נתיבות המשפט/חידושים/עח
ותבעו תו"ז: דוקא תבעו בברי אבל אם אין טוען ברי לא מהני הך חזקה סמ"ע וע"ב) (דאפילו שניהם טוענין שמא ל"מ חזקה דתו"ז ודוקא אם התובע עצמו מספקא ליה אבל אם יורשיו תובעים דלא הו"ל למידע אם היא דבר שאפשר שלא יגיע לכלל חיוב כלל כגון בפדיון הבן או בכותל שנפל אפשר דלכ"ע אמרינן חזקה אין אדם כנ"ל אבל בדבר שחיובו ברור נסתפק במרדכי או"ת:
וה"ה דלא יכול לומר מחלת לי: דמחילה טענה גרועה היא וא"נ רק במגו דפרוע ובזו הא אינו נאמן דפרע:
אפילו קטנים: כן הסכמת הפוסקים ולא מצי למימר קים לי ככל הנך דס"ל דאין מוציאין מיתומים קטנים ואם הגיע זמן בחיים רק המלוה נתחסד עמו והאריך לו הזמן גם כן נפרעין מי"ק ש"ך וע"ל סימן ק"י מדינים אלו:
ונתקבל: דאין מקבלין עדות על קטנים דה"ל שלא בפני בע"ד אבל בשטר מקיימין אפילו שלא בפני בעל דין:
ובלבד שיש עדים: אפי' לא הלוה בעדים רק הודה בפני עדים או שנתברר שנתחייב לו:
הוחזק כפרן: דמה"ת יופרע ואי דידע (די עיז) (דינא דא"ל) ולכך פרעו שנית אולי לא יעיז לכפור בב"ד ואימת ב"ד עליו וע"ב) (דאם טען בב"ד פרעתי תו"ז חייבוהו ב"ד לשלם ונמשך עד אחר זמן ל"מ די"ל פרעתי אחר זמנו אלא אפילו טוען פרעתיך תוך זמנו כמו שטען קודם נאמן במגו דפרעתיך אחר זמן והמחבר מיירי שטען מקודם פרעתי לפני עדים שלא בבית דין:
מופקדין: וע"ב) (דבפקדון בלא"ה נאמן במגו דנאנסו רק שנ"מ לענין אי צריך שבועה חמורה ועש"ך דאפי' אם נתחייב לפרוע בסחורה שייך חזקה דתו"ז:
כל קונטרס: וע"ב) (דמיירי שקצוב סך על כל קונטרס זהב דהוי כל קונטרס מלאכה בפ"ע. ועש"ך שכתב דאפילו מה שלא ייגמרו עדיין יכול לומר פרעתיך נדי שלא ליטרדן כשיגמור הקונטרוס לומר פרע לי ומ"מ אם הלוה לזמנים לפרוע לו כל שבוע סך מועט נאמן לומר אחר כל שבוע שפרע שבוע שעברה ועיין ביאורים דיש לפקפק בדין הש"ך:
וי"א שצריך: ולא דמי ליתומים דא"צ שבועה דאמרי' דאי איתא דפרע הוי פקיד והיה נוטל שובר אבל גבי לקוחות שובר אצל לקוחות ליכא וע"ב:
דצריך: הואיל וטוען ברי משא"כ ביתמי דה"ל טענת שמא ולא טענינן ליתמי להשביע והעלו כל האחרונים דמתחלה פורע לו ואחר כך משביעו היסת:
וכן עיקר: ולא נחלקו שני דיעות הללו רק בזה אי על אותה טענה פוסקים הב"ד תיכף לא יפרע אבל התובע ישבע אחר כך היסת או שהב"ד פוסקין סתם צא ופרע לו אבל (רק הואיל לאחר שפירעו) אם תבעו שנית וטוען עליו פרעתיך שני פעמים יכול להשביעו היסת לכ"ע ולית בזה חולק כלל ובזה איירי לקמן סימן שי"ז ע"ש:
שלא קבע לו זמן: או קבע ועבר הזמן דאם טוען הלוה השבע לי שלא פרעתיך צריך לישבע לו וכדלקמן סימן פ"ב ואם תפס המלוה יכול לומר קים לי דל"א מגו במקום חזקה ואפילו במלוה ע"פ וא"צ לישבע בנק"ח כיון שהוא מוחזק י"ל קים לי דל"א מגו וה"ל תו"ז דא"צ לישבע:
הנ"מ: הסמ"ע והש"ך נחלקו בפירוש דברי הטור באריכות אבל לדינא שניהם כאחד מסכימין דכל היום יכול לומר פרעתיך עתה לאפוקי כשתבעו ברגע כשהאיר היום דאז אין יכול לומר פרעתיך עתה הא עדיין לא האיר היום וצ"ל מקודם והיינו תו"ז וא"נ ואם אמר לאחר שהאיר היום ובאמצע היום פרעתיך תו"ז לדעת התוספות א"נ דאין לו מגו דפרע עכשיו דהוא העזה ויותר נוח לו לומר דפרע מתמול שלשים ולדעת הרמב"ן גם בזה יש לו מגו ובסוף היום כשאמר שפרע קודם זמנו לדעת הסמ"ע ואף לדעת התוספות דיש לו מגו דפרע לאחר שהאיר היום והש"ך השיגו דמ"ש אמצע היום או סוף היום ומי מבחין השעות ורגעים ולעולם אין לשיטת התוספות מגו וכן כתב מהר"ן בהג"ה לכ"ע והנכון אתם:
אבל ליתמי: והש"ך כתב דלמאן דאמר דטענינן ליתמי מילתא דל"ש לקמן בסי' ק"ח אף זהו טוענין וע' ביאורים:
וטען שפרעו בזמנו: פירוש בתוך זמנו וכן משמע בש"ך:
היינו דוקא בקובע לו זמן: דאם נותנין לו זמן ב"ד אף דהוא שואל זמן ב"ד מ"מ נאמן לומר פרעתי תו"ז.) (וע"ב דפשרנים שקבעו זמן ע"פ פשר הוי כמו נתחסד עמו המלוה שכ' הש"ך דהוי כטוען פרעתיך תו"ז ובשכירות וכותל חצר כיון שאין החיוב ברור הוי תו"ז אפי' בלא קביעת זמן: