נתיבות המשפט/חידושים/לב
שהודה בפניהם: דעת המחבר לקמן סי' פ"א כמו דעת הרמב"ם דהודה בדרך הודאה הוי כאומר א"ע ולכך כ' שלא יאמרו הודה כי עי"ז יחייבו הב"ד למודה ואם הוא שקר מוציאין ממון שלא כדין לכן לדעת החולקים צ"ל שלא יאמרו חייב הוא לפ' כי זה משמעות שהוא חייב בבירור ונודע להם חיובו סמ"ע:
השוכר: פי' דמודה כן דאי איכא עדים א"כ או הבע"ד או העדים חייבים לשלם. ומיירי דשכרן לאחר דאי לעצמו ומודה דשקרא היה מדיני אדם נמי חייב גמרא:
וחייב בד"ש: ואינו יוצא י"ש עד שישלם לחבירו כל הנזק ש"ך. אבל מדיני אדם הוא פטור דיאמר דברי הרב ודברי התלמיד למי שומעין:
וכן אם לא שכרן: ואם שכר עידי גוים להעיד בדא"ה שקר במקום שיכול לילך בדא"ה נראה דהוא פטור. מדיני אדם או"ת:
והוא אינו מודה: פי' אותו שגבה המעות אינו מודה הוא חייב לשלם והשוכר פטור:
והוציא: פי' שהוא מודה או שהבעל דין מודה פי' חבירו מודה וא"כ חייב להחזיר ואז השוכר פטור:
חייבים לשלם: כ' מהרש"ל בפ"ד דב"ק סימן י"ח בהא דאמרינן ג' שנושין מנה בא' שלא יהיה א' בע"ד וב' עדים שנאמר מדבר שקר תרחק דאי הודה אח"כ בפני בע"ד חייבים להחזיר לו מנה שהוציאו וליכא כאן מגו דהוי מגו במקום עדים והודאה שהוציאו ממנו מנה שלא כדין כמאה עדים דמי וגם איתרע חזקתה דלאו קושטא קאמרי עכ"ל. ובאו"ת סיים דין זה בצ"ע: