נתיבות המשפט/חידושים/ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דרישה וחקירה:    ואין הדיין רשאי להחמיר ולדרוש ולחקור לכתחלה. ובדיעבד אם חקרו אותן ואמר א' איני יודע בחקירות מבואר בסי' ל"ג. ועידי חבלות) (וה"ה כל מידי דלא שכיח המבואר בסי' א' דלא עבדינן שליחותייהו בעי דו"ח:

כיווני החודש:    פי' בין אם אחד או' בניסן והשני באייר והתובע תובע ב' מנין בין אם אין תובע רק א' ועד אחר אומר איני יודע כשר להמחבר. ובדין מרומה דעת הש"ך דאפי' אמר אחד א"י עדותן בטילה שלא כדעת הר"ב בסי' ט"ו וסיים בצ"ע. עוד כ' הש"ך דשתי כתי עדים המכחישין זא"ז אע"פ שכת אחד הוזמנו לקנין וכת אחד היה אצל הקנין אין אלו נאמנין יותר מאלו:

כיצד החקירות הן ז' באיזה שמיטה באיזה חודש בכמה בחדש:    בכמה בשבוע באיזה שעה. באיזה מקום. ושאר שאלות בדיקות מיקרי והרמב"ם כתב שהדבר שגוף הענין והעדות תלוי בו כגון אם חבית יין או חבית שמן בכלל דרישות הוא וע' ביאורים סק"א) (דאפי' העידו בניסן וחקרו אותן בתשרי ואמרו שהיה בשבט והוזמו נפסלין מניסן ואם מסופקין ביום שהעידו עדותן כגון שמסופקין אם העידו בניסן או באייר נפסלין מאייר וכן בשטר שלא כתוב בו זמן וחקרו אותן אימת הי' ואמרו בניסן משעה שיודעין שחתמו בהשטר וכן הדין אם הכחישו זא"ז בחקירות נפסלין משעת הגדת העדות להצטרף לעדות אחרת) (ועיין ביאורים סק"ב דלא נתבטל העדות כשהכחישו עצמן בחקירות רק כשנצטרפו יחד להעיד שפ' חייב לפלוני מנה בראיה והגדה כגון שראו כאחד וגם הגידו בתכ"ד ואז בין אם מכחישין עצמן בסתם שהאחד אמר שראו ביחד בניסן והשני אומר לא כי רק שאותה הלואה שראו ביחד ונצטרפו להעיד עליה היה באייר ובין אם הכחיש א' או שנים הזמן שאו' חבירו ואפי' בהרבה עדים כגון שאו' בניסן עמנו הייתם במקום אחר רק ההלואה שראינו ביחד ונצטרפנו להעיד עליה היה באייר כל העדות בטל וגם ההזמה בטל והוא והן פטורין ואפי' שבועה נגד העד אינו צריך אפי' תובעו שניהן אבל אם לא נצטרפו יחד רק שבאו ב' קודם ואמרו בניסן ובאו אחרים ואמרו בניסן עמנו הייתם רק באייר ראינו שלוה ביחד או שהעידו בתכ"ד רק שהוזמו הראשוני' על ניסן ועל אייר אמרו שראו בעצמם ההלואה השנית שתובע התובע הראשונים נידון כדין זוממין ועדות השני קיים. ואם אמרו המלוה הי' עמנו נידונין כב' כיתי עדים המכחישין זא"ז וחייב לשלם לו מנה אחת ממ"נ וכן בע"א נגד ע"א חייב שבועה:

ודעת הראב"ד שהביא הש"ך דעדות המכחישין עצמן בחקירות כשר בד"מ ועיין ביאורים סעיף קטן ב') (דהיינו דוקא כשמסייעין עצמן בגוף ההלואה ומודים שראו ביחד ההלואה רק שמכחישין עצמן בזמן. אמנם הש"ך מסיק להלכה דהכחשת חקירות פסול בד"מ) (ואם א' אומר בב' בחודש ובו ביום היה יום השוק או שאר דבר מפורסם לרבים וידוע באותו יום השוק לא היה באותו יום לא הוי כחקירות לבטל העדות:

שמן היתה:    לשון היתה מורה כאלו אומר ל"כ דמה שאתה חומר של יין אני אומר של שמן היתה ט"ז. ואם א' העיד על חבית יין בניסן והב' על שמן באייר והוא תובע שניהן חייב ליתן לו הכחות כשלא אומר ל"כ והוא תובע שניהן ובאומר ל"כ פשיטת דעדותן בטילה:

בטילה:    ואפי' שבועה נגד העד א"צ:

תובעו שניהם:    דאלו לא תבעו שניהם אז העד מוכחש מפיו) (וה"ה במנה ומאתים צריך לתבוע ר' וביין שמן צריך לתבוע יין ושמן) (וכן הדין בשנים אומרים ר' והוא תבע רק מנה והנוה מכחיש הכל שצריך לישבע שבועה דאורייתא כעין העדאת עדים דרב חייא דהלואה ודאי היה רק שא"י כמה) (ודוקא הכחשה בבדיקות שתלויין בסך המעות כגון יין ושמן שהשמן יקר מהיין או מנה שחור ולבן דמידי דקפדי ביה אינשי הוא דעל המטבע קפדי אינשי אם נתחייב לו מטבע ישן או חדש והמטבע ישנה חריפה או שוה יותר והוי כהכחשה בסך המעות אבל בבדיקות שאין בו שייכות להבע"ד כלל כגון מארנקי שחורה וארנקי לבנה או כעין הך דסימן קמ"א בא' אומר אכלה חטין וא' אומר אכלה שעורין דאין בו שום נ"מ לבע"ד דחזקה הוי כ"ז שאוכל א"צ לטעון שניהם ועיין ביאורים ס"ק ג':

וישבע דעד הת' מצטרף עם עד הת"ק ומחוייב ת':    וכן עד הר' עם עד הש' ומחוייב ר'. ומנה הנשאר מעד הש' עם מנה הנשאר מעד הת"ק ומחוייב ק' הרי ת"ש. והעד המעיד על ק' אין לו צירוף ומחויב ש"ד. אבל אם לא היה רק עד על ק' ועד על ר' דאז היה מחוייב לשלם ק' מחמת צירוף לא היה חייב לישבע ש"ד נגד העד דעד שנצטרף לממון אינו מביא לידי ש"ד סמ"ע וגם מכח העדאת עדים אינו חייב לישבע כיון שאינן עדים רק ע"י צירוף אין מביאין לשבועה) (ודוקא עדות מיוחדת שכל א' ראה מעשה אחרת אין מביא לידי שבועה אבל עדות מיוחדת שמעידין על מעשה א' כגון א' ראה מחלון זה ואחד ראה מחלון אחר או בהודאה אחר הודאה שעל מעשה א' הן מעידין מביאין לשבועה בהעדאת עדים:

בהכחשה:    דהיינו שמעידין על זמן א' וזה אומר סך מיעוט וזה אומר יותר הוי כמנה ור' דהוי הכחשה בבדיקות. ועי' בית חדש מה שהקשה ולא ידעתי מה קשיא ליה. ומה שסיים המחבר דבסתם דנין הדבר כמוכחשין להקל היינו דווקא בהכחשת בדיקות דאין בו פסול לעדים אבל בהכחשת דרישות שיש בו פסול לעדים מיישבין דבריהם כמבואר בסעיף ב' בהג"ה ט"ז) (וכן במקום שלא יהיה העד חוזר ומגיד מיישבין דבריו אפי' בדוחק ועי' ביאורים ס"ק ה':

להשביחם:    עמ"ש בזה בסי' ע"ה:

ומשלם ק"ק כיון שנתחייב שבועה והוא חשוד דהוחזק כפרן משלם:    ובהודאה אחר הודאה עדים שע"י צירוף חייב ממון מחייבין ג"כ שבועה כמש"ל וכיון שהוא חשוד משלם רק שהתובע צריך לישבע כדלקמן סי' ע"ה ש"ך:

הרי אלו מצטרפין:    ומכ"ש כשלא ראו ביחד רק זה מחלון זה וזה מחלון אחר דמצטרפין סמ"ע:

כשתבע ממנו ב' מנין:    אבל בהודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה אפי' לא תבע רק מנה אחד מצטרפין ואפי' בהלואה אחר הודאה דעת הסמ"ע דמצטרפין דסבירא ליה כיון שרצה להלוות לו הודה לו מעיקרא ואם התובע אומר שלוה לו ב' מנים ואינו זוכר אם בזמן אחד או בב' זמנים גם כן כשר סמ"ע. וכן אם אין טוען ברי רק תבעו על פי עדים גם כן כשר כיון דאינו מכחיש בעדים. וכ' מהרי"ק דע"א בהכחשה ויכול לברר מי שיכול לברר נאמן. ופי' הש"ך שהוא בכעין המבואר בקידושין ס"ו ע"ב בקניית עבדים ואחד אומר שיש בו מום ואומר שלח ואחוי והשני מכחישו מחוייב העבד לברר וכן עיקר או"א אף שהש"ך פיקפק לומר דזה ל"ש רק באיסורין:

בעיבורא דירחי:    ואפי' בשנים אמרי' דטעו אבל בב' ימים ל"א דטעו. וכן אם המעשה היה לאחר רובו של חודש לא אמרי' דטעו אפי' ביום אחד אבל אם המעשה היה קודם רובו של חדש אף שבשעה שמעידין הוא אחר רובו של חודש מ"מ אמרי' דטעו ונקבע בלבם הטעות משעת ראיה לכך מעידין כך וע"ע מדין טעות בעיבורא דירחא בסי' מ"ב:

משתבע ליה ש"ד:    כיון דעדים לא הכחישו זא"ז רק התובע מכחיש אחד חייב ממ"נ ש"ד:

החזיק בקרקע:    ואם אחד העיד שבפני ובפני עד שמת נתן בק"ס הקרקע לשמעון בניסן והב' העיד בפניו ובפני עד שמת נתן בק"ס לשמעון השדה בתשרי או אפי' בפניו לבד בתשרי דהו כב' שטרות על שדה אחת דביטל שני את הראשון וממילא ליכא בשנים רק ע"א מהרי"ק וב"י תמה עליו ולא פי' בתמיהתו. ועיין ביאורים דנראה עיקר כהב"י ואפי' למהרי"ק דוקא כשהעד המת היה קיים בתשרי אבל אם כבר מת יש לומר דלכך הקנה לו ג"כ בתשרי:

מחזיקין בפרוע ממנה:    דדוקא שהנתבע טוען שפרעו ב' מנים דאם ל"כ מוכחש אחד מהעדים מפי התובע סמ"ע. ובתומים כתב) (דאם העידו עדים קודם שהגיד הנתבע אפי' אם אמר הנתבע רק מנה אחד אחר כך מ"מ נאמן הנתבע במגו דלא היה מכחיש. ועיין ביאורים דיש לפקפק ע"ז. ע"כ הסמ"ע דאפי' נזכר בשטר בניסן ועידי הפרעון היה ביום ב' בניסן המע"ה ואמרינן דהיה הפרעון אחר ההלואה:

לפני הודה שפרעו:    אבל אחד מעיד שהודה בניסן והשני מעיד שפרעו אח"כ אין מצטרפין דא"ל שהודה על מה שיפרע אח"כ דרק גבי לוה שצריך למעות אמרינן כן ולא במלוה:

סטראי:    וע' בסי' נ"ח כי שם מקומו האמתי:

ע"א בכתב:    ע"ל סי' כ"א:

ביד אצל ב"ד:    וא' מכל ב"ד לא סגי כיון דלא שמעו רק מע"א הוי עד מפי עד משא"כ בסעיף שאחר זה ששמעו שני עדים סגי בא' מהב"ד סמ"ע. ☜ועיין ביאורים סק"ח דבשנים מכל בית דין אפילו לא שמעו רק מע"א סגי:

אחרים ששמעו:    דוקא בשמעו חקירות ע"א אבל שם שמעו ב' עדים העידו בבית דין ונחקרה עדותן יכולין להעיד עדותן בבית דין ולומר כך נתקבל בב"ד ט"ז. ולפי זה שטר שחתם עליו רק ע"א ונשרף אין העדים יכולים להעיד בבית דין שכך היה כתוב בשטר לגבות בו:

א' מכל בית דין:    כגון שהלכו להם ב' מכל בית דין למדינת הים ולא נשאר מכל בית דין אלא א') (אבל שנים משני ב"ד ולצרף שלישי מהשוק ולהעיד בפניו לא מהני דאין עד נ"ד:

אינו מצטרף:    אע"פ דגבי דיין לא שייך עד מפי עד מ"מ הדיין מעיד ששמע העדות וזה מעיד שראה לא מהני ביה צירוף. ולכך אפי' לפני ב"ד אחר לא יעידו הואיל ואינם מעידים בשוה סמ"ע:

לפניו:    מלת לפניו הוא לאו דוקא ה"ה אם העד לא העיד כלל אינו מצטרף דזיל בתר טעמא סמ"ע:

אפי' העידו:    ול"ד לשני חזקה דסגי ב' מעידים על שנה וב' על שנה וכן על שנה ג' דשם ראו כל אותו שנה מה שהיה להם לראות: