נתיבות המשפט/חידושים/סד
כתיבה: היינו קני לך איהו וכל שיעבודי' כמ"ש סי' ס"ג ואפילו להרמב"ם דס"ל דנאמן לומר שטר כתיבה היה לי ואבדתיו הכא מודה דא"נ כיון דיש עידי פקדון. סמ"ע. ובמקום שנאמן לטעון לקוח בלא כתיבה כגון בממרמות נאמן לומר למשכון תפסתי במיגו דלקוח ובשטרות שנכתבו ע"ש המלו' אפילו נתן לו בפי' למשכון לגבות אינו מועיל כשמת הלוה שלא יהיו מטלטלין דיתמי) (אבל בחיי הלוה או לדידן דמטלטלי דיתמי משתעבדי משכונות שטר הוי כאפותיקי סתם דצריך להגבות לו השטר דוקא כשאין לו מעות והב"ד כותבין לו שהגבו לו אותן השטרות בחובו ואז יכול אח"כ לתבוע הלוה ועיין ביאורים סעיף קטן ב':
עדים: והש"ך מסיק דלא מהני מיגו דלהד"ם או החזרתי בשטרות כי צריך להראותן לגבות ונ"מ לדידן היכא שאין החוב ידוע דמהני תפיסה במטלטלין משום מגו דלהד"מ אבל תפס שטרות לא מהימן משום מגו דירא לטעון להד"ם או החזרתי שלא יהי' יכול להראותן. ונ"מ בדינים אלו היכא שא"י שחייב לו דליכא מגו בשטרות. ועיין ביאורים סעיף קטן ד' שכתבתי) (דבמקום דליכא עדי פקדון שיכול לטעון למשכון בא לידי מתחילה וכן כשטוען למשכון בא לידו מתחילה ואין לו מיגו אחר דהוי ספיקא דדינא ואין מוציאין מיד המוחזק:
דנאנסו: פי' לא היינו צריכין לתבע' ממנו בחייו אלא היה נאמן במיגו דנאנסו ואף שלא היה יכול להראותן מ"מ המיגו הוא כך שבב"ד יטעון נאנסו ובינו לבינם יגלה להם שהן בידו ושיחזרם להם כשישלמו לו ולכן בטוען שקנה וכולו שלו אין לו מיגו זו. והסמ"ע כתב דכשיאמין במיגו דנאנסו דנשבע היסת והש"ך פסק דאין נשבע כלל כיון דהיורשים טוענין שמא ואין נשבעין על טענת שמא לכך כשטוענין למשכון תפסתים אינו נשבע מטעם זה) (מיהו כשהחוב שלו הרבה וגובה עוד מהיתומי' מהקרקעות שהניח אביהם בהשט"ח שלו דנשבע כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים נשבע ע"ז גם כן ע"י גילגול ולפמ"ש הש"ך לעיל ס"ק ב' דאינו נאמן בשטרות משום מיגו אין נ"מ בדינים אלו רק כשטוען החזרתי או להד"מ במקום שצריך מיגו דנאנסו כגון שהפקיד בשטר דא"צ שבועה אכן כבר פסק הש"ך בסי' ס"ו דאף בשטרות צריך לישבע ש"ח מדרבנן שאינו ברשותו א"כ גם כשטוען החזרתי כשצריך מגו דנאנסו נשבע ג"כ:
ואע"פ: הסמ"ע והש"ך תמהו דהא אפילו במטלטלין אינו נאמן לטעון משכון כשאין לו מיגו ועיין ביאורים ס"ק ו' שכתבתי דמיירי שלא היו עידי פקדון רק עידי ראה דיש לו מיגו למשכון בא לידי מתחלה ולדינא כשיש לו מיגו זו או שטוען למשכון בא לידי מתחלה ואין לו מיגו אין מוציאין מיד המוחזק רק כשאינו מועיל לגבות הימנו וא"י רק לתפוס הנייר) (וא"צ להחזיר אפילו כשמשלם הלוה) (ואין הלוה צריך לשלם להיורשים כיון שידוע שהשטר בעולם עד שפודה השטר ומחזירו לו) (אבל בחיי הלו' וטוען נגד הלוה שנפל ממנו זה ומצאו ומחזיקו בגזל צריך הלוה לשלם להמלוה שהמלוה יכתוב לו שובר ואז ממילא יתבטל השטר שתופס זה: