נתיבות המשפט/חידושים/מו

כתבתי ללות: פי' ונפל ממני ומצאתיו ופי' אמנה שמסרתי לך השטר והאמנתיך שתלויני וע"ב:

כשאר שטרות: ומ"מ לא הוחזק כפרן כשטוען כתבתי ללות כי אע"פ שנתקיים יכול להיות האמת כדבריו:

נאמנות: דכשהימניה המלוה נאמן כעדי' והוי כמיגו במקום עדים והי"א ס"ל כיון דהוי מגו בענין הנאמנות עצמו שיכול לומר מזויף הוא עם נאמנות והוי מגו:

אין מקיימין בלילה: דה"ל דין. ואם עברו וקיימו בלילה תליא במחלוקת באם עברו ודנו בלילה ואם נתרצו המלוה והלוה שיקיים בלילה מהני סמ"ע וש"ך ובשטר שגובה ממשעבדי צ"ע אי מהני אם לא שיש מנהג:

בשנים לא הוי קיום: העלה הש"ך דאם הקיום הוא שאחרים העידו שהוא כת"י העדים או שהעדים בעצמם העידו כן וכן לוה שהודה בפניהם שהוא כת"י אינו מועיל כלום דה"ל עמפ"ע דכיון שהם ב' לא מיקרי ב"ד ומ"מ לפמ"ש הרמ"א לקמן סעיף ז' הוי עדות מעליא לענין קיום ומכל מקום לא מיקרי קיום בית דין רק קיום עדות ונפקא מינה טובא בין קיום ב"ד לקיום עדות ודלא כסמ"ע וכן נכון. והט"ז כתב דאף דמהני עדות זה מפי כתבם מ"מ הב"ד שדנין על קיום זה צריכין שיכירו בעצמן כת"י המקיימין ולא סגי מה שעדים אחרים מכירין כת"י דמקיימין וכן עיקר ואם השטר הוא ח"י הלוה וקיימו בשנים) (וע"ב דלא מהני כי אם כשציוה הלוה להם לקיים:

דרבנן: עש"ך שהאריך באם הלוה טוען מזויף אי הוי דאורייתא וע"ב) (דאם בא השטר לב"ד קודם שטען מזויף לכ"ע הוי דרבנן) (ואם המלוה אומר שא"י כלל מי הם העדים ומאיזה מקום הם לכ"ע הקיום דאורייתא) (ואם אמרו העדים בעצמם לא חתמנו אז אם כל אחד אומד שאין זה כת"י ולא כת"י חבירו הקיוה הוי דאורייתא אם כ"א אינו מעיד רק על כת"י הקיום דרבנן) (ושטר הקנאה שנמצא דהמלוה תובע ואומר שהוא שלו ג"כ הקיום דרבנן משא"כ בשטר קדושין שנמצא ואין הבעל תובע רק שהב"ד רוצים להחזיקה במקודשת מכח השטר הקיום דאוריית' וע' ביאורים בכל זה:

טעם המנהג: עש"ך שכתב שטעם זה דחוק דלענין קיום לא מהני יחיד מומחה רק עיקר הטעם דמנהג עוקר הלכה:

שלא בפני: ע' סי' ק"י לענין להוציא מיתומים קטנים ועש"ך דבח"י הלוה בעי קיום מדאוריית' ואין מקיימים אלא בפניו מיהו כמדומה לי שנהגו להקל לקיים אפילו כת"י הלוה שלא בפניו והיכא שלא נהוג אין להקל ש"ך:

שיחתמו העדים: ואפילו חתמו בפניהם בלילה סמ"ע:

ואני עד: פי' שזוכר העדות וע' בס"י:

שזה כת"י: עש"ך יש מחלוקת בתוספת' אם אומרים העדים כת"י הוא זה ואחרים אומרים אין זה כת"י אם צריך קיום אחר וע"ב) (דבקיום הכרת הכתב בטב"ע אזלי' בתר רוב דיעות ואם העדים אומרים אין זה כת"י וב' אחרים אומרים כת"י הוא זה אם עידי השטר מעידין כל א' על שלו ושל חבירו הוי תרי ותרי ואם אין כ"א מעיד רק על שלו והמכחישין מעידין על כל א"וא הוי תרי לגבי חד:

של אלו: ואפי' אין מכירין רק רוב החתימה משמו או משום אביו סגי ש"ך:

מפ' כ: אבל כשעידי השטר מעידים על חתימתן כיון דקיי"ל על מנה שבשטר הם מעידים א"י להעיד מפ"כ ואף אם אחרים מעידים על כת"י אף שיכולין להעיד מפ"כ לא מיקרי קיום רק העדאת עדים ואי מתו קודם שבא השטר לב"ד לא מהני דבעינן שיהיו ראוין להגיד בשעה שבא השטר לב"ד:

מב' שטרות של ב' שדות אבל משטרות ושוברים אין מקיימין דלא שייך בהו שאכלו בעליהם ג' שנים והש"ך כ' דמשלשה שטרות מקיימין אף משט"ח:

ב' השטרות מקויימין: כ' הש"ך דלדעת המחבר דס"ל דהטעם הוא שמא הכל זייף ולכך בעינן יוצא מת"י אחר א"כ כי מקוים ליכא למיחש רק הך דיעה ס"ל דחוששין הואיל והשטר אצלו שמא למד לזייף ממנו ולכך לא מהני מקוים ולפ"ז אפילו אם יוצאים מתח"י אחר כיון שידוע שיש ג"כ שטר תח"י אין מקיימין ע"י דמיון עד שיהיו עדים שיכורו בטב"ע:

דאפי' לא קרחו וכן עיקר ש"ך:

ונהגו לכתוב: והש"ך העיד דלא נהגו לדקדק בכך:

כשהשטר: דבשלמא עידי השטר עצמם על מנה שבשטר מעידים מה שאין כן בעדות אחרים על כתב ידי העדים הם מעידים ובעי על כל כתב שנים:

והרי הם כחרשים ואפי' עוד עד אחד מעיד על כת"י לא מהני כיון דיש לו מיגו דשותק ונאמן דאינו זוכר:

ואין משגיחין: משום דלאו כל כמיניה לבטל השטר כשכת"י יוצא ממקום אחר כמו באמרו קטנים היינו ועיין ביאורים מ"ש לחלק בין הן לפנינו ואין זוכרים ובין מתו או נתחרשו העדים:

אלא בע"א: הסמ"ע פי' שאין כלל תורת שטר עליו עד שיעיד בע"פ בב"ד. והש"ך השיג ע"ז וע"ב) (דמן הסתם אומרים שזוכר והשטר כשר וכן כשמת כשר רק כשהוא לפנינו ואינו זוכר פסול. אבל אם נתקיים פעם אחת בב"ד כשר דבע"א לא הוי כנחקרה עדותו בב"ד רק בשעה שבא השטר לב"ד משא"כ בשני עדים הוי כנחקרה עדותן משעת חתימה:

לא נתקיים לפי ששלשה כו': ואפילו יאמר העד לא אעיד רק על כת"י ולא על מנה שבשטר מ"מ לא מהני דודאי על מנה שבשטר מעיד לרבנן:

ומת אחד מהן: ה"ה חי והלך למדנה"י סמ"ע וש"ך:

בפני עדים: ואם כתב בפני ב"ד הניח הש"ך בצ"ע דשמא הוי כאילו העיד בב"ד דאז ודאי דאינו מועיל שוב מה שיבואו אח"כ עדים ויעידו דהוי יתר כנטול כיון שכבר העיד:

כ' הסופר וע"א: והש"ך השיג דדוקא כשהסופר מעיד בע"פ מהני דהוי כע"א בשטר וע"א בע"פ:

מעידין על הדיין: ואי ליכא עד שמעיד על חתימת שני עדים רק אותן השנים מעידין על הדיין ועל חתימת עד השני אינו מועיל דעל עד השני ליכא קיום רק ע"פ הדיין והש"ך מכשיר דבקיום הקילו וכיון ששניהם מעידין על כת"י ל"ש לומר מאי דמסהיד האי לא מסהיד האי וכשר:

עם אחר: פי' גדול אבל גם הוא יכול להיות קרוב:

עידי הקיום קרובים לדיינים: מטעם שלא יקבלו הזמה על עצמם והר"ן כתב דגזירת הכתוב הוא:

ויש מכשירין דס"ל כטעם הראשון וכיון דעל הרוב מקיימים בט"ע ובזו לא שייך הזמה ואפי' העדים מקיימין שראו שחתמו דשייך הזמה מ"מ כיון דלא שכיח לא גזרו סמ"ע:

מעידין בפניו: דבקיום שטרות עד נעשה דיין והוי העדות שמעידין בפני הג' כמעידין בפני ב"ד אף שהוא לבדו דאילו העדים נחשבים לדיינים המ"ע וה"ה שהעד החתום בשטר יכול להיות דיין לקבל קיום על העד השני אבל לא נדון בגוף המלוה סמ"ע וש"ך:

קיבל עדות בפ"ע: אבל אם קיבלו ביחד אע"פ שחתמו זה בפ"ע וזה בפ"ע לית לן בה סמ"ע:

ובאו ב' אחרים וה"ה אם הם שנים המקיימים סמ"ע וש"ך:

כמי שאינו אבל אלו הדיינים יכולין להעיד עליו ול"א דהוי נוגעים והש"ך הכריע כרש"י דאלו אין יכולים להעיד דהוי נוגעים:

שזה גילוי דבר דבשלמא בתשובה אינו מוכשר עד שיעידו עליו בב"ד אף דעשה תשובה מקודם משא"כ בזה דאינו גילוי מילתא למפרע:

יחתכו אותו: ואם א"א כגון שכתבו מעל"ד ישרוט אותו בשריטות:

נשאר בכשרותו: אם יהיה עליו קיום מחדש:

משמעות שהיו שלשה: כגון דכתוב ואמר לנו פלוני ואם ידוע שאותו פ' הוא מומחה אף שידוע שלא היה בכלל המקיימין כשר ש"ך:

אנחנו סהדי כשר: ואם כתוב אתברר קדמנא פסול ש"ך:

סמוך לצד השטר: היינו על הגליון וצריך לכתוב שהוא על הגליון דאל"כ דילמא יחתכנו ויכתוב מעל"ד שטר עם שני עדים ויכתוב שהקיום הוא מעל"ד:

אם הנייר קצר: אבל לא מהני שידבוק בו הנייר ויקיים ויעשה סי' דא"א להשמר מזויף סמ"ע והש"ך כ' דאפשר לעשות סי' שכותבין על גוף השטר מלה] אחת ובקיום כותבין אותו שטר שתיבה ההוא נכתב עליו ולא אפשר לזייף:

פסול: דעדים אינם יכולים לדקדק מלהניח שיטה אחת פנוי משא"כ ב"ד יכולין לדקדק:

שריטות דיו: אבל מחק לגמרי לא שמא היה כתוב חובתו ומחקו:

ואין חוששין: ואם בין נוסח הקיום לחתימת הדיינים ריוח שני שיטות ושרטוה בשריטות פסול ש"ך:

קודם שנעשה גזלן: פי' זמנו של שטר מורה שהיה קודם שנעשה גזלן:

ונעשה חתנו: ומ"מ אף שקיבל קנין כשלא היה חתנו א"י לכתוב שטר כשנעשה חתנו דעכשיו לאו בר עדות הוא:

אם יוצא מתח"י העדים לא היינו לדעת הרי"ף דס"ל דביוצא מתח"י עדים ל"א כנחקרה עדותן בב"ד סמ"ע וע"ב) (ואפי' הרי"ף מודה דא"צ לזכור העדות בשטר הקנאה ואפי' יוצא מתח"י העדים ובשטר דלאו הקנאה יוצא מתחת יד העדים ואין זוכרין העדות היינו שאין זוכרין אם צוה להם הלוה למסור לכ"ע אסורין ליתן השטר למלוה ובחתם השטר ונעשה חתנו ג"כ יש חילוק בשטר הקנאה כשר אפי' להרי"ף ובשטר דלאו הקנאה פסול לכ"ע ואין כאן מחלוקת:

כשהי' בריא אבל אם היה אלם מתחילתו אין לחתום שטר לכ"ע וע"ב:

הוא אינו יכול להעיד היינו שיכתוב בכת"י או שירכין ראשו אבל ע"י דימוי חתימה לחתימה כשר סמ"ע וש"ך:

אבל אחרים: דלא נחשד להעיד שקר כמו בקרוב סמ"ע:

ומתו: ה"ה הלכו למדה"י:

הרי אלו נאמנים כשהעידו תכ"ד דמיגו דאי בעי שתקי אמרי' אפי' בתרי:

טוען שנקבע: אבל לא טען אנן לא טענינן ליה:

ומכשירין השטר: פי' דלא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה והעיקר כסברא הראשונה דכיון דהעדים נפסלו גם השטר נפסל ש"ך וע"ב) (דבהזמה לכ"ע בטל השטר אפי' מתו העדים ונגד שאר עדיות לא נפסלו לכ"ע עד שיזימו אותם בפניהם דווקא והש"ך הכריע בס"ק ק"ב דאפי' מתו העדים נאמנים העדים האחרונים לפוסלן בגזלנותא וכן עיקר:

דאי תפס: אפי' בעדים אבל בקרקע לא מהני תפיסה וכמו כן אם נחלקו בשובר ששני עדים חתומים בו ושנים מעידין שהן פסולים מפסיד המלוה סמ"ע וש"ך:

מחמת קורבה: ואף דעשו עולה שחתמו שטר שיבא לגבות ממשעבדי שלא כדין מ"מ לא מיחשבי רשעים בכך כיון שהמעשה אמת סמ"ע:

שנתקיים התנאי: ודוקא תנאי שהוא בקום ועשה על בעל התנאי להביא ראיה שקיים תנאו אבל תנאי שהוא בשוא"ת הרי הוא בחזקת שלא עשה עד שיביא ראיה שעבר על תנאו) (ודוקא בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר לעולם צריך המלוה לברר שנתקיים התנאי אפי' שהוא בשב ואל תעשה:

עד אחד אומר לא הי' תנאי: פי' שלא שמעתי התנאי אבל כשמכחיש בבירור הרי ע"א מעיד בשקר ושוב אין מצטרפין אותו להקיום כיון שמעיד עדות שקר בתכ"ד של עדות הקיום בטל הקיום:

ואין כאן אלא עד אחד: ואין כאן רק שבועת היסת כיון דיש לו עד מסייע ג"כ:

ואם כתוב בשטר: הש"ך תמה דדעת בעה"ת באין כת"י יוצא ממ"א דאף בז' נאמנים:

שגוף המכר: ואפי' כת"י יוצא ממ"א יכולין לפרש כך ואף שהוא פי' דחוק מ"מ נאמנים:

שטר אמנה: דלא ניתן לכתוב ומשוי נפשייהו רשעים וכתב נ"י ומיהו מעשים בכל יום שנוטלין קנין ומאמינו על המעות שאין האיסור רק לעשות שטר וע"ש בביאורים:

ואח"כ נתברר: ואפי' כת"י יוצא ממ"א נאמנים דזה הוה כעדות אחרת וכמעידין שפרעו או מחלו:

בשום דבר: משמע אפי' בתנאי א"נ ובסי' פ"ב משמע דבתנאי נאמנים ואפי' בכת"י יוצא ממ"ח וכ' הסמ"ע דבשום דבר הנאמר בכאן לאו דוקא דבתנאי נאמנים. והא דמבואר בסי' כ"ט דא"י להוסיף בעדותו תנאי מחלק הסמ"ע דבעדות בע"פ א"י להוסיף תנאי משא"כ בשטר נאמנים לומר תנאי) (וע"ב בתנאי שהוא דלשעבר הסמ"ע מודה דא"כ והש"ך מסיק דאפי' בשטר א"נ לומר תנאי) (דדוקא בשטרות א"נ אבל בגט נאמנים לומר תנאי) (ועוד נראה דאם ציוה הלוה לכתוב התכאי בשטר הן שציוה לכתוב שטר בפ"ע הן שציוה לכתוב בשטר עצמו נאמנים לומר תנאי אפי' להש"ך ואפי' בתנאי שהוא לשעבר וכן בתנאי שהתנה בשעת מסירה אחר החתימה נאמנים לזמר לכ"ע) (ועדים אחרים נאמנים לכ"ע לומר שהיה תנאי אפילו קודם החתימה ודוקא כשאומרים שהי' תנאי שלא בפני ע"ח שאינן מכחישין אבל כשאמרו שהיה תנאי בפני עידי החתימה הוי תרי ותרי אפי' ע"ח אינן לפנינו ובמכירה אוקי הקרקע בחזקת הלוקח כיון שבדין ירד נקרא הלוקח מוחזק ובמשכנתא הממושכן נקרא מוחזק וע"ב:

באותה שעה א"נ: הטעם דהוי כמשוי נפשייהו רשעים שלא היה להם לחתום עצמן מש"ה א"נ אפי' במיגו משא"כ בסי' פ"ב שהלוה אומר קנין היה נאמן דהלוה נאמן במיגו אפילו במקום שמשוי לעדים רשעים או"ת:

יכול לחזור בו: והש"ך השיג ע"ז וע"ב) (דבע"ח לא הוי כנחקרה עדותו בשעת חתימה רק בשעה שבא לב"ד ולכך יכול לחזור בו קודם שבא לב"ד אבל כשהוא מקוים שכבר היה אצל הב"ד להתקיים שוב א"י לחזור בו: