נתיבות המשפט/חידושים/נט
בו: דברי ושמא ברי עדיף כיון דלא שייך הממע"ה. ואפי' יש נאמנות בשטר כיון דאמר א"י ואם יש בידו משכון חייב להחזיר. תשובת הרשב"א תתקע"ו. ואם גם הלוה טוען שמא גובה בו בלא שבוע') (ואם מת הלוה גם כן אינו גובה כשטוען שמא אבל במקום דלא הו"ל למלו' למידע כגון שעשה המלו' שליח ולא מסר לו שטרו ומסופק אם פרע לשליח גובה מיורשי הלו') (ואם הלו' חי ותובע השטר מהמלו' צריך להחזיר לו וכשמת הלו' והיורשין תובעין השטר א"צ להחזיר להן אבל מ"מ צריך שיניח השטר בב"ד מחשש דשמא ימות ויגב' בו ועיין ביאורים סק"א ואם הלוה מודה שלא נפרע רק שטוען יש לי בידך כנגדו והמלו' מסופק נשבע שא"י וגובה חובו שבשטר וכשמת המלוה ודאי דהיורשין נשבעים שבועת היורשין ונוטלין אכן כשמודים שפרע הלוה וא"י אם מקצתו או כולו אינו נוטל:
וגובה: אפי' ממשעבדי ודוקא מלקוחות שקנ' מקודם שאמר פרעתי אבל מלקוחות שקנו אח"כ אינו גובה דיכלו למימר אנן אדבורי' סמכינן ואפשר דכ"ז שהשטר ביד המלוה הו"ל להלקוחו' ליזהר ועיין ביאורים הק"ב) (דכשכבר פסקו הב"ד להוציא השטר מידו להחזיר ללוה א"י לטעון נזכרתי ואם לא תבע שטרו יכול לטעון נזכרתי אף כשאין השטר תח"ו כשמביא עדים שנשרף באונס) (וכן ביורשים כשמניח השטר בב"ד יכול לטעון נזכרתי אף שהשטר מונח בב"ד) (וכן כשא' יש לו תביע' בע"פ בספק ופטרוהו הב"ד משבוע' יכול לטעון נזכרתי ולחייבו שבוע') (ואם המלו' מסופק אם יכול לנסות הלו' לתובעו אולי יודה פסק הבעה"ת דאם לא נמצא בין שטרותיו קרועים יכול לנסות אבל כשנמצא בין שטרות הקרועים אסור לו לתבוע אפילו כדי לנסות: