמו וגם דוקא בייחד מעות אחרים והט"ז חולק וס"ל דבעינן תרתי לטיבותא דדוקא כשנתן מעות של משלח ובשמא דמשלח אז א"י לחזור בו אבל כשחסר חד מהנך תרתי יכול לחזור בו קודם משיכה כשייחד מעות אחרים ועיין ביאורים טעם לדברי הסמ"ע:
ואפי' אם נתרצה עסמ"ע שהקשה מסי' רס"ט דשם מסיק דלכ"ע אם נתרצה זכה לשניהם וכן אם היה לראובן מעות קנה לכ"ע וכאן כ' דוקא קנאה במעות ראובן ותי' דכאן מיירי שחזר בו קודם הקנין ובסי' רס"ט מיירי שחזר בו אחר הקנין והט"ז תמה עליו דהא מדמין דין זה למגביה מציא' ושם מבואר דא"נ לומר אחר שמגביה שחזר בו קודם שהגביה ומסיק להלכה דמהני נתרצה והש"ך מחלק דכאן מיירי שלא עשו מעמד גמור ובסי' רס"ט מיירי שעשו ביניהם מעמד גמור איך יקנה ובכמה ועיין ביאורים דבאמר זבין לי בסחורה שאינו בזול אף שלא נותן מעות דנהי שלא נעשה רמאי במה שחוזר בו ממה שהבטיחו להלוות לו מעותיו מ"מ נקרא רמאי במאי שקנאו לעצמו ולא הודיע וכיון דהוא מנהג רמאות א"נ לומר שקנאו לעצמו כמבואר בסעיף ב' בהג"ה ובסעי' ד' גבי זבין לי האי מידי אבל בסחורה בזול דהוי כמציא' דלא יקרא רשע כשקונה לעצמו לכן לא מיבעיא כשלא נותן לו מעות והשליח הבטיחו להלוות לו מעותיו ודאי דנאמן לומר שחזר בו ממה שהבטיחו להלוות מעותיו דלא שייך בזה חזקה שליח עושה שליחותו דאימר נתוודע לו שאינו בטוח אלא אפי' נותן לו מעות חבירו אצלו וקנאה במעותיו מ"מ ל"ש חזקה שליח עושה שליחותו דהרי אנו רואין ששינה שליחותו ולא עשהו מש"ה נאמן משא"כ בסי' רס"ט דמיירי במציא' דשייך חזקה שליח עושה שליחותו וכן גבי סחורה בזול דסי' רס"ט מיירי ששלחו רק לעשות קנין והוא יתן לעצמו מעותיו שייך ג"כ חזקה שליח עושה שליח תו מש"ה א"ל לעצמי קניתי כמו במציא' ואם לא אמר לו זיל זבין לי אלא הקונה בעצמו אמר אני קונה דבר זה לשותפות יכול לומר משטה אני בך (ב"י בשם הרשב"א):
הפסד הוא לשליח ואין השליח יכול לומר להמשלח קבל עליך מיד השכר וההפסד או הילך מעותיך מטעם שכ' הש"מ דקנסו שכל המשנה להיות ידו על התחתונה ויכול המשלח לומר העסק הוא שלי לשכר ומחוייב להמתין עד זמן המכירה ואם יהיה הפסד הוא לשליח וכתב הש"ך דדוקא פחת דיוקרא וזולא הוא לשליח אבל אונס שלא בא מחמת השינוי או גניבה ואבידה כשאינו מקבל שכר על העסק השליחות פטור ועיין ביאורים דדוקא בשכבר קיבל המשלח העסק לשכר או פטור מהאונסים אבל אם נאנס קודם שנודע למשלח כלל מקניות הסחורה יכול המשלח לומר אין רצוני כלל בסחורה ונעשו המעות הלואה בידו וחייב באונסים:
ואם היה בהם ריוח הש"ך כ' דאפי' בשליח ממש ואפי' בדבר שאל"ק כל ששינה וקנה שעורים יכול לומר קים לי כדעת הרבה הפוסקים דס"ל השכר לאמצע כל שהריוח בא מחמת גרמת השליח ועיין ביאורים דדוקא כשנתכוין השליח בשעת קנין שיהיה לאמצע וגם צריך שיתן תיכף חצי המעות להמשלח אבל כשעסק בשביל המשלח לכ"ע הכל להמשלח:
הריוח לשניהם כששלחו למחצית שכר דאל"כ הריוח של משלח לדעת הטור (ש"ך):
השער קצוב וידוע: כגון שמוכרין בשר ויין במדה או במשקל וקצב סך המדה והמשקל בדינר וכשנתן המוכר טפי יש להסתפק למי נתן המוכר לכך חולקין זהו שיטת רש"י ודעת רוב הפוסקים דנתן הכל לשליח רק כיון שע"י מעותיו של משלח משתכר לכך חולקין (סמ"ע):
שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק שנמכרו באומד אמרינן במסתמא בעד המעות שקיבל נתן לו כ"כ דלפעמים מוכרין כ"כ בדינר (סמ"ע):
אמר המוכר בפי' קאי על דבר שיל"ק וזה הוא לטעמא דרש"י ז"ל הנ"ל אבל לשיטת הפוסקים דס"ל דחולקין בדשיל"ק מטעם הואיל ונשתכר במעות של המשלח א"כ אפי' אמר בפי' חולקין ומסיק הט"ז שכן עיקר:
הכל לשליח דין זה חתיא אפי' לשיטת הפוסקים דס"ל דהא דחולקין בדשיל"ק משום שבמעותיו נשתכר מ"מ הכא הכל לשליח מטעם דאם השליח גנב או גזל או הטעה מה טיבו של בעה"ב בזה דהא אם השליח היה רוצה היה אומר לעכו"ם טעית בחשבון (ש"ך) ודוקא טעות שבחשבון אבל טעות שבמקח בדשאל"ק הכל לבעל המעות ובדשיל"ק חולקין המעות והטעם דאפשר שהיה סבור שאין המקח שוה יותר ממה שקבל (סמ"ע) וכתב הרמב"ן בתשובה בקהל שמינה לראובן לשליח לפרוע מס והשר ההנהו משלו דאם טען השליח דהוא ההנהו להשר בדבר אחר הכל לשליח אבל אם אין השליח טוען כך חולקין לדעת הפוסקים דס"ל הטעם הואיל שמעותיו נשתכר והסמ"ע קיצר בהעתקה:
הכל של המשלח ולא זכה השליח שלא מדעת (סמ"ע) ועיין ביאורים דדוקא בטעות הדין כך אבל בסעיף ו' גבי הוספה דהוא מטעם מתנה זכה השליח אפי' שלא מדעת ולפ"ז בטעות שבמקח בדשיל"ק שחולקין ואם לא ידע ונתן הכל למשלח הוא של המשלח:
וסייעו והטעה הטעם כיון דעסיקו תרוויהו ודוקא כשהטעו לעכו"ם שנתן העכו"ם מעות שלו יותר אבל כשסייעו לאחד שהיה חייב לגוי ליתן פחות הכל לבעל המעות כמבואר בסעיף א' כ' הש"ך דשליח שהבריח המכס כיון דהפסד המכס הוא ברור מחוייב ליתן לו מה שההנהו:
שמא אחר זמן יזכרם העכו"ם ז"ל הטור כיון דהימני' שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב בשבילו בלא משכון גם עתה לא עכבם על הספק וגם א"י לומר אני רוצה לקדש השם דבשלו יקדש ולא בשל אחרים ול"ד להטעה את העכו"ם דאם ירצה יכול להחזיר לעכו"ם שא"ה דעדיין לא זכה בהן המשלח לעולם אבל הכא המעות הן של ראובן (סמ"ע):
כאילו מחל העכו"ם חצי החוב: היינו משום דהמעות הן של המשלח לכן מה שנשאר ברשותא דמרא קיימא משא"כ לעיל בשליח שהטעה לעכו"ם דמקבל מעות מאחרים ע"כ זכה בו (סמ"ע) וה"ה בראובן ששלח עם משכונות שלו להלוות עליהם בריבית ונודע לו שהמציא בפחות מסך זה שאמר השליח א"צ ראובן ליתן רק מה שנותן השליח לעכו"ם (ש"ך):